שלל דוד קטו

וכו' ורבינו כתב כלי ולא הזכיר טלית לפי שיש בדין הטלית חלוקין יתבארו בסמוך ע"כ פירוש דבטלית יש חלוקין שדינו הוא שאם היה ביד אחד יתיר על השני זה נוטל עד שידו מגעת וזה נוטל עד שידו מגעת והשאר בשוה חולקין בשבועה אבל הכל לעולם חולקין בשוה ובשבועה וטעמא הוא דבטלית או בגד שהוא דכר המתקפל ונכווץ ונכנס ביד האדם שכל מה שנכנס ביד האחד הרי הוא כאילו בחזקתו ומחשבינן ליה כאלו חתוך ולקוח הוא בידו ולפיכך אינם נשבעין אלא על מה שהוא חוץ מידם שהוא בחזקת שניהם אבל בכלי שאינו מתקפל ונכווץ מה שאוחז בו זה יתר על זה אינו חשוב חתוך הוא בידו וכאלו לקחו ובחזקתו אלא בחזקת שניהם ולפיכך לעולם נשבעין שניהם זה נוטל חציו וזה נוטל חציו ועיין בלח"מ בד"ה שנים אוחזים וכו' ודוק

פרק י"ג לח"מ בד"ה ואם יש בו דין חלוקה וכו' וקשה על דבריו דהוה ליה למנקט נחית לחציה וכו' ומאי רבותא אי כתב בחד צד טפי מאידך דנקט רבינא הכי ע"כ ולי ההדיוט נלע"ד דלא קשה מידי דלסברת רבינו חננאל איכא רבותא ביש בו דין חלוקה בחציה יותר מכולה שסברתו היא כיון דיש בה דין חלוקה וזה הוא משתמש בה בכולה ובעל חצי השני לא מיחה בו או נשתמש בחצי שהוא טוב ולא מיחה בו השני ודאי הוא דמכרו לו או חלקו וזה החצי הטוב עלה בחלקו כדין המחזיק בקרקע אחר ולא יש עדיפות בהחזיק בחציה יותר מכולה שנאמר דהוה ליה לרבינא לומר לן זאת הרבותא שגם בכי האי גוונא הוי חוקה שלא יש עדיפות לזה על זה כמ"ש דהרמב"ם הוא דעושה עדיפות להחזיק בחציה וליכא בה רבותא כדי שיאמר רבינא נחית לחציה אבל בכולה יש רבותא באין בו דין חלוקה והוא דלא מבעיא דאם החזיק בחצי אחד דודאי דלית ליה חזקה לומר שחלקו וזה עלה בחלקו משום דאין בה דין חלוקה ודאי הוא שלא חלקו אלא אפילו אכלה כולה והוה אמינא דזה דאכלה כולה הוא ודאי קנה החצי השני קמ"ל דלית ליה חזקה דמנהג הוא לאכול זה שלש שנים או ארבע שנים שלימות כל השדה ואח"כ זה משום דלשניהם אינו כדי דזהו כוונת הפי' שכתב דנקט רבינא דנחית לכולה לרבותא דאפ"ה אי לית בה דין חלוקה אינו מחזיק דהוא כמ"ש דהיינו לרבותא נקט רבינא נחית לכולה דאי אין בה דין חלוקה אף ע"פ שאכלה כולה והוה אמינא כיון דאכלה לכולה אינו מעלה ואינו מוריד הא דאין בה דין חלוקה אלא כיון שהחזיק בה ודאי הוא שקנאה כולה קמ"ל דלית בה חזקה דמנהג הוא לאכול זה ג' שנים או ארבע שנים שלימות כל השדה ואח"כ זה משום דלשניהם אינו כדאי ודוק

מגיד משנה בד"ה השותפין כיצד וכו' ומ"ש רבינו וז"ל והרס ועשה הוא דלא כאוקמתא דרבא ע"כ קשה לי על זה דהו"ל לרבינו לומר ואע"פ שהרס ומדכתב הכי משמע דהרס הוא דומיא דבנה דהוא לתקן וכגון דהרס על מנת לתקן דמתקן הוא וראיתי להש"ך בסימן קמ"ט ס"ק ח' שכתב משם הב"ח דבנה והרס ל"ד לחפר בורות ע"כ

לח"מ בד"ה ואפי' התנה כשהיא ארוסה וכו' וא"כ רבינו ז"ל דפסק כרב יוסף איך פסק כי הך סוגיא ע"כ ואני בעניי נראה לי דאף ע"ג דהך סוגיא אתיא כרבא אפ"ה פסק רבינו כוותה משום דהך דינא מודה גם רב יוסף משום דאפילו לרבא דאית ליה דבחפר בה הבעל שיחין ומערות יש לו חזקה דהיה לו למחות ולא לשתוק אפ"ה סבירא ליה דבבעל אע"פ שהתנה עמה שאין לו פירות בנכסיה וכו' אין לו חזקה דאינה מקפדת ושותקת לרב יוסף דסבירא ליה דגם בחפר בה שיחין ומערות אין לו חזקה דשותקת גם בזה כ"ש דס"ל דגם בהתנה עמה וכו' דאין לו חזקה ושותקת וכיון שכן גם רב יוסף יודה בזה להכי פסקה רבינו ודוק

מגיד משנה בד"ה הגזלן כיצד וכו' אמר רב יוסף וכו' רב חסדא אמר כגון דבית פלוני שהורגין על עסקי ממון ע"כ פירוש ורבינו פסק כוותייהו בתרתי משום דקי"ל כתרווייהו וכ"כ הרשב"ם ז"ל יעו"ש

או מי שהוחזקו אבותיו שהן הורגין נפשות על עסקי ממון ע"כ יש לדקדק דמדברי רבינו נראה אע"ג שהוחזקו אבותיו שהן הורגין וכו' וזה לא הוחזק אעפ"כ לא החזיק ותחזור השדה לבעלים ואמאי וכי מי שהיו אבותיו רשעים הוא גם כן מוכרח לעשות כמעשיהם וראיתי להסמ"ע שכתב בזה טעם נכון וז"ל כיון שאבותיו הוחזקו להרוג כל מי מבני ביתו שמחזיקי' יראים למחות כהן דסברי גם בזה המחזיק הוא כאחד מהן ע"כ

לח"מ או מי שהוחזקו אבותיו וכו' גם כן היה לו לומר ואשה בנכסי בעלה דבמקצת אין לו ראיה ע"כ עיין בהל' אישות פרק כ"ב שפסק רבינו שבמעות הטמונים הוא דלא קנתה וכרבא דאמר הכי שם והלכתא וכו' יעו"ש וכיון שכן לא כתב הכא דין אשה בנכסי בעלה כיון דהיא דוקא בטמונים דהוא מקצת דמקצת וכבר ביארם שם

פרק י"ד השגת הראב"ד מי שהחזיק בנכסי קטן לימא דידי היא עד כאן נראה מדבריו שהבין בדברי רבינו דהא דאמר רבינו רצה אמר לקוחין הן בידי נאמן דהיינו מגו דאלו אמר שלקחה מאת היתומים דהחזיק בה ואינה ידועה שהיא של היתומים דהיינו שאף על גב שאין מחזיקין בנכסי קטן הכא דאינה ידועה שהיא של אביהם מחזיק. וקשה על דבריו שהיאך אפשר לומר שכוונת רבינו כך היא שאיך אפשר לומר שלקחה מאת היתומים והרי אין מכירת קטן כלום עד שיגדיל אלא ודאי שכוונתו כך היא לקוחה היא בידי מאת הזולת כלומר שלי: ואב שר לומר שזה כוונת ה"ה ז"ל במה שאמר ואיני צריך להשיב על דבריו יעו"ש

מגיד משנה בד"ה מי שהחזיק בנכסי קטן וכו' אלא במ"ש וכי משום קלא מבטלינן מגו וחזקה דממונא וכו' כיון דנפק קלא זה דעת רבינו ורבו עד כאן פירוש שהראב"ד השיג על רבינו דאמר כיון שיצא הקול שהיא של יתומים אינו נאמן לפי מה שהבין בדברי רבינו דמה שאמר אלא אמר לקוחין הם בידי הוא