שלל דוד קיג

היא כיון שזה חייב עצמו באחריות של אלו המטלטלין שהם פקדון בידו אע"ג שאינו חייב באחריותם מדינא ודאי הוא שדעתו להרשות לב"ד לכתוב לו כיון דאלים כחו של בעל המטלטלין כ"כ להתחייב באחריותו ודאי הוא דאלים כחו ג"כ לכתוב לו שטר עליהם שהיתה מקודם מלוה על פה גרועה ועכשיו מלוה בשטר ולא חייש לשמא יתן לו דיחזור ויתבענו ודוק

הרמב"ם הלכה ה' כבר ביארנו וכו' לפיכך אם התובע חזר לדיינים ואמר כתבו לי הודאתו אין כותבין לו שמא פרעו ע"כ ועיין להסמ"ע והש"ך כסימן ט"ל וסי' ע"ט מה שפי' בזה לדעת רבינו

כ"מ בד"ה וכן מי שנתחייב שבועה בב"ד ויצא ואמר נשבעתי וכו' אפי' ע"י גלגול עכ"ל עיין בלח"מ בד"ה לא היו שם עדים שמכחישים אותו וכו' וז"ל ונ"ל לחלק דשאני התם דאפי' יודה שהוא שותף אינו טוענו בודאי ממון אלא שבועה שמא גנב ממנו אבל הכא הוא טוענו בודאי ממון שהוא חייב לו והוא פוטר עצמו בשבועה ואם לא נשבע חייב לו ממון בודאי עכ"ל: ונלע"ד דסברא היא דאין לחלק דאם קרית לשבועה זו שהוא טוענו היא תביעת ממון גם בטענת שמא מקרי תביעת ממון כיון דסוף סוף הוא תובעו שמא גנבו ממון אלא כיון שהוא בא להשביעו קרית לה טענת שבועה גם בטוענו בריא כיון שהוא תובעו דוקא לישבע לי לא מקרי תובעו ממון ודברי מרן כ"מ ברור מלילו וראיתי להש"ך בסי' פ"ז ס"ק ס"ג דמפרש דברי מרן דצריך לישבע היסת ומחלק כמו החילוק הזה של הלח"מ וקשה לי עליו שהיאך יאמר כן כיון שבכאן בכ"מ ס"ל בפירוש שאין לחלק כלל דאין משביעין אותו לגמרי וכן בש"ע כ' סתם לגמרי וכך נראה לדעת הסמ"ע שכתב סתם דאפילו שבועה אחרת אינו יכול לגלגל דמשמע דבכל גוונא אין משביעו שבועה אחרת אלא דהש"ך ז"ל הוא שפי' בהסמ"ע דאיירי בשבועה השותפים מכח שהוא ספק וכמו החילוק הנ"ל שחילק הוא ז"ל דנראה דהסמ"ע איירי בכל גוונא שאם כדבריו היה לו לפרש ולא לסתום ודוק

פרק ח' מגיד משנה בד"ה אין כל הדברים הללו אמורים וכו' ודעת רבינו לחלק בהם ולהשוות כלים העשויים להשאיל ולהשכיר בבעל הבית העשוי למכור את כליו לאינן עשויין בבעל הבית שאינו עשוי ולמכור את כליו ע"כ: נלע"ד דהיינו דהא דמשוה הוא דוקא באופן זה דהיינו דברי' העשויין להשאיל ולהשכיר באדם העשוי למכור את כליו דומה לדברים שאינן עשויין להשאיל ולהשכיר באינו עשוי למכור את כליו אבל אם היו דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ובאינו עשוי למכור את כליו דהם תרתי לטיבותא יש להם מדריגה אחרת דהיא דהיכא דיצא לו שם גניבה בעיר אפי' אמר אתה מכרתו לי אתה נתתו לי דהיא טענה טובה אינו נאמן ובלא יצא לו שם גניבה בעיר ולא טען אתה מכרתו לי אלא אחר מכרו ג"כ אינו נאמן כיון דהם תרתי לטיבותא כנ"ל ולא טען טענה טובה אבל אם הוא עשוי למכור את כליו דליכא תרתי לטיבותא אף אם טען אתה מכרתו לי דהיא טענה טובה נאמן אף בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר אע"ג דיצא לו שם גניבה בעיר דומיא דבאינו עשוי למכור את כליו ובדברים שאינם עשויים להשאיל ולהשכיר דנאמן באתה מכרתו לי וזה שכתב רבינו טען אתה מכרתו לי אתה נתתו לי אם לא היה בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר דמשמע דאם היו מדברים העשויים להשאיל ולהשכיר אינו נאמן הוא איירי באינו עשוי למכור את כליו דבכי האי גוונא דאינו עשוי למכור את כליו בדברים שאינם עשויים להשאיל ולהשכיר נאמן כמ"ש הרב המגיד והלכה זו איירי באינו עשוי למכור את כליו ובדברים שהם עשויים להשאיל ולהשכיר אינו נאמן אף באתה מכרתו לי כנז' משום דאינו עשוי למכור את כליו אבל בעשוי למכור את כליו והוא בדברי' העשויים להשאיל ולהשכיר דליכא תרתי לטיבותא ג"כ וטען אתה מכרתו לי נאמן ג"כ שהוא דומה לאינו עשוי למכור את כליו ודברים אינם עשויין להשאיל ולהשכיר שדומים זה לזה כמש"ל ונמצא לפי זה מה שכתב רבינו כאן אין כל הדברים האלו וכו' אבל אחרים מכרו לי או נתנו לי במתנה אף על פי שהוא מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר מעמידין אותו ביד זה שהוא בידו ע"כ דהוא בלא יצא לו שם גניבה בעיר איירי בעשוי למכור את כליו דאם הוא אינו עשוי למכור את כליו אף בכי האי גוונא אינו נאמן כמ"ש דכך נראה ממה שכתב רבינו בפ"ה מהל' גניבה וז"ל או שהיה עשוי למכור את כליו והיו כליו אלו שהכיר מכלים העשויים להשאיל ולהשכיר וכו' ויחזיר לו כליו ע"כ וכתב עליו הרב המגיד דאיירי דיצא לו שם גניבה בעיר דהיינו שחשש שמא נאמר דאיירי בלא יצא לו שם גניבה בעיר וכמ"ש הטור ז"ל משמע דלא בעינן יצא לו שם גניבה בעיר בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר כי אם דוקא בעשוי למכור את כליו הא באם אינו עשוי למכור את כליו לא בעינן יצא לו שם גניבה בעיר בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר וזה הוא דוקא בטוען אחר מכרו לי אבל אם טוען אתה מכרתו לי דהיא טענה טובה בכי האי גוונא שלא יצא לו שם גניבה בעיר נאמן אע"ג שהם דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ובאינו עשוי למכור את כליו. והראיה על כל זה הוא ממה שכתב רבינו בהל' ז' מי שהיו בידו דברים העשויין להשאיל ולהשכיר וכו' שאדם עשוי למכור את כליו ע"כ דמשמע דאינו נאמן אלא בעשוי למכור את כליו ולא יצא לו שם גניבה בעיר כמ"ש שם ה"ה הא אם הוא אינו עשוי למכור את כליו בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר אע"ג שלא יצא לי שם גניבה בעיר אינו נאמן וזה הוא דוקא בטוען פלוני מכרם לי או נתנם במתנה בדאיירי בה רבינו בהלכה זו הא אם טען בכי האי גוונא אתה מכרתו לי או נתתו לי במתנה נאמן כמ"ש

אח"כ ראיתי להלח"מ שכ' גם כן דבעשוי להשאיל ואינו עשוי למכור דלא בעינן שיצא לו שם גניבה בעיר כמ"ש אלא שמפר' דהא שכתב רבינו טען אתה מכרתו לי או נתתו לי במתנה וכו' אם לא היה מדברים העשויים להשאיל ולהשכיר הוא איירי בעשוי להשאיל ולהשכיר ועשוי למכור דאינו נאמן ומפרש דהא שכתב הרב המגיד ולהשוות כלים העשוי ועשוי