שלל דוד קכה

הא אם למחר הרי הוא חזק וכו' אינו לוקה. ואי אפשר לומר דסובר רבינו דהא דמחלקין בין אם בשעת האומד היה באותו יום בין אם היה האומד לאחר זמן הוא אם האומד השני אינו באותו יום של אומד ראשון כמו שאמדוהו למחר ולמחר אמדוהו באומד שני כיון שהם ביום אחד אע"ג שאתמול הוא שאמדוהו למחר סוף סוף הם על יום אחד והוה ליה כאילו לא אמדוהו לאחר זמן אלא ביומו אבל אם אמדוהו למחר והאומד השני עד יום ג' אזי אמרינן דלוקה באומד השני כיון דאומד הראשון היה לאחר זמן והאומר השני עד לאחר יום האומד הראשון שנמצא שמה שאמר רבינו שהרי בשעת האומד לא אמדוהו ללקות אלא לאחר זמן הוא כשיהיה האומד השני ביום אחר שחוזר על מה שאמר ולא לקה עד יום ג' ומה שאמר רבינו בתחלה אמדוהו היום שילקה י"ב ולא הלקוהו עד למחר והרי הוא למחר יכול לקבל וכו' לאו דוקא דבעינן דאמדוהו היום אלא הוא הדין אם אמדוהו שילקה למחר ואמדוהו למחר דהוא כמו אמדוהו היום כיון שאומד הב' היה ביום אומד ראשון: דזה אינו דהיה לו לרבינו לומר דבר זה בפי' שיש בו רבותא ממה שנקט בכה"ג שנטעה בו וגם מדברי הכ"מ משמע דבעי אמדוהו ליומיה וז"ל כיון דליומיה אמדוהו הו"ל כאילו לקה כבר עד כאן: ואב ואפשר לומר דהא דכתב רבינו ולא לקה עד יום ג' אורחא דמלתא נקט דאין דרך לחזור ולאומדו ביום עצמו כיון שלא נשתנה גופו אבל אה"נ דאם אמדוהו למחר לוקה י"ח ג"כ וכך משמע מדברי הכ"מ וז"ל ברייתא בדאמדוהו ללקות בו ביום וכו' כיון דליומיה אמדוהו הוה ליה כאילו לקה כבר וכו' מתני' לא כשאמדוהו שילקה היום אלא אמדוהו שילקה למחר אם הלקוהו ואח"כ אמדוהו הרי נפטר במלקותו שלקה בין רב למעט ואם אמדוהו קודם שילקה אזלינן בתר אומד שני בין לקולא בין לחומרא כיון שאומד א' לא היה אלא ללקות אחר זמן עד כאן הרי לך להדיא שלא הזכיר דבעי האומד השני יהיה ליום ג' אלא דהעיקר הוא כיון דאומד א' לא היה אלא ללקות אחר זמן:. הלכות מלכים ומלחמותיהם

הרמב"ם פרק א' הלכה ד' אין מעמידין מלך וכו' עד שתהיה אמו מישראל וכו' משמע דהמלך סגי אם תהיה אמו מישראל וא"כ מ"ש בש"ס בסוטה דף מ"א דנתחייבו שונאין של ישראל כלייה בשעה שהחניפו לו לאגריפס המלך שאמרו לו אחינו אתה ודאי דמפרש כרש"י שם דאע"ג דאמו מישראל אין ראוי למלכות דעבד היה וזילא מלתא ע"כ ודלא כר"י בתוספות שם דמלך אף על פי שאמו מישראל פסול למלכות עש"ב אבל בפירוש המשניות שם על פסקת פרשת המלך וכו' כתב שם רבינו ז"ל ואגריפס היה מקהל גרים ולא היה לו אב מישראל וכו' ואמרו באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה מפני שהחניפו לו לאגריפס ע"כ מדכתב ולא היה לו אב מישראל משמע דלא סגי אמו מישראל אלא אב ואם בעינן דלא בעי שפסק בכאן. ואם אבא לומר שטעות נפל בכאן וצ"ל ולא היה לו אם מישראל דמשמע דאם היתה אמו מישראל היה ראוי למלכות וכמ"ש בכאן עדיין יקשה כיצד אמרו אחינו אתה דבשלמא אם היתה אמו מישראל להכי אמרו לו אחינו אתה וכמו שפירש שם רש"י אבל אם לא היתה אמו מישראל כיצד יחול אחינו אתה. ואפשר לומר דהיינו אף ע"פ שהוא גר כיון שעושה מעשה ישראל וחסיד היה קראו לו אחינו אתה ודוק

פרק ה' לח"מ בד"ה כשם שאסור לצאת מהארץ וכו' וקשה דרב יהודה אמרינהו לתרי מימרי וכו' וכי תימה לרבותה נקטיה דאפי' לארץ עובר וכ"ש לשאר ארצות א"כ למה הוצרך תו למימרא דאסור לצאת מבבל לשאר ארצות ע"כ ולעד"ן דסובר רבינו כיון דאמר בשם שמואל דאסור לשאר ארצות וא"כ במה שאמר לא ר"י הוא לרבותא נקטיה ומה שהוצרך לומר המימרא דבשם שמואל אמר שאפי' לא"י אסור משום דאם לא הביא המימרא הנז' יבוא הטועה לטעות ולפרש דבריו דהא דאמר לא"י לאו לרבותא אלא לא"י דוקא כמו שפירש הוא למעלה בדעת רש"י ז"ל דהאי קרא דבבלה יובאו לא הוי אלא דלא יעלו לא"י דוקא כדקאמר קרא עד יום פקדי אותם דלא יעלו מאליהם אבל לארצות אחרים ילכו להכי הביא המימרא דבשם שמואל דאפי' לשאר ארצות אסור וא"כ טעמא דנקט במימרא השנית לא"י הוא לרבותא נקטיה וטעם דממרי תרתי הוא משום בבלה יובאו ודוק

בא"ד אבל לפי' ר' קשה דאין הטעם לאסור יציאה מבבל מפני הקדושה אלא מפני דאמר קרא בבלה יובאו ע"כ לא ראיתי שום קושיא כדברי רבינו דכוונתו כשם שמצינו איסור היוצא מא"י לח"ל כך יש איסור היוצא מבבל וכו' משום בבלה יובאו וק"ל

פרק ו' לח"מ בד"ה אחד מלחמת הרשות וכו וכתב שדעת רש"י הוא נכון דבריו תמוהים וכיון שהוצרך לתרץ כן לדברי רש"י מאי ניחותא איכא לפי' וניחותא קמייתא אזלא ע"כ ולפע"ד שדברי הרא"ם הם נכונים כיון שכתב רש"י כי תקרב אל עיר וכו' במלחמת הרשות הכתוב מדבר וכו' ובזה כתיב למס ועבדוך ופי' מזה עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד וכו' משמע שרש"י ז"ל סובר דבמלחמת הרשות דוקא איירי קרא דבמין דאיירי קרא דהוא המס והשעבוד אי אפשר להשלים עם השבעה עממין כי אם בקבלת המצות אם יבאו הם ויקבלו עליהם ז' מצות דוקא ובפרשת שופטים כתב הרא"ם להשיב על מה שטען הרמב"ן על רש"י ואמר היינו קודם שעברו את הירדן וכמו שמבואר