שלל דוד קיב

נאמן כנגדו עכ"ל וכך משמע גם כן בסימן ע"ט יעו"ש

לח"מ בד"ה הרי שטען עליו וכו' וי"ל דסובר ה"ה דאעפ"כ וכו' אלא על פי עצמו ע"כ ואני ההדיוט נלע"ד דה"ה ס"ל דגם בכי האי גוונא מקרי כפרן ממ"ש וז"ל אבל אם אין העדים מעידים שיש לו עכשיו אלא שהלוהו והוא מברר דבריו שמה שאמר אין לך בידי כלום ר"ל לפי שפרעו ודאי לא הוחזק כפרן וזה פשוט שאין לך בידי אין משמעו שלא לוה מעולם וא"כ למה הוחזק כפרן בכך ע"כ משמע דאין אנו אומרים הוחזק כפרן כי אם במברר דבריו שמה שאמר אין לך בידי כלום הוא שפרעו הא אם לא ברר דבריו אלא אמר שפרע אחר העדאת העדים והודה דכשאמר אין לך בידי אין כוונתו לומר שפרע והוכחש בעדים מקרי מוחזק כפרן וכן נראים דברי רבינו ג"כ דאיירי במברר דבריו ומה שפי' ה"ה ההיא דר' יוחנן שהעדים אומרים שלא זזה ידו מתוך ידינו וכמו שהק' הלח"מ עליו הוא משום דנראה דרבינו ז"ל מפר' המימרא הנז' דבהעדאת העדים נתחייב לשלם ואינו יכול לברר דבריו עוד ממה שכתב רבינו אבל אם השיב איני חייב לך וכו' לא הוחזק כפרן ע"כ דמשום שיכול לתקן דבריו משמע דההיא דרבי יוחנן באינו יכול לתקן דבריו הראשונים להכי פירשה ה"ה דאיירי בשלא זזה יד העדים מידו עד שעת התביעה ובשביל כך נתחייב דאינו יכול לברר דבריו עוד כמו המעשה דאיצטלוא וקמ"ל רבי יוחנן. חידוש זה דהואיל ונמצא כפרן דהכחישוהו אם בא אחר כך ואמר פרעתי לא מהימנן ליה עוד לעולם כי אם בעדים ואה"נ דאם הוא אמר פרעתי אחר שטענתי ודאי דלא מהימנן ליה שהוא מכחיש את עצמו והוחזק כפרן וכמ"ש הרב בעל התרומות ודוק

כ"מ בד"ה תן לי מנה שהלויתי לך והרי העדים וכו' ולי נראה שאין זה הכרע דאורחא דמלתא נקט שאם הם נמצאים למה אינם באים עכ"ל. נלע"ד דהכי פירושו שאין הכרע ממה שאמר רבינו לא באו או שמתו וכו' ולא אמר הכחישוהו שנאמר שסובר רבינו דאם הכחישוהו חייב לשלם משום דמה שאמר רבינו לא באו הוא משום שהכחישוהו לפי שאם הם נמצאים למה לא יבואו והא דנקט לא באו ולא אמר הכחישוהו משום דאורחא דמלתא נקט דהיינו כיון שהולך להביאם להעיר לו שפרעם בפניהם והם אומרים לו לא היו דברים מעולם לא יביאם דלמה לו להביאם וק"ל

פרק ז' לח"מ בד"ה המודה בפני שנים וכו' ודוחק לומר שמה שכתב רבינו שכל האומר בדרך הודאה וכו' זה נראה בדברי הרב המגיד ע"כ ולי ההדיוט נראה שכיון שכתב וזהו הדין הנזכר למטה כל המודה בפני שנים אינו יכול לחזור ע"כ דהיינו הדין שהזכיר למטה כל המודה וכו' הוא כשאמר אתם עדי או שהתובע עמו כמ"ש מעיקרא א"כ מה שגמר דבריו רבינו בזה ואמר שכל האומר בדרך הודייה הרי זה כאומר אתם עדי הוא על האופן שאיירי בו שהוא בפני התובע ודוק

לח"מ בד"ה והוא שיהיה בית דין מכירין את שניהם וכו' שיש לו זמן שנה כנ"ל עכ"ל משמע מדבריו שאינו צריך שיכירו את שניהן. אלא בכי האי גוונא שבאו לב"ד אבל בשטר שיש בו קנין ובאו שניהם לכתוב שטר בכל גוונא אינו צריך שיכירו שניהן אלא הלוה דוקא לדברי הרב המגיד ז"ל וקשה על זה דגם בשטר שיש בו קנין אם באו שניהם יש לחוש לזה שהלוה יודה לו שחייב לזה מעות לשנה והמלוה יודה לו ג"כ שהוא לזמן שנה וזה המלוה נק' יוסף ן' שמעון. והעלה שמו יוסף ן' ראובן וכשיבא יוסף ן' ראובן המלוה האמיתי ויתבע ללוה פרע לי החוב יאמר לו והלא יש לי זמן שנה שכן הודיית בפני העדים שהוא לזמן שנה והעדים כיון שאמר להם שמו יוסף ן' ראובן יאמרו כן הדבר שיוסף ן' ראובן הוא שהודה בפניו כך ונמצא מחייבים למלוה שאין כבר הגיע זמנו לפרוע כמו בב"ד. ולי נראה לתרץ שמה שכתב הרב המגיד אבל בשטרות שיש בהם קנין שאינו צריך הכרת שמותן הוא איירי היכא שבא הלוה לבדו בכי האי גוונא ליכא שום חששא אם אין מכירין שם המלוה אבל אם בא גם המלוה עמו גם בשטרות שיש בו קנין צריך להכיר שם המלוה אם מפני חששא זו שהזכיר הלח"מ דגם בכי האי גוונא שייכא כמו שכתבתי אם מפני חששא אחרת כי שמא המלוה חייב לאיש אחר ומשנה שמו כדי לאפוקי חוב זה מיד מי שנתחייב לו וזה דיקא כשבאו שניהם לפני העדים או לפני ב"ד משא"כ כשהלוה בא לבדו בא ואומר כתבו עלי שאני חייב לפלוני בקנין שאז ליכא למיחש ושלוה ישנה שם המלוה כדי לאפוקי חובו דאין אדם חוטא ולא לו שכך נראה כוונת הרב המגיד במה שכתב אבל בשטרות שיש בהם קנין כיון שכותבין אותן בלא ראיית מלוה ולוקח אפי' רבינו ז"ל יודה שאינו צריך הכרת שמותן ע"כ דהיינו דאיירי בהיכא שכותבין בלא ראיית המלוה כי אם הלוה לבדו. ואפשר לומר דגם הלח"מ כך פי' דמה שכתב דאפשר כאן ג"כ דאיכא פסידא למלוה וכו' לאו דוקא בב"ד דנימא כן ולא בשטרות של קנין בכל גוונא אלא כוונתו כאן בב"ד וכו' ולא בשטרות של קנין דאיירי בהם הרב המגיד דהוא הלוה לבדו כמ"ש אבל אה"נ אם בא ג"כ המלוה הוא דומה לב"ד כנ"ל ודוק

לח"מ בד"ה ואמר כתבו לי הודאתי וכו' ואם לא היו כותבין לו היה נאמן לומר החזרתי ע"כ ונלע"ד שסובר רבינו דאה"נ דרבינא שאמר כותבין ס"ל דאין כותבין אלא במטלטלי דמלוה להוצאה נתנה וחוב בעלמא ומלוה על פה ריעא ממלוה בשטר ולא ניחא ליה לאלומי מלוה זה שתהא בשטר ולא יוכל להשמט מידו אנא ואנא אבל במטלטלין הצבורין דלא יוציאם לאו חוב הוא ולא איכפת ליה אם יכתוב שטר עליהם דהם דומים למקרקעי אבל רב אשי שאמר אין כותבין ס"ל דלא מבעיא במעות דלהוצאה ניתנו או במטלטלי שאינם בעין דלא ניחא ליה לכתוב עליה שטרא לאלומי חובו כנ"ל אלא אפי' במטלטלין הצבורין דלאו חוב הוא ולא שייך האי טעמא אפ"ה לא יכתוב לו שטרא על הודאתו מטעם אחר דשמא יחזיר לו המטלטלין ויחזור ויתבעם בשטר דרבינו פסק כרב אשי ודוק

בא"ד וגם קשה לי על הטור וכו' ודברי הטור תמוהים וצ"ע עכ"ל נלע"ד דכוונת הטור