שלל דוד קט

ח"ל חמשים של פקדון ואעפ"כ פסק דגם בזה אמרינן דמודה במקצת אכל אם טענו מנה מלוה והודה לו במנה פקדון יש סברא יותר לומר דנקר' מודה במקצת דבין מלוה לפקדון טעי אינשי ועל סברא זו כ' הרב המגיד וגדולה מזו וכו' דהיינו דמעיקרא כתב דעל הדין שהזכיר רבינו במנה מלוה והוא מודה לו בחמשים של פקדון דחייב חלק הרשב"א והסכים לדעת הר"א שהוא פטור ואח"כ כתב וגדולה מזו וכו' דהיינו שלא על זה דוקא חלק הרשב"א בטענו מנה מלוה והודה לו בחמשים פקדון משום דהדעת נותן דהודה שאין ח"ל חמשים של פקדון כנ"ל אלא דגם על מה שטענו מנה מלוה והודה לו מנה פקדון דהסברא נותנת ודאי דטעי אינשי אעפ"כ חלק וס"ל דהו"ל כטענו חטים והודה לו בשעורים שהוא פטור ודוק

כ"מ בד"ה מנה וכלי יש לי בידך וכו' ואני אומר שאין מכאן הכרע דאיכא למימר דהילך שכ' כאן רבינו לאו למימרא וכו' שלא נאבד ושלא ישרף ע"כ. ואנכי איש צעיר נלע"ד דמכאן יש ראיה גמורה מדכתב רבינו הודה הנטען שאין זה כליו ונתחלף לו באחר ה"ז חייב שבועה ע"כ משמע דנתחלף לו והכלי שלו הוא בעולם ולא נשרף דכן משמעות נתחלף לו באחר דהיינו שנתחלף לו דוקא אבל הוא עדיין בעולם ואעפ"כ כ' רבינו שחייב שבועה הואיל ולא נתנו לו עכשיו ומזה הוא שכ' הרב המגיד שמדברי רבינו נראה וכו' ודוק

בא"ד ואני אומר שלא הו"ל לכתוב כן בלשון אפשר דבהדיא כתב רבינו בפ' שאחר זה שמשכון לאו הילך הוא אצל מנה לי בידך על משכון זה עכ"ל ואני בעניי נלע"ד דמה שכ' הטור ואפשר וכו' הוא משום דבפרק שאחר זה הוא מיירי במשכנו בשעת הלואתו דכן משמעות מנה לי בידך על משכון זה ואה"נ בהא קאמר רבינו דלא מקרי הילך והטור רצה לומר שסובר רבינו דגם שנותן לו משכון עכשיו דהוא שלא בשעת הלואתו דלא מקרי הילך ואף ע"ג שהוא יותר לומר שקונה משכון זה והו"ל הילך שכן מצינו שמשכון שלא בשעת הלואתו הוא קונה יותר משעת הלואתו כמו שנראה בפ' שבועת הדיינין דף מ"ג דאמרו התם אמור דאמר ר' יצחק שלא בשעת הלואתו בשעת הלואתו מי אמר אלמא דבשלא בשעת הלואתו הוא יותר קונה משעת הלואתו ואע"ג שכתב הב"י בסי' ע"ב בשם הר"ן בסוף שבועת הדיינין בשם הרמב"ן דכי אמרינן אמור דאמר ר' יצחק משכנו שלא בשעת הלואתו וכו' דרך דחייה אתמר דלא שמעינן לר' יצחק שאמר הכי אבל קושטא דמלתא היא דהא דר' יצחק אפי' משכנו בשעת הלואתו ע"כ וגם הטור לא חילק שם בין שעת הלואתו לשלא שעת הלואתו מ"מ נראה דבשלא שעת הלואתו הוא יותר קונה והתו' סוברים ג"כ דהא דר' יצחק דוקא שלא בשעת הלואתו להכי כתב הטור ואפשר וכו' דהיינו דמשכון בכה"ג דבשלא בשעת הלואתו לא הוזכר בדבריו בפירוש אלא מכאן שהוא נראה דגם במשכון בשלא בשעת הלואתו לא מקרי הילך כך נראה לומר לדעת הטור ליישב דבריו אע"ג שראיתי כתוב שלדעת הריטב"א בקידושין והר"ן והנ"י שם ס"ל דבמשכנו בשעת הלואתו הוי הילך הפך מדברינו אלה ולא ראיתי דבריהם במקומם לידע טעמם מ"מ לפע"ד דעת הדיוט כן נראה לי ליישב דעת הטור דכך נראית הסברא יותר ודוק

פרק ד' לח"מ בד"ה בית מלא תבואה מסרתי לך וכו' ולתירוץ בתרא כיון דהזכיר מדה בהודאתו סגי ע"כ פירוש דבבית זה כיון דהזכיר מדה בהודאתו סגי דהיינו דבית זה נקראת טענו דבר של מדה וכשיודה בדבר של מדה מתחייב אבל בבית סתם אע"ג דיודה לו בדבר של מדה לא מהני דבעינן טוענו דבר של מדה ויודה לו דבר של מדה והוי תשלום דבריו ז"ל על נכון וק"ל

בא"ד וכי הוי אפכא דהזכיר מדה בתביעתו כגון עשרה כורין מסרתי לך והוא לא השיב מדה אלא מה שהנחת אתה נוטל הוי אפכא דלתירוץ קמא חייב ע"כ קשה לי על זה והא אמר רבא דאינו חייב עד שיטעיגנו דבר שבמדה שבמשקל ושבמנין ויודה לו בדבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין דמשמע דגם בהודאה בעינן שיודה לו בדבר של מדה

ואפשר לומר דבכי האי גוונא דמזכיר לו מדה בתביעתו והוא משיב לו מה שהנחת אתה נוטל הוי כאילו מזכיר לו מדה בהודאתו דכך משמעות דבריו המדה שהנחת היא במקומה מונחת דמקרי מזכיר לו מדה אבל לתירוץ בתרא בעינן דיזכיר לו מדה בפי' זהו תוכן דבריו ז"ל ודוק

לח"מ בד"ה בית זה מלא עד הזיז וכו' ומה שהנחת אתה נוטל ואין כך הילך במלוה כיון שלא מסרו בידו ע"כ כתב על הש"ך ז"ל וז"ל ואין להקשות א"כ גם בפירות הוה להו להפוסקים לפרש כן דסתם פירות פקדון הם וסתם מעות להוצאה נתנו אבל יותר נראה כמו שכתבתי דמסתמא דמתני' ופוסקים משמע דגם מעות בפקדון מיירי ולכך צ"ל דבנתקלקלה צורתו דמטבע בפשיעתו עכ"ל

בא"ד ומ"מ צריך לתת טעם לרבינו ז"ל למה לא הזכיר בהך דעד הזיז דאיירי דהרקיבו הפירות כמ"ש הפוסקים ז"ל ע"כ. לא ידעתי מאי קאמר כיון דכבר כתב מקודם בדיבור זה בלשון הזה ולפי דעת רבינו ז"ל שאפי' בפקדון צריך שיאמר הילך אתי שפיר דאע"ג דאמר לו מה שהנחת אתה נוטל מ"מ כיון שלא מסרו בידו לא הוי הילך ע"כ א"כ לא צריך לומר שהרקיבו וא"כ מה צריך עוד לומר ומ"מ צריך לתת טעם וכו' עד שכתב ונראה וכו' שהם דבריו הראשונים

לח"מ בד"ה בית זה מלא וכו' ולרבינו ולתו' אתי שפיר טפי כדכתיבנא עכ"ל ואני ההדיוט נלע"ד דקשה לדעת התוס' ורבינו ז"ל דאם הוא האמת דסיפא איירי בבית זה לא הו"ל לרבא לומר אי הכי אדתני סיפא זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב לפלוג וליתני בדידה במה דברים אמורים בבית מלא אבל בבית זה מלא חייב עד כאן דמשמע שלא יש סתירא לדברי אביי מסיפא לפי שלדברי אביי בבית זה מלא אע"ג שלא אמר עד הזיז וכו' חייב ומסיפא משמע דבעינן עד שיאמר עד הזיז וזה אומר לו עד החלון אבל אם לא אמר הכי אע"ג שאמר לו בית זה פטור וכך הוה ליה לרבא להקשות אדברי אביי והא קתני סיפא זה אומר עד הזיז וזה אומר עד