שלל דוד יז

אלא דקשה לי במה שאמר אח"כ ופי' המשנה לדעת רבינו כך היא למה קדמה והיה אם שמוע לויאמר לפי שמעשה המצות שנזכר בוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה. וזכירת המצות שע"י ציצית וכו' אינו אלא ביום וא"כ ראוי להקדים והיה אם שמוע לויאמר ע"כ. והלא הוא כת' דכוונת רבינו משום שיקדים הציווי על המעשה לציווי על הזכירה ולא משום הא וכיון שכת' ופירוש המשנה לדעת רבינו וכו' משמע שהוא כמו שפירש דברי רבינו ואין זה כדברי רבינו: עוד קשה לי על מה שכתב אח"כ וא"ת למה לי טעם שיש ציווי זכירת המצות תיפוק לי משום שיש בה זכירת יציאת מצרים ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה ע"כ דמאי קושיא והרי מה שכת' טעם שיש בה ציווי זכירת המצות הוא בונתן טעם למה נתאחרה לאחר והיה אם שמוע. אבל עיקר קריאת ויאמר הוא משום שיש בה יציאת מצרים אבל למה לא הקדימו אותה לוהיה אם שמוע הוא משום הא דויאמר מוזכר זכירת המצות דוקא. ולא ציווי על מעשה המצות והיה אם שמוע יש בה ציווי על מעשה המצות שאע"פ שויאמר נאמרה משום שמוזכר בה יציאת מצרים כיון שבצד זה עדיפא פרשת והיה אם שמוע מקדימין אותה לויאמר שודאי דמשום שמוזכר נמי זכירת כל המצות הוא דאומרין פ' ויאמר ולא פרשה אחרת שמוזכר בה יציאת מצרים ולהאי טעמא והיה אם שמוע עדיפא דהא לדבריו ז"ל לפי הגירסא שמצא שרבינו הוא בנותן טעם בקדימ' והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע יש בה ציווי על המעשה וויאמר אין בה ציווי על מעשה כל המצות אלא על זכירתן וראוי להקדים הציווי על המעשה לציווי על הזכירה. איברא שלא ידעתי כוונת דבריו ז"ל

ולעד"ן שמה שכתב רבינו ואח"כ פ' ציצית וכו' אין כוונה על מה שמאחרין אותה אלא על עיקר קריאתה שגם היא יש בה ציווי זכירת כל המצות שכך נראה מן המשנה שקתני והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום. אלמא דטעם קריאתה הוא כמו פרשת והיה אם שמוע אלא דמקדימין והיה אם שמוע משום דנוהג בין ביום בין בלילה אבל ויאמר אינו נוהג אלא ביום ואמר אח"כ אע"פ שאין מצות ציצית נוהגת בלילה וכו'. דהיינו שמא תאמר למה קבעו זאת הפרשה אע"פ שמוזכר בה זכירת כל המצות מ"מ כיון דעיקר הפרשה הוא על מצות ציצית ואינה נוהגת בלילה היה צריך שלא לקרותה בלילה אלא כיון שיש בה זכרון יציאת מצרים ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה לכן קוראין אותה גם בלילה. והשתא כוונת רבינו דמה שקבעו לקרות פרשת ציצית ולא קבעו פרשה אחרת שמוזכר בה זכירת ציווי כל המצות גם היא

פרק ב' דין ז' מי שירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסו' קודם שתנץ החמה עיין להרל"מ שהקשה לפי פירוש רבינו חננאל ז"ל שפירש שגומרין אותה ר"ל אומר אותה עם הנץ החמה דלמה קתני מתניתין דצריך לקרות קודם שתנץ החמה די שיקרא אותה עם הנץ החמה. ואנכי נלע"ד לתרץ דהוא ר"ח מפרש מאי דקתני מתני' ולקרות עד שלא תנץ החמה אין הכוונה שיקרא אותה קודם שתנץ החמה דהכי כוונת המתני' אם יכול לעלות ולהתכסו' קידם שתנץ החמה כדי לקרות עם הנץ החמה דהיינו פי' לקרות הוא להתחיל להקרות אח"כ תכף

פרק ג' דין ג' בית הכסא החדש וכו' אבל לא בתוכו. עיין להשגת הראב"ד וכת' מרן בכ"מ דרבינו פוסק בהאי בעיא לחומרא מדקאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא מתפלל אדם כנגד בית הכסא דלית ביה צואה ומוקי לה בחדתי משמע דבתוכו אסור ע"כ. וקשה לי על זה דהא קא מקשה הש"ס והא מבעיא ליה לרבינא הזמינו לבית הכסא מהו וכו' דהכוונה דמאי קא מבעיא ליה לרבינא והא אמר רב חסדא עומד אדם כנגד בית הכסא ומתפלל ותירץ כי קא מבעיא ליה לרבינא למיקם עליה לצלויי בגויה דהיינו שהבעיא של רבינא לאו באופן של דברי רב חסדא. ואם כך הוא שמדברי רפרם בר פפא אמר רב חסדא משמע שבתוכו אסור אכתי תקשה דמאי קא מבעיא ליה לרבינא לצלויי בגויה. והא מדברי רפרם בר פפא אמר רב חסדא משמע שאסור לצלויי בגויה: הלכות תפלה

פרק ה' דין ז' לא יעמוד במקום גבוה ג' טפחים וכו' שהרי חלק רשות לעצמו ע"כ. עיין להשגת הראב"ד ולפי דברי המגדל עוז נראה שהבין בדברי הראב"ד שמשיג על רבינו במה שהתיר בחלק רשות לעצמו שהוא א ע"פ שהוא יכול לירד מתפלל שם למעלה והוא סברתו שאינו מותר אלא אם אינו יכול לירד למטה ולהתפלל ואפי' גירסתו היא כמו גירסתנו ובכלל זה וכו' הכוונה שאף בכלל זה דהוא חלק רשות לעצמו דוקא אם אינו יכול לירד למטה ולהתפלל דהיינו שזה הוא החילוק בין מקום גבוה לאלו שחלק רשות לעצמו שבמקום גבוה אפי' אינו יכול לירד אינו מתפלל שם אבל באלו דחלק רשות לעצמו אם אינו יכול לירד הוא דמתפלל שם:

וכך מדברי מרן הכ"מ משמע נמי שהכוונה שהשיג על רבינו שאע"פ שיש לחלק באלו שחלק רשות לעצמו למקום גבוה מ"מ דוקא כשאין יכול לירד ולהתפלל לאפוקי מקום גבוה אפילו אינו יכול לירד ולהתפלל שם אינו מתפלל שם ועל זה קא מקשה מרן הכ"מ על הראב"ד כיון שגם הוא סובר שאין זה בכלל מקום גבוה א"כ אפי' יהיה שיכול לירד אינו צריך לירד לפי שבמקום גבוה הוא איירי בשאינו יכול לירד אבל אם אינו יכול לירד מתפלל שם וא"כ בזה