שלל דוד קכו

בדברי ר' שמואל ן' נחמן וז"ל שלח יהושע עד שלא יכנסו לארץ וכו' אבל לאחר שנכנסו לא היו יכולין להשלים וקרא דכי תקרב אל עיר איירי אחר שנכנס וכו' דאז שאלת שלום דוקא במלחמת הרשות והביא ראיה ממעשה הגבעונים שהוצרכו להערים דהיינו שאחר שנכנסו לארץ לא היו יכולין להשלים ולכך הערימו וכו' דהיינו שהשיב בזה לטענה של הרמב"ם שהשיב על רש"י מההיא דר' שמואל ן' נחמני דהיינו דאי מהא לא יש שום תשובה על רש"י דיכולני לומר כך וכפשט הדבר וגם השיב על טענת הרמב"ן שהשיב על רש"י מהכתוב שאמר לא היתה עיר וכו' מכלל שאם רצו להשלים היו משלימים וכו' אמר גם מזה אין טענה על רש"י דפירש דקרא איירי במלחמת הרשות דשלום בקרא איירי במס ועבדות ושלום היושב גבעון איירי בו מצות וכו' וכוונתו דמטענה דר' שמואל ן' נחמני וכו' יכול להשיב עליו וליתא שום טענה אף היה הדין דבז' עממין לא היו יכולין להשלים כלל גם בזה אתי שפיר דברי ר' שמואל ן' נחמני עם דברי רש"י דדברי ר' שמואל ן' נחמני קודם שיכנסו לארץ אפי' אם נאמר דז' עממין לא יכולין להשלים כלל אבל על הטענה דקרא לא היתה עיר השלימה וכו' מוכרח לומר דיש שלום גם בז' עממין דהוא קבלת המצות אם יבואו ויחזרו בתשובה אבל לא יש טענה על רש"י דכתב דבמלחמת הרשות הכתוב מדבר דבזה הקרא איירי במס ועבדות דוקא וזה דוקא בשאר עממין ולא בז' עממין ובפרשת פרה אמר על דברי רש"י דאתי שפיר פשט מעשה גבעון דהלכו והערימו וכו' משום דלא יש להם שום שלום וכו' כי רחוק דברי הרמב"ם והרמב"ן וכו' שלא ידעו משפט ישראל וכו' ועוד אמר גם אין להשיב וכו' עד ומההיא דירושלמי וכו' דהיינו שהשיג על דברי הרמב"ם והרמב"ן שכתבו לישב מעשה גבעון והם תשובות נכונות והניח מעשה גבעון כפי פשטיה וגם תירץ על מה שנראה מדברי ר' שמואל ן' נחמני שגם לז' עממין שלחו שלום קודם שנכנסו לארץ וכו' וכמו שתירץ בפ' שופטים דהיינו דגם בזה יבואו מעשה גבעון בפשט המעשה שידעו שהדין הוא שלא ישלימו עמהם ואח"כ אמר גם ממה שאמר הכתוב לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל וכו' אין להוכיח דקרא דוקראת אליה לשלום בין במלחמת הרשות בין במלחמת חובה וכו' דהיינו אע"פ שמקרא זה נראה שאף ז' עממין יש בהם שלום ולא כמו הפשט שכתב הוא שלא יש להם שלום מ"מ אין להוכיח דלא כדברי רש"י דפי' בקרא איירי במלחמת הרשות דוקא דשני ענין שלום איכא דאותו שלום שלום דגירות הוא דהיינו שחזרו בתשובה ונעשו ישראלים ואה"נ אפי' לא קבלו כי אם שלא ע"א היו מקבלין ולפי שהוקשה לפי זה אם כן אמאי הערימו יושבי גבעון כיון שהדין הוא שאם יקבלו עליהם שלא לע"א היו נצולין למה הערימו והשיב על זה כיון שראו שיושבי יריחו והעי קבלו עליהם להשלים עם ישראל ואעפ"כ הרגום אז טעו ואמרו שודאי שבז' עממין אין משלימין ולכן באו בערמה וא"כ זה הטעות הוא דוקא כשראו יושבי יריחו והעי שנהרגו אז טעו ולא כמו הטעות שכתב הרמב"ם והרמב"ן שלא ידעו משפט ישראל וכו' כי כתיב ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו והעי וכו' ואם קראו ליריחו ולהעי שלום תחלה כמו שהוא הדין לדעת הרמב"ם ואחר שלא קבלו הרגום איך לא שמעו אותו והיה להם שלא לעשות בערמה ויבואו ויעשו שלום וכו' אבל לדברי רש"י אין קוראין להם שלום ודוקא כשיבואו הם ויקבלו עליהם שלא לעבוד ע"א אזי מתבעי אותם א"כ כשראו שהרגו אנשי יריחו והעי טעו שלא לקבל שום אחד מז' עממין וכו' ואם כן לדברי הרא"ם האלו עדיין הניחותא במקומה דהיינו כיון שאין פותחין שלום לז' עממין וראו שהרגו אנשי יריחו והעי אתי שפיר וניחא שהערימו אפי' שהדין הוא שמקבלין אותן אם יבואו ויקבלו שלא לעבוד ע"א כיון שלא פתחו להם שלום וראו שהרגו אנשי יריחו והעי א"כ נראה מכאן שלא יקבלו מז' עממין לכן הערימו אבל לדברי הרמב"ם והרמב"ן שפותחין שלום גם לז' עממין א"כ ג"כ פתחו לאנשי יריחו והעי וכיון שלא קבלו עליהם שלא לעבוד ע"א הרגום ודאי שמעו אנשי גבעון אך כל זה וא"כ למה הערימו וכו' ולפי זה לא יש ניחותא כי אם לדברי רש"י דוקא ושפתיו ברור מללו:

עוד כתב ונפל פיתא בבירא דלהרמב"ן ורבינו ג"כ יכול לתרץ וכו' מפני שרימו אותם ע"כ קשה לי על זה הרי לדברי הרמב"ם מפורש דהטעם שהיו רוצים להרוג אותם מפני שכרתו להם ברית ועברו על לא תכרות וכו' וגם לדברי הרמב"ן שכרתו להם ברית להיות שוים להם ובעלי ברית וכו' מבלתי שיקבל עליהם המס וכו' משמע שבשביל זה רצו להורגם וכו' ולא בשביל שרמו אותם

עוד כתב וכן אם הוצרכו להערים כמו שתירץ רבינו וכו' לא ידעתי מה אומר וכן הם הוצרכו להערים אותם שכבר הרא"ם דחה זה מפני לדבריהם שכבר קראו שלום לאנשי יריחו והעי וכו' ורחוק ששמעו מדבר המלחמה ולא שמעו בקשת השלום

עוד כתב ותו קשיא לי על דבריו כיון שבא לידי כך למה הוצרך לתרץ בההיא דשלח יהושע וכו' היינו קודם שיכנסו לארץ לימא דשאני שלום דיהושע משלום דקרא וכו' אבל שלום דיהושע וכו' עיר אשר השלימה ע"כ גם בזה תמיה אני א"כ למה הערימו אנשי גבעון להערים דבשלמא דיש חילוק בין קודם שנכנסו לאחר שנכנסו אתי שפיר אבל אם הדין הוא אף לאחר שנכנסו קוראין להם א"כ הרי קראו לאנשי יריחו והעי והם לא יקבלו ודאי שבשביל זה הרגום אבל מי שמקבל אינם הורגים אותו ואם כן למה הוצרכו להערים

עוד כתב ותו קשיא לי עליו מי דחקו לתרץ בער רש"י וכו' ודבר זה נכון בעיני לפי דרכו של רש"י ז"ל יותר ממה שפירש בו הרב ז"ל. גם בזה אני תמיה היכי שייך לפרש לדברי רש"י כך והלא כל מגמתו של הרא"ם הוא להעמיד דברי רש"י שפירש בהדיא דבמלחמת הרשות הכתוב מדבר דהיינו ולא במלחמת חובה כלל אף ליושבים רחוקים מא"י והרמב"ן השיג עליו מקרא זה במקום אחר ובא הרא"ם להשיב על זה ולהעמיד דבריו הנז' וא"כ איך יאמר דשלום דקרא כמו דשלום דיושבי גבעון וכו' דמשמע דקרא איירי גם במלחמת חובה היושבים חוץ מא"י והא רש"י ז"ל העמידו דוקא במלחמת הרשות דהיינו דשאר אומות