שלל דוד יד

אחד נאמרו אל האובות ואל הידעונים ורישיה דקרא נקט רוצה לומר האוב הנזכר בתחלת הפסוק והוא מורה על שלאחריו ע"כ ובד"ה השגגה היא וכו' וכן מגדף אין חייב על שגגתו חטאת שנאמר לעושה בשגגה וכו'. אלמא דרבינו סבר דמתני' אזלא כרבנן ולא כר"עק ולהכי פסק כרבנן. ואין זה דברי סוגיין בסנהדרין דהוא מפורש דגם לרבי יוחנן מתניתין ר"עק דאמר לא בעינן מעשה. וגם בסוגיא דכריתות דף ז' כך אמרי שמעו רבנן לר"עק דתני אוב ולא תני ידעוני ואמרו ליה מאי שנא דלא מייתי ידעוני קרבן משום דלית ביה מעשה מגדף נמי לית ביה מעשה. אלמא דמתני' היא ר"עק והידעוני אינו מביא קרבן

לכן נראה לי דודאי דברי ר' יוחנן שאמר הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו. פשט דבריו דחייב על שניהם קרבן. ומה שלא קתני ידעוני דריש דקרא נקט והוא מורה על שלאחריו דהם שוים בדינם. וידעוני הוא יש בו נמי מעשה. ומה שאמר שם ורבי יוחנן מ"ט לא אמר כריש לקיש אמר לך מתני' דכריתות ר"עק היא דאמר לא בעינן מעשה הש"ס קא שקיל וטרי הכי לפי דס"ד דר' יוחנן ס"ל דאין בו מעשה הידעוני. אבל למה שאמרי אח"כ והתניא אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה כגון זיבוח קיטור וניסוך והשתחוואה ואמר עלה ר' יוחנן אפילו תימא לרבנן כפיפת קומתו לרבנן הוי מעשה א"כ לא גרע ידעוני דמקרי מעשה דהוא מניח עצם עוף בפיו ומקטיר ועושה מעשים אחרים. וא"כ מפרשינן דברי ר' יוחנן שאמר והואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו וכו' דהם שוים ששניהם יש בהם מעשה ולא נקט אלא אוב שהוא תחלת הפסוק. ומה שאמרו בש"ס בכריתות דף ז' שמעו רבנן לר"עק דתני אוב ולא תני ידעוני ואמרי ליה מאי שנא ידעוני דלא מייתי קרבן משום דלית ביה מעשה מגדף נמי לית ביה מעשה נקטי כדברי ר"ל ולר' יוחנן מפרש דהא דקתני וחכמים אומרים אף המגדף מהדרי אדברי ר' מאיר דאמר חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו וכו' קאמרי ליה רבנן אף המגדף ומה שקתני בתחלה המגדף נקט לה תנא לענין שהוא חייב כרת ולא לענין חיוב חטאת כמו שנקט טומאת מקדש וקדשיו שאין מביאין קרבן: ומעתה לפי מה שפירשתי בדברי ר' יוחנן שהכוונ' שאמר הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו דהואיל דאוב בתחל' הפסוק נאמר נקט ליה תנא והוא מורה על שלאחריו אתי שפיר שרבינו כתב בפ"ה מהל' שגגות דהמ"ג כריתות אם עשאן כלם בהעלם אחד חייב מ"ג חטאות דאינו מפרש כדברי רש"י ז"ל דמפרש דברי רבי יוחנן דאמר הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו שאם עשה שניהם בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחד דהרי רבינו כתב כל המ"ג חטאות דמשמע שגם האוב והידעוני אם עשאן בהעלם אחד חייב שתים אלא לדברי הכ"מ שכתב כפירוש רש"י קשה דברי רבינו דפ"ה מהל' שגגות הנז'. והנה רבינו כתב דטעם ביטול קרבן משום דהוי מצות עשה והוה יכול לומר משום שאין בו מעשה שהוא ישב ולא עשה אלא משום דזה הטעם אתמר בש"ס עלייהו דוה אף למחייב בדבר שאין בו מעשה משום זה מפטר כיון שהוא מצות עשה להכי נקט רבינו משום זה כיון שהוא נז' בש"ס

דין ט' הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה וכו' כתב מרן בכ"מ בספרי פ' שופטים וכו' ת"ל כל עץ אצל מזבח ה' וראב"י אומר וכו'. הנה ודאי דבריו כפי גירסתנו ט"ס וצ"ל ומדלא אמר ראב"י אומר מנין שהעושה אכסדרה בעזרה בל"ת כדקתני גבי נוטע אילן משמע לרבינו דלא לקי עליה ומשמע דמדרבנן הוא דמתסר וקרא אסמכתא בעלמ' ע"כ. עוד כתב ומכל מקום יש לתמוה על רבינו למה גבי נוטע אילן בעזרה דמשמע דחוץ לעזרה שרי ובספרי אסר גם בהר הבית וכו' ואפשר דסבר רבינו דראב"י פליג את"ק וסבר דליכא איסורא אלא בעזרה בלבד ופסק כמותו משום דמשנתו קב ונקי ע"כ . ולכאורה קשה מאי קאמר דהא ראב"י לא הזכיר אילן אלא אכסדרה דלא קאמר לה ת"ק. ואם כוונתו כיון דאכסדרה דקאמר הוא בעזרה משום דכתי' אצל מזבח ה' אלהיך ועלה אמר קאמר כל עץ דמרבינן מניה אכסדרה גם אשירה דכתיב הוא אצל מזבח ה' אלהיך א"כ כמו דאכסדרה דאין בה אלא איסורא בעלמא גם האשירה: ואם שר לומר כיון דכתב לאו דלא תטע לך אשירה אה"נ דיש בה מלקות אבל אאכסדר' דנפקא מכל עץ לית בה לאו אלא איסורא בעלמא

פרק ז דין ו' והנמצאות במדינה אם היה עומדין על פתח המדינה והוה ביד הצורה צורת מקל וכו' עיין במרן הכ"מ שהביא דברי הר"ן שכתב אבל הרמב"ם כתב והנמצאות במדינה וכו' מכלל דס"ל דר"י דאמר בעומדין על פתח המדינה בין לר"מ בין לרבנן קאמר ולא קאי אדרב יהודה אמר שמואל דאוקמא באנדריטי של מלכים . אלא אוקמתא באנפי נפשה היא. ופסק הר' ז"ל כר"י ע"כ. כוונת דבריו דרבינו סובר דרבי יוחנן דאמר בעומדין על פתח המדינה כין לר"מ ובין לרבנן קאמ' ורבנן בעי שיש בידו צפור וכו' וזה לאו דוקא באנדריטי של מלכים דהוא דאגב חביבותא פלחי ליה אף על פי שבאו דברי ר' יוחנן אחר אמר רב יהודה אמר שמואל באנדריטי של מלכים שנינו אין הכוונה שבא להוסיף אדרב יהודה אמר שמואל. וכמו שהוא מפרש דדברי ר' יוחנן איירי בין לר"מ בין לרבנן ודאי כך מפרש בודאי דהכי נמי משמע דדברי רב יהודה אמ' שמואל דאיירי בין לר"מ בין לרבנן. על זה אמר דלא קאי אר' יוחנן אדברי רב יהודה אמר שמואל אלא אוקמתא באנפי נפשה היא דהיינו דאע"פ שאיירי דברי רב יהודה אמר שמואל בין לר"מ בין לרבנן ר' יוחנן לא קאי אדבריהם דהיינו דלר' יוחנן לא בעי באנדריטי של מלכים דוקא ומשום דאגב חביבותא פלחי ליה אלא כל צורה שעומדת על פתח המדינה והיה ביד הצורה או מקל חזקתו שהוא לעכ"ום ואסור בהנאה ורבינו פסק כר' יוחנן ולא קשיא תו מה שהקשה עליו מרן הכ"מ והניח בצ"ע כן נ"ל

פרק ח' דין א' ואת המעיינות הנובעין לרבים עיין למה שהקשה הרל"מ על רבינו. ואנכי הרואה ראיתי לדקדק בדברי רבינו שכ' ואת המעיינות הנובעין וכו' דלמה הוסיף הנובעין והוה ליה לתפוס לשון המימרא שכך נאמרה אמר ר' יוחנן משום ר"ש בר יהוצדק מים של רבים