שלל דוד קי

החלון חייב הא לא אמר הכי פטור אע"ג שאמר בית זה דוה קושיית הסתירה כנ"ל אבל לדעת היש חולקים שכתב הרב המגיד אתי שפיר מה דפריך בש"ס דלפלוג וליתני בדידה דאע"ג דאית לך למימר כולה בדידה מ"מ הא הוי רבותא טפי וכמ"ש הוא ז"ל ודוק

לח"מ בד"ה שהשטר לא תועיל בו כפירתו והרי כל נכסיו משועבדין בו וכו' וכי אתמר בש"ס טעם דכפירת שעבוד קרקעות לא אתמר אלא למ"ד הילך חייב ע"כ ולעד"ן שזה אי אפשר דבש"ס מוכח דהמקשה ס"ל טעמא דשעבוד קרקעות דקאמר והא שטר דקמודי ביה הילך הוא ופירש"י ז"ל וז"ל שהרי הקרקעות משועבדים על כך ע"כ ורבינו ס"ל הילך פטור כמו דעת המקשה לפיכך כתב דהשטר הוי הילך מחמת דנכסיו משועבדים וכדעת רש"י ז"ל אלא דרבינו הוסיף עוד דהשטר לא תועיל בו כפירתו דהיינו שמחמת שני דברים אלו הוי השטר הילך וכמ"ש הוא ז"ל בדיבור שאחר זה

כ"מ בד"ה שטר שכתוב בו סלעים וכו' נראין דברי הרב המגיד דגבי שטר וכו' ואינו משיב אבדה גמור ע"כ ואע"ג דבברייתא קתני שהוא כמשיב אבדה ועדיין לא נתקנה שבועת היסת שלא יש שבועה אחרת ואעפ"כ קתני כמשיב אבדה וא"כ לא תדוק ממה שכתב כמשיב אבדה שחייב שבועת היסת מ"מ הברייתא שאני כיון שעדיין לא כתקנה שבועת היסת ואין עוד שבועה אחרת לא דייקא בלשונה לומר משיב דלא נפקא לן מידי אבל רבינו שאחר התקנה ודייק בלשונו וכתב כמשיב ולא כתב משיב ודאי הוא בשביל הנפקותא שיש ביניהם כתב כך ועוד מדשינה בלשונו אח"כ וכתב הרי זה משיב ודאי הוא לומר דבראשונה לא משיב גמור הוא ובשניה משיב גמור הוא ואני אוסיף לומר שנראה כדברי ה"ה ג"כ ממה דגבי שטר שכתוב בו סלעים כ' רבינו הרי זה פטור דוקא ובדין אמר לי אבא שיש לי בידך וכו' הוסיף וכתב ופטור אף משבועת היסת דמשמע שזה הוא שפטור אף משבועת היסת אבל בדין הקודם חייב בשבועת היסת

מגיד משנה בד"ה מנה לי בידך וכו' והדרך הראשון כשהעד מעיד שעדיין המנה אצלו הוא אמתי בדרך הראשון שהזכיר רבינו וכו' חייב לשלם וכו' ע"כ: וא"ת סוף סוף נימא דישבע שכדבריו כן הוא מידי דהוה שהיה יכול להכחיש העד מעיקרא ולומר שלא לוה מעולם או בטענת פרעתי גם עכשיו דהודה ונשבע לדברי העד ישבע דחייב לו כנגד אותה מנה במגו הנ"ל ויפטר ולמה ישלם ויש לומר דהכא שאינו רוצה להעיז נגד העד להכחישו בעדות הנ"ל לכך משקר וטוען טענה אחרת ליפטר מ"ה אמרינן הו"ל מחוייב שבועה להכחיש העד ואינו יכול שהרי מודה הוא לו וזהו כוונתו ז"ל במ"ש אף ע"פ שפוטר עצמו בטענה אחרת חייב לשלם דהיינו כיון שפוטר עצמו בטענה אחרת ולא הכחיש העד אם בהיה אומר לו לא היו דברים מעולם או פרעתי נמצא שלא רצה להעיז נגד העד כנ"ל לכך משקר וטוען טענה אחרת דאין בה העזה לכך משלם דמחוייב שבועה וכו' וזהו מ"ש למטה וכן כפרן וכו' שאם הדרך הראשון שהעד מעיד שעדיין הוא חייב לו יש להכחיש העד ויפטר ומה לי מכחישו בעיקר ההלואה ומה לי מכחישו בפרעון ע"כ דמשמע שהיא הגורמת דאם הוא יכול להכחיש העד בהעזה אמרינן דישבע אבל אם הוא הודה לו ולא הכחישו אלא שבא להציל את עצמו בטענה אחרת דלית בה העזה אינו נאמן ומשלם וזהו טעמא דנסנא דהיינו כיון שלא העיז כנגד העד לומר לא חטפתי אלא הודה לדבריו ורצה להציל עצמו בטענה אחרת לומר דידי חטפי וליכא טענת מגו דהחזרתי שהעד מעיד עדיין כמ"ש הוא ז"ל וצריך להעיז להכי משלם ודוק

לח"מ בד"ה מנה לי בירך והרי עד אחר וכו' שאינו יכול לטעון פרעתי ע"כ מוכרח לומר שכוונתו היא דהיה לו להעמידו בדרך האחר וכו' וכגון שהנתבע מודה לו שהוא בתוך זמנו אלא שאומר פרעתיך אף שהוא בתוך זמנו ומ"ה אמרי' דחייב לשלם כיון שמודה שהוא בתוך זמנו וחזקה אין אדם פורע חובו בתוך הזמן ואין לו מגו שהיה אומר שהוא לאחר כיון שהוא מגו דהעזה דאם אם אינו מודה לו שהוא בתוך זמנו ודאי דיש לו להכחיש העד כמו שמכחישו בפרעון אע"ג שהעד מעיד שעדיין לא פרעו וכמ"ש הרב המגיד וכן כוונתו ז"ל ג"כ במ"ש או שהוא מעיד שהוא בתוך זמנו וכו' דהיינו שמורה לו הכתב כנ"ל ודוק

פרק ה' לח"מ בד"ה וכן החופר בשדה חבירו וכו' תיפוק ליה דהא הודה במטלטלין שהיא החפירה ע"כ לא ידעתי מאי קאמר בהא דקאמר למה לו לרש"י ז"ל לומר דהאי לאו הילך הוא ולא משום החפירה שהיא המטלטלין כיון דאמרו בש"ס אי נמי היכא דטענו כלים וכו' משמע דהתירוץ הראשון הוא משום דהאי לאו הילך הוא דאל"כ היינו תירוץ שני וכוונת הרב המגיד כך היא דהיינו דאם תמצי לומר דתביעת חפירת בורות מטלטלין נמצא שזה תובעו מטלטלין וקרקעות והודה לו במטלטלין וקרקעות וא"כ זה הנדון הוא של התירוץ השני וכיון שכן לו היה לומר אי נמי היכא דטענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעו' דמשמע דלא איירי בהאי גוונא בתירוץ ראשון דתו ליכא למימר דכוונתם בש"ס כך היא דלעולם בשני התירוצים איירי דהודה במטלטלין וכו' אלא דלתירוצא קמא לא הוי טעמא משום מטלטלין אלא משום דקרקע לא הוי הילך שאינו מחזירה כמות שהיא ולתירוצא בתרא הוא משום מטלטלין וכמו שכתב הוא ז"ל וז"ל וראיה זו שהביא וכו' דלא הו"ל בש"ס לומר אי נמי היכא דטענו כלים וכו' דמשמע דעכשיו הוא דמחדשי דאיירי היכא דטענו כלים וכו' אבל בתירוץ הא' לא איירי בכה"ג כנ"ל לכך הו"ל בש"ס לומר אי נמי משום דטענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכו' כיון דבכי האי גוונא איירי גם בתירוץ ראשון כנ"ל ועכשיו באו דברי ה"ה ז"ל על נכון וליתא שום קושיא עליו ודוק

מגיד משנה בד"ה שטר מסרתי לך וכו' : ולעיקר הדין הכתוב כאן שהוא פטור אף משבועת היסת הוא מפני שאין התובע יכול לטעון טענת בריא ע"כ נלע"ד דהיינו שאין התובע יכול לטעון טענת בריא שלא אבד כמו