שלל דוד קכ

לח"מ אמר עבדי וחזר ואמר בני אע"פ שמשמשו בעבד וכו' אבל רבינו ז"ל דהוי עבד מדשמש לו בעבד ע"כ נלע"ד דגם רבינו ז"ל מפרש הברייתא כרשב"ם אלא כיון דרבינו אמר נאמן שפסק כר' יוחנן וטעמא הוא שזה שאמר עבדי כלומר לי כעבד יהיה החידוש שבא לומר רבי יוחנן כך הוא אע"ג שמשמשו כעבד ולכאורה נאמר שודאי עבדו לוה אמר שאין זה האמת אלא כיון דמשמשו כעבד אמר עבדי כלומר שהוא לי כעבר אבל הברייתא שאמרה אינו נאמן יהיה החידוש הוא שבאה לומר הברייתא כך הוא דהיינו אף ע"ג שזה משמשו כעבד והוה אמינא שמא שאמר עבדי כלומר שהוא לי עבד ונאמן שהוא האמת שחידש רבי יוחנן אעפ"כ אינו נאמן ולזה הקשו בש"ס על רבי יוחנן שהברייתא הפך סברתו ולזה תירץ רב נחמן התם דקרו ליה עבדא ודוק

בא"ד וקשה על זה א"כ מאי פריך בגמ' בפ' יש נוחלין לרבי יוחנן וכו' דרבי יוחנן איירי בדלא שמש כעבד ע"כ ואנכי איש צעיר קשה לי על קושייתו זאת דאיך אפשר לומר דרבי יוחנן איירי בדלא שמש כעבד והא רבי יוחנן אמר בדבריו דמשמש לי כעבדא קאמר אלמא דרבי יוחנן איירי בשמש לו כעבד

פרק ה' מש"ל אבל אם נפל הבית עליו ועל אמו וכו' כתב מרן וכו' ודברי מרן תמוהים הם בעיני עכ"ל נלע"ד דהכי כוונתו דהיינו שתמה על מרן על מה שאמר דמה שכ' הטור ל"ש אם היה לה עוד בן מאיש אחר ל"ש אין לה בן מאיש אחר הוא לדעת כל הנך רבוותא דפליגי על הרשב"ם דוקא דמשמע אבל להרשב"ם לא אתי וזה תימא דאם יש לה בן מאיש אחר שאמר יחלוקו קאמר הרשב"ם דאם היה לה בן מאיש אחר הכל מודים דהוא יורש הכל לפי שהוא יורש מחצית ודאי כל שכן לדעת ר"ע ואם אין לה בן אחר כיון דק"ל כר"ע הוא יורש את הכל גם לדעת הרשב"ם כן והטור שאצטריך לומר ל"ש וכו' לאו כוונתו לומר לאפוקי מדעת שחילק בזה דהיינו שהוא הרשב"ם דזה אי אפשר כמ"ש אלא כוונת הטור היא לומר דלא תימא דוקא שיש לה בן מאיש אחר הוא דיורש הכל משום דהוא יורש מחצית ודאי והם ספק אבל אם אין לה בן מאיש אחר ששניהם ספק יחלוקו אלא דגם באין לה ן מאיש אחר מעמידים הנכסים בחזקת יורשי האם דהוא כר"ע ודוק

פרק ז' לח"מ בד"ה או שנדקר במלחמ' וכו' דמחו לה בגירא וכו' עכ"ל דיבור זה לפי גירסא שיש לנו לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה ואפשר דט"ס וכך צריך להיות תימה דמשמע מדברי רז"ל דאם באו שני עדים והעידו שמת במלחמה אמרינן דאמרו בדדמי וזה תימה שה"ה ז"ל כתב בפי"ג מהל' גירושין בלשון המתחיל עד אחד שאמר ראיתיו וכו' דרבינו חולק על דברי רב אלפסי. ז"ל דסובר דאפילו בתרי סהדי אמרינן בדדמי וכבר כתבתי שם מהיכן למד כן מדברי רבינו ז"ל וכי תימא הכא בעד אחד מיירי הא ליתא דבאו עדים קאמר ועוד דלנחלה תרי עדים בעינן ולא מצאתי תירוץ לקושיא זו אלא שנאמר בדוחק דאם אמרו מת במלחמ' ודאי נאמנים ולא אמרינן דאמרו בדדמי אבל הכא שאני דאמרי שדקרוהו וכיון שהזכירו דקירה אפשר לומר דאמרי בדדמי דכיון שראו הדקירה חשבו שודאי מת וכדאמרינן בריש פ' שלום זמנין דמחי ליה בגירא ע"כ ולפי גירסא זאת דבריו הם מבוארים אבל קשה לי דמאי מקשה דהא דמה שאמר רבינו דאפילו בשני. עדים אינה נשאת לאו משום דאמרינן בדדמי אלא משום שלא הכירו פניו אבל אם הכירו פניו אמרינן דתנשא וכדברי ה"ה שם

הלכה ח' מי שיצא לדעת והניח נכסיו ואין ידוע להיכן הלך ולא מה אירע לו וכו' ואם ירד לנכסיו אין מסלקין אותו ע"כ טעות סופר הוא וצ"ל ואם ירד מסלקין אותו לפי שזה הוא רטושים דקתני בברייתא וקתני מוציאין אותו מידו וכן הוא להדיא בה"ה ומ"ש למעלה ה"ה בד"ה שבוי שנשבה ושמעו וכו' והיוצא לדעת כיון שבשלא שמעו בו שמת אין מורידין קרוב אפי' באריס ע"כ לאו דוקא אין מורידין אלא אפי' אם ירד מסלקין וכן משמע מדברי הרל"מ בד"ה שבוי שנשבה וכו' קשה יצא לדעת לא היה לנו להעלותו אלא מדריגה אחת וכו' יעו"ש

פרק ט' הלכה ד' מי שירש את אביו וכו' ואם היו גדולים הואיל ולא נודע שיש לו אחין שמין לו כאריס ע"כ פירוש שמין לו כאריס בחלק אחיו דחשבינן ליה בחלק אחיו כקרוב היורד לנכסי שבוי ששמין לו כאריס וזה פשוט

לח"מ מי שירש וכו' וי"ל דהר"א מפרש וכו' אבל אם היה גדול אפי' ידע שמין לו כאריס עכ"ל ואנכי איש צעיר לפעד"ן דזה אינו לפי שאביי ורב חסדא לא נכנסו בסוגיא זה דחשבינן ליה שבוי או לא דרב אמי הוא דקאמר הכי ופסקינן כוותיה דעבדינן ליה כדין שבוי אבל רב חסדא אח"כ גילה דעתו דס"ל דלא עבדינן ליה כדין שבוי כדאמר התם הכא לאו ברשות נחית ואביי לא גילה דעתו היאך וכיון שכן ליכא שום קושיא על הראב"ד דרב חסדא דקאמר דהשבח לאמצע קא יהיב טעמא כדין הניח בנים גדולי' וקטנים על סברא זו הקשה אביי לפי דעתו ואמר לו מי דמי התם גדולים גבי קטנים ידעי וקא מחלי הכא מי ידע דליחול ודוק

פרק י"א לח"מ בד"ה אין האפוטרופוסין וכו' וקשה דמי הכריחו לפרש כן ולא פירש דעדיין לא היה יודע חילוק דפקע ללא פקע כלל כדמשמע מדברי רש"י ז"ל ע"כ ונלע"ד דמה שלא פירש רבינו כדברי רש"י ז"ל הוא משום דאי אפשר לומר דהמקשן לא ידע חילוק זה דפקע ללא פקע והבין דסובר רבי דלא ניתר העבד בפדיון הכסף ולפיכך הקשה דמצינו ר' דאמר דעבד ניתר בכסף ממה שאמר אומר אני וכו' דזה אי אפשר דא"כ למה נקטו בדבריהם השואלים בנתייאשתי מפלוני עבדי הוה להם לשאול בפירוש אם העבד ניתר בכסף או דוקא בשטר ומדשאלו בנתייאשתי מפלוני עבדי וכו' אלמא השאלה היא על מה שאמר נתייאשתי וכו' דוקא ומשום דפקע וכו' ודוק

בא"ד אבל מה שקשה טובא הוא שכתב דמאי שאמרו שם בגמ' ולאפוקי מהאי תנא הוא