שלל דוד קכז

דוקא הרא"ם להעמיד דבריו ולא להפיל דבריו

בא"ד וגם בקושיא זאת לא ירדתי לסוף דעת הרב וכו' וא"כ בהיתר הקיום אין כאן הפרש בין רש"י להרמב"ן ז"ל ע"כ נלע"ד דדברי הרא"ם ז"ל מובנים דהיינו ממה שאמר בספרי לרבות כנענים שבתוכה דמשמע דנצולו בקריאת השלום ששאלו לעיר ועל זה הקשה דבשלמא לרש"י ז"ל דא"ל דבמלחמת מצוה ליכא קריאת שלום אצטריך לומר דבקריאת שלום של אנשי העיר שהם משאר אומות ניצולו הם ואע"פ שבהם לא שייך שאלת שלום ולא צריך לקבל עוד ז' מצות אבל להרמב"ן דאית ליה שגם בז' אומות שייך שאלת שלום א"כ ודאי כיון שנמצאו בעיר גם מז' אומות עושין להם שאלת שלום כדינם שהוא קבלת ז' מצות נמי א"כ מאי רבותייהו דכנענים הנמצאים בתוכה אפי' הם עצמם קוראין להם שלום וכיון שיקבלו מותר לקיימם זאת היא תוכן קושייתו ז"ל יעו"ש איברא דהתי' שתירץ הוא על קושיא זו ודאי שכך הרמב"ן יפרש משמעות הברייתא דספרי הנז' דבשאלת השלום של העיר שהוא מס ועבדות ניצולו גם הכנענים ולא צריך שאלת שלום להם כדינם שהוא קבלת ז' מצות מטעם שכתב הוא ז"ל

בא"ד ועל דעת הרב מהר"ר אליה ז"ל וכו' קשה א"כ מהו זה שאמרו ישראל אולי בקרבי וכו' הא כיון דקבלו מס ועבדות וכו' ולא היתה עיר אשר השלימה ע"כ נלע"ד דאין זו קושיא לפי שכבר כתב רש"י ז"ל בפ' אלו נאמרין וכמו שפי' הרא"ם ז"ל עצמו דאין מקבלין בתשובה אפי' בקבלת ז' מצות אלא לז' אומות היושבים רחוקים מגבולי א"י אבל לא למי שהם בתוך גבולי ישראל דאלה מחמת יראה היו עושים ואין תשובתם תשובה א"כ שפיר זה שאמרו ישראל אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית דהיינו אפילו שקבלו מס ועבדות וחזרו בתשובה תשובתן אינה תשובה כיון דהם יושבין בקרבו ואין מקבלין אותן בתשובה כמ"ש ודוק

בא"ד ומה שהקשה עוד הרב הנזכר שם דמה הוקשה הדבר לנשיאים וכו' י"ל דהוקשה להם מפני שרמו אותם וכו' ועברו על מ"ש בתורה לא תכרות להם ברית ע"כ נלע"ד שישוב זה אינו עולה לפי שקושית הרא"ם היא על מה שאמר הרמב"ן ויהושע תקן זה שנתנם חוטבי עצים וכו' שהוא המס ושעבוד דמשמע שתקן זה לבסוף הוי כאלו לא עברו כלל על מה שכתבו בתורה לא תכרות להם וכו' ועל זה הקשה וכו'

כ"מ בד"ה אחד הנוטע וכו' ומשמע לרבינו דכיון דראב"י מהדר למעוטי מחללו מבריך ומרכיב וכו' אית לן נמי למעוטי מבריך ומרכיב ע"כ דהיינו שודאי ר"א בן יעקב דריש מחללו גם כן למעוטי גזל לפי שדרשינן חנכו למעוטי גזל הוא הדין חללו למעוטי גזל דמאי שנא דמלות שוות אלא שבא להוסיף ואמר דמבריך ומרכיב בכלל שזה בכלל לזה ולא לאחר וא"כ רבינו לא למד דין גוזל כרם מדין גוזל בית אלא מחללו דכרם למד שהיא סברת ראב"י כנ"ל והא דקאמר דעד כאן לא גמר רבינו דין גוזל כרם מדין גוזל בית וכו' לאו דוקא שרבינו לא גמר זה מזה אלא כלומר דרבינו השוה דין גוזל כרם לדין גוזל בית וכמ"ש לבסוף ולכך השוה וכו' אלא דיש לדקדק בדבריו ז"ל כיצד כתב דכיון דראב"י מהדר וכו' דלפי הש"ס עכשיו דלאו ראב"י קאמר לה אלא סתמא דברייתא ובשביל כך הקשה והא תנן וכו' ורב דימי הוא שאמר לקמן הא מני ר"א בן יעקב וכך פירש"י וז"ל הא מני דקתני פרט למבריך ומרכיב לאו סתמא היא אלא סיפא דמלתא דר"א וכו' משמע דלתירוץ ראשון הוה' סביר דסתמא היא ואפשר דלאו בדיוק נקט לה וק"ל

לח"מ בד"ה וכן כרם של שני שותפים וכו' וקשה על תירוץ ב' דהיכי שמעת' מחללו תרתי ע"כ נלע"ד דעיקר הדרשא דחללו לאפוקי גוזל וכדרשת חנכו והא דהוסיף פרט למבריך ומרכיב להורות לנו הברייתא דיש חילוק במבריך ומרכיב והמתני' לא בכל גוונא קא איירי אלא בחייבת בערלה דוקא לדעת רבינו כמו שפירש הכ"מ ודוק

פרק ט' לח"מ בד"ה וכן אם הרג רודף וכו' ועוד תימא וכו' וא"כ בכולהו דינם שוה וכו' אבל באינך חייב מיתה ואין ב"ד ממיתין אותן וכדכתב רבינו בפרק א' מהל' רוצח א"כ דברי רבינו קשה להולמם ע"כ ולעד"ן דלא קשה מידי דאע"פ שבישראל אין ממיתין אותן בב"ד בעכ"ום נהרגין כיון שבישראל הם חייבים מיתה אלא דאין ממיתין אותן בב"ד דלא גרע מגזל וכיוצא דאע"פ שאינם אלא בלאו נהרגין עליהם דאזהרתן היא מיתתן וא"כ הא דהשוה אותם הוא לענין חייבים מיתה וכיון דחייבים מיתה ודאי דנהרגים ודוק: