שלל דוד יח

שחלקו רשות לעצמו הוא אפי' ביכול לירד מתפלל שם דפשיטא ליה למרן דהא דמקום גבוה הוא ביכול לירד דהא איתא בתוספתא הביאה מרן בב"י ראש סי' צ' וז"ל אל יתפלל ע"ג מטה וכסא וספסל. ולא ע"ג מקום גבוה ואם היה זקן או חולה יתפלל שם ע"כ הרי באינו יכול לירד אפי' מקום גבוה מותר. וכך פסק בש"ע ראש סי' צ'

ואנכי איש צעיר נ"ל דאי אפשר לומ' שכך כוונת הראב"ד כיון שבתוספתא מבואר להדיא שבמקום גבוה אם אינו יכול לירד מתפלל שם כנז'. א"כ הוא סובר נמי שבזה שחלקו רשות לעצמן יש להם היתר יותר א"כ אפי' יכול לירד למטה ולהתפלל אינו צריך לירד. ומוכרח לומר שהוא בא להשיג על רבינו שעשה מסברתו אותן ב' התרים דהוא ס"ל דהנהו נמי הוו בכלל מקום גבוה דבכולן אם יכול לירד למטה ולהתפלל ירד למטה ומתפלל

פרק ז' דין י"ב והרב ממנה א' מתלמידיו להתפלל לפניו בצבור כתב מרן בכ"מ וטעמא שאע"פ שכתב למעלה אין ממנין ש"ל אלא גדול שבציבור בחכמתו ובמעשיו וכו' הרב ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו בציבור אף על פי שאין בו כל התנאים האמורים עכ"ל. ואנכי איש צעיר קשה לי פירוש זה דלמה צריך להתפלל לפניו דוקא כיון שמינה אותו אבל הרב לח"מ כתב על דברי רבינו וז"ל כן יש לדקדק מן המשנה שאמר היה קטן אביו או רבו פורסין על ידו משמע הא אם היה גדול הוא עובר לפני התיבה אע"פ שרבו ואביו עוברין לפניו עכ"ל. הנה לפי פירוש זה אתי שפיר לפניו שכ' רבינו. אבל אף על זה קשה לי אמאי לא הזכיר רבינו אביו נמי. ועוד קשה דהתם שאם היה גדול הוא שנתמלא זקנו שהרי רבינו פירש שם שאם היה קטן שאי אפשר לעבור לפני התיבה עד שיתמלא זקנו וכו' אלמא כד דייקינן הא גדול הוא עובר איירי כשנתמלא זקנו ובנתמלא זקנו מה יש כשהוא לפני אביו או רבו. ועוד כשאתה תדייק שבגדול הוא עובר לפני התיבה אע"פ שהם שם אביו או רבו עוברין לפניו הוא משמע שאין צריך למנותו ורבינו כתב ממנה אחד מתלמידיו משמע שצריך עד שימנה אותו

פרק י' דין י"ג שליח צבור שטעה וכו' עיין להרל"מ ז"ל שכתב וזה לשונו ומדקאמר באותה שעה משמע דשיעורו אינו אלא שעה ע"כ ודבריו אלו קשים דשעה דקאמר הוא שלא יהיה סרבן אותו העומד תחתיו באותה שעה אע"פ ששאר היורדין לפני התיבה כשאומרין לו לך רד צריך לסרב פעם אחת כלומר איני כדאי לכך כדאמרי' לקמן בשמעתין אבל זה לא יסרב באותה שעה שאומרים לו לך רד מפני שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת כל כך

פרק ט"ו דין ג' וכהן שעבד עכ"ום בין באונס בין בשגגה. כתב מרן בכ"מ ומ"ש דאפי' באונס צ"ע מנ"ל דכהני הבמות וכהנים ששמשו בבית חוניו לא משמע שהיו אנוסים ע"כ משמע דשייך לומר דהיו שוגגים ובשלמא בבמות כיון שהיו מקריבים לשם שמים היה נראה להם שמותר כיון שהיו בארץ ישראל. אבל בבית חוניו שהוא חוצה לארץ מאי שוגג איכא. וראיתי לרבינו בפי' המשנה דפירש דבית חוניו לשם שמים היו עושים כמו דברי ר' יהודה דקתני במתניתין והיו שוגגין כמו שכתב שם רבינו שהיה מקרב לאותן הנלוים עליהם לעבודתו יתברך וכמו שהאריך שם. ועל מה שהקשה דלא משמע שהיו אנוסים נ"ל לתרץ כיון דאפילו בשוגגין נפסלו כ"ש באנוסין דהם יודעין שהם עושים איסור שירות לע"א וכתיב לא יגשו אלי לשרתני שאע"פ שהם אנוסים מ"מ עשו שירות לע"א

לח"מ בד"ה כהן שעבד ע"ז וכו' ותימא כיון דבשחיטה דוקא הזיד ולא שגג ובכל השאר הוי אפי' שוגג א"כ למה ליה בגמ' למעבד צריכותא ולומר ואי אשמועינן שחיטה משום דעבד עבודה וכו' אבל השתחויה וכו' לימא דשחיטה דוקא הזיד אבל בהשתחויה אשמועינן רב ששת דאפי' בשוגג מאי תימא איכא. והלא פלוגתא דשחיטה הוא מוזכר דאיירי בהזיד דוקא וטעמא דרב ששת שאע"פ שהיא השחיטה אינה שירות כמ"ש בש"ס כיון דהוא במזיד נעשה משרת לע"א ובשוגג לא נפסל הרי משמע דשאר אפי' בשוגג נפסל ועל זה קאמר ואי אשמועי' שחיטה דהוא איירי במזיד דוקא שאע"פ שהיא אינה שירות דכשרה בזר. מ"מ כיון דהוא במזיד נעשה משרת לע"א והרי משמע דשאר שהם שירות נפסל אפילו בשוגג. וא"כ למאי אצטריך הך פלוגתא דהשתחויה דמפסל רב ששת אפי' בשוגג הא שמעינן לה מפלוגתא דשחיטה לזה אמר דאי אשמועינן שחיטה דבמזיד שהוא משום דנעשה משרת לע"א לא הוה ידעינן דבהשתחויה דהוא שירות נפסל אפילו בשוגג דהוה אמינא דבשחיטה דחשיב לה משום משרת לא תידוק דבהשתחויה דהיא שירות גם בשוגג נפסל דבשחיטה השתא מיהא עבד לה עבודה להכי אקרי משרת לע"א היכא דהוא במזיד וכמ"ש אבל בהשתחויה דלא עבד ליה עבודה בפועל אע"ג דהיא שירות ולא מפסיל ליה רב ששת בשוגג אלא במזיד כמו השחיטה אע"ג דהיא קילא דאינה שירות כיון דעבד עבודה בפועל חשיבה משרת לע"א אם הוא במזיד כך ההשתחויה אף על גב שהיא שירות מקריא כיון דלא עבד לה עבודה בפועל כמו ההשתחויה דיינו לומר שאינו נפסל אלא במזיד להכי אצטריך לומר דהשתחויה מפסיל רב ששת אפי' בשוגג כיון דהיא שירות והכתוב אמר אשר ישרתו ואי אשמועינן השתחויה משום דקא עביד מעשה אבל הודה בדבורא בעלמא לא מפסל בשוגג להכי אצטריך לומר כולהו ולפי זה ליכא שום קושיא ממה שהקשה הרל"מ ז"ל ודוק

דין ד' והיין כיצד מי ששתה רביעית יין בבת אחת וכו' שתה רביעית יין בשתי פעמים וכו' ואם שתה יותר מרביעית וכו' עיין להרל"מ בד"ה והיין כיצד וכו' שתמה על רבינו דהוא פסק כאן כר"א ובפ' א' מהל' ביאת מקדש פסק כרבי יהודה דאמר ואם נכנס ועבד והוא שכור משאר משקין המשכרין וכו' הרי זה לוקה ועבודתו כשרה והיינו כר"י דהכי אוקמוה בגמ' כדכתיבנא ע"כ: וקשה לי דאיך שייך לומר דמה שכתב רבינו עבודתו כשרה כר' יהודה כיון דר"י קא מפרש ושכר הוא לשאר משכרין אמאי אין מחללין דהא כתיב בתריה להבדיל בין הקדש