שלל דוד קיח

לרב נחמן הא כתבו התוס' שם בד"ה ולרב נחמן וכו' דהא דחשיב רב נחמן מעות כמוחזקין היינו גבי מלוה משום דזוזי יהיב וזוזי שקיל אבל במקום דלא שייך האי טעמא לא אמר דמוחזקים א"כ למה אצטריך קרא בכופר לומר דגם מעות אין לו משום דכופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה הא בלאו האי טעמא אינו יורש דמלוה דוקא ולוה יש לומר דהוא מפרש כר"י שהביאו שם בתוס' יעו"ש

בא"ד כתב הרב המגיד בדברי רבו ן' מיגאש ז"ל שהבעל יורש את המלוה וכו' אבל היכא דהגיע הזמן שאני לן בין בעל לבכור דבעל יורש ובכור אינו יורש ע"כ זה הוא מהדורא בתרא שנראה לו ז"ל לתרץ באופן זה: ויש לדקדק על זה דאם איירי בעדיין לא שמו לה בחייה הנזקי' דעדיין לא הגיע הזמן לגבות א"כ מה זה שמקשה ובנזקין לא אמר ר' עקיבא וכו' והא נזקין אלו דומים לכופר דטעמא דכופר דאין הבעל יורש הוא משום דמשתלם לאחר מיתה כדאמר שם בש"ס גם נזקין אלו אינם משתלמים אלא לאחר מיתה והוה להו ככופר ומה מקשה עוד ובנזקין וכו' : ועוד דמהיכא תיתי לדמות נזקין אלו לבכור דוקא גבו קרקע או מעות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הא דומה לכופר וכופר בכל גוונא שגבו אינו נוטל : ועוד קשה דאם כדבריו אלו דמשום דעדיין לא שמו בב"ד בחייה הנזקין לכך אמרינן דהבעל אינו יורש שם כבכור ומצינו שהוא ז"ל לא חלק לא בבכור ולא כאן בין גבו קרקע לגבו מעות דודאי הוא משום דסבירא ליה כר"פ דבין גבו קרקע ובין גבו מעות אין לו א"כ למה אצטריך קרא בפ' יש נוחלין לאינו נוטל בירושת אשתו לאחר מיתה הא מלוה שלא הגיע זמנו ילפינן מבכור כ"ש זה דגריעה

לח"מ בד"ה אבל אם מתה האם תחלה וכו' עוד אמרו שם במשנה ומטמא בטמא מת וכו' משמע דלא שאני לן בין כלו ללא כלו ע"כ: ויש להשיב על קושיא זו כמו שתירץ הוא ז"ל קודם קושיא זו דאמר דרבינו דחה סוגיא זו מכח סוגיא דהחולץ דהביא שם ה"ה ז"ל ג"כ נאמר דרבינו דחה סוגיא זו מכח דאמרינן בפ' לא יחפור דף כ' דבן שמונה ממעט בחלון דאינו מקבל טומאה ואוקמה לה התם בשבת דתניא בן שמונה הרי הוא כאבן וכתבו התוס' ביבמות דף פ' דאפילו נגמרו הסימנים אסור לטלטלו דבתוספתא בתר ההיא דבן שמונה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו קתני איזהו בין שמונה שלא כלו לו חדשיו והיינו אפי' גמרו דאין יוצא מתורת נפל וכיון דמהתוספתא משמע דההיא איירי אפי' גמרו דבעי שכלו לו חדשיו הוא הדין ההיא דממעט בחלון אפי' גמרו בעי שכלו לו חדשיו להכי פסק רבינו דבעינן כלו לו חדשיו כדמשמע מהתוס' ודוק

בא"ד וקשה עוד מוה אא ז"ל בפ"א מהלכות יבום ולו' דאדרבא הוה לן לאחמורי ולא הוה לן לאפלוגי בין כלו ללא כלו ע"כ ויש להשיב על זה דחומרא דאתיא לידי קולא היא דכיון דמחמירין עליו להטמא נמצא שאם נגעה בו תרומה שורפין אותה וקיימא לן דאסור לאבד התרומה להכי פסק רבינו לקולא דאינו מטמא עד שכלו לו חדשיו כמו שפסק באבילות לקולא משום דהלכה כדברי המקל באבל אע"ג שפסק לחומרא במקום אחר ה"נ פסק לקולא משום איבוד התרומה אע"ג שפסק במקום אחר לחומרא ודוק

בא"ד ואולי יש לומר כיון דמתני' לרבנן בכל גוונא איירי וכו' אפי' בלא כלו ע"כ לא ידעתי מהמתרץ כיון דה"ה ז"ל נייד מתירוץ א' שתירץ דממה ששאלו כן גבי אבילות ולא בשאר הדינין למד רבינו ששאר הדינין שוין וכו' מכח שהוקשה לו שבהל' רוצח פסק רבינו שאם לא כלו לו חדשיו הרי הוא כנפל דמשמע דלכל מלי אתמר דבעינן כלו ועל זה תירץ תירוץ אחר ואולי דין הירושה וכו' א"כ היאך יחול תירוץ זה כיון דמתני' לרבנן בכל גוונא וכו' אם כן דייקנן טעמא דהוא מיית וכו' אפי' בלא כלו הא רבינו פסק כרשב"ג דמתני' איירי בכלו ולסברתו הדיוק הוא בשכלו חדשיו א"כ מה לנו אם לסברת רבנן הדיוק הוא בלא כלו

כ"מ בד"ה הבא אחר נפלים וכו' כן מבואר בגמ' ע"כ פי' דמדברי ה"ה נראה ששמואל ס"ל דגם בבן ט' חי אם הוציא ראשו דוקא ולא רובו אמרינן דהבא אחריו בכור לענין נחלה דבעינן רובו דומיא דבן ח' בענין ה' סלעים ועל זה אמר שאין דבריו אלה מכוונים ושמואל לא אמר אלא לענין ה' סלעים דאם הוציא ראשו בן ח' חי ולא רובו הבא אחריו בכור דבעינן יצא רובו דלא סגי בראשו אבל לענין נחלה בבן ט' חי מודה שמואל דסגי בראשו ולא בעינן רובו דכן מבואר בגמ' דבבן ט' לענין נחלה מודה שמואל דסגי בראשו ודלא כהרל"מ דאמר והנני מוסיף להפליא וכו' יעו"ש בד"ה לפיכך בן תשעה וכו' דמשמע מדבריו דהבין בדבריהם הכ"מ דמה שאמר דשמואל לא אמר אלא לענין ה' סלעים הוא בבן ט' ועל זה אמר והנני מוסיף להפליא דאפי' לענין ה' סלעים נמי לא אמר אלא בבן ח' ע"כ דאיך שייך לומר על הכ"מ שזאת כוונתו והרי דבר פשוט הוא בגמרא דלא אמר שמואל אלא בבן ח' וק"ל

מגיד משנה היו לו בנים וכו' אבל ישראל זהו פשט המשנה שבבכורות וכו' משום דלא בעו לאוקמא באיסורא עד כאן פי' דפשטא דמשנה דבכורות דקתני ילדה ועודה שפחה וכו' הוא איירי בישראל שבא על הנכרית ועל השפחה דהיינו דהאי ילדה משבאה לישראל לאו אמו שלא היו לו בנים אלא מלתא באפי נפשה אלא בישראל הבא על הנכרית וכו' ואח"כ נתגיירה או נשתחררה וילדה עמו אח"כ אז הבן שתלד בכור לנחלה שאע"ג שהיה לו בנים עמה כשהיתה נכרית או שפחה משום דלא קרוי בנו זה פשטא דמתני' ומה שלא אוקמה התם בש"ס הכי דהיינו כשהקשו על ר' יוחנן ואמרו ממאן אלימא מישראל שלא היו לו בנים מאי איריא גיורת וכו' אלא לאו מגר שהיו לו בנים ונתגייר וקתני בכור לנחלה ע"כ ותירצו לא לעולם בישראל ולאפוקי מר"י הגלילי קמ"ל ע"כ למה לא אוקמה חתם הכי כמו פשטא דמתני' כנז' ותירצו משום דלא בעו לאוקמא מתני' דאיירי באיסורא ולהכי אוקמה התם לעולם מישראל וכו' ולעולם פשטא דמתני' הוא כמ"ש ודוק: