שלל דוד קח

ט"ל ע"ב דלרב דסבר דהכפירה בעינן שתי כסף הוא באם אינו ענין וז"ל הש"ס כסף דכ' רחמנא למה לי אם אינו ענין לטענה תנהו ענין לכפירה ע"כ ופשט הכתוב הוא לטענה ואינו מורה על הכפירה דכך משמע מכי יתן וכו' ורב הוא דדריש ליה לכפירה באם אינו ענין משום שהיה יכול הכתוב שלא לומר כסף כמ"ש שם בש"ס ובזה חלק עליו שמואל וס"ל דצריך הכתוב לומר כסף יעו"ש וכיון שרב דריש ליה באם אינו ענין ופשט הכתוב אינו מורה על הכפירה אלא על הטענה להכי כתב רבינו דכפירת הטענה שתי כסף הוא מדבריהם כיון שרב מאריה דהאי שמעתתא יליף לה באם אינו ענין כנ"ל ודוק

לח"מ בד"ה ולפי שזה שהצריכהו וכו' ונראה שה"ה מפרש כפי' רבותיו של רש"י ז"ל שכוונת הקושיא היא דלא היה לו לומר מעין אלא שקלים אע"פ שאין זה ממש כפי' רבותיו דהם הקשו דה"ל דינרים מ"מ הכל הולך אל מקום א' ע"כ ולא ידעתי איך הכל הולך אל מקום א' שדעת רבותיו של רש"י ז"ל הקושיא היא למה שתי מעין שהם גדולים שני דינרין הו"ל להיות שהם מטבע הפחות שבצורי אבל לפירוש ה"ה הקושיא היא ששני שקלים הוה ליה להיות שהם גדולים שנמצא שפירוש ה"ה הוא הפך פי' רבותיו של רש"י ז"ל מן הקצה אל הקצה וכן התירוץ וגם לא ידעתי איך יתרץ לקושיא שהקשה הוא ז"ל בדיבור הקודם וז"ל קשה עליו דא"כ היכי אמרינן לעיל דטעמייהו דב"ש דאמרי דינר משום הא דרב אסי דכל כסף האמור בתורה והכי הוי טעמייהו בהא דא"כ היה ראוי להיות סלע כיון דאמרינן דראוי לתפוס היותר חשוב וצ"ע עכ"ל

כ"מ בד"ה העיד עליו עד אחד וכו' אלא בפני בע"ה עכ"ל כתב על זה הלח"מ וזה לשונו ואני אומר דאין זה הכרח דהרי כ' שם הר"א ז"ל בהשגות ואולי נאמר אחר שימצאנה בידו טענת בריא היא וכו' ע"כ ואני הדיוט נלע"ד דכוונת הכ"מ היא על מ"ש שם רבינו לפיכך אם כפר ואמר לא נכנסתי לביתו ולא נטלתי כלום הואיל ואין שם אלא עד אחד והוא מכחישו הרי זה נשבע שבועת התורה שלא לקח מביתו כלום ונפטר עכ"ל שזה ודאי טענת בעל הבית שמא היא שהוא לא ראהו אלא מדברי העד ואפ"ה מצינו שנשבע שלא אמר הר"א שלה טענת בריא אלא ברישא שמלא אותה בע"ה בידו והוא טוען לקוח הוא בידו וכו' ופקדון אצלך אבל בזה שמכחישו שאומר לא נכנסתי בע"ה לא ראה אותה כלל ודוק

לח"מ בד"ה דינר זהב יש לי פקדון וכו' כתב הר"ן ז"ל בפי' ההלכות דאיכא מ"ד דלא הא בהא תליא וקי"ל כוותיה דשמואל בההיא דוקא ע"כ ואנכי איש צעיר ק"ל על דברי הר"ן אלו דאם פסקינן כוותיה דשמואל אלמא דמפרשינן למתני' כולה בדווקא ופטור דרישא משום מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו וא"כ קשה היאך פסקינן כרב בכפירת הטענה הא אמרו בש"ס שם וז"ל מדסיפא בדוקא רישא נמי בדוקא לימא תהוי תיובתא דרב ע"כ וא"כ כיון דפרושי מפרשינן למתני' בדוקא כנ"ל הרי תיובתא דרב ולית הלכתא כוותיה וכעת אין בידי הרי"ף לראות דברי הר"ן וצ"ע

בא"ד ונ"ל לומר דרבינו ז"ל מפרש הפך פירוש הרמב"ן ז"ל וכו' ולכך מפרש רבינו ז"ל דכי פליגי רב ושמואל לא פליגי אלא בפקדון דהכי משמע לשון יש לי בידך ע"כ אין להקשות דאם המתני' היא בפקדון ועלה קאמרי בש"ס שהיא כדברי רב דבעינן כפירת הטענה שתי כסף דכן אמרו בש"ס תנן שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור מאי טעמא לאו משום דחסרה לה טענה ותיובתא דשמואל ע"כ וא"כ כיון דמפרש לה לדעת רבינו דאיירי בפקדון ורבינו פסק כרב דבעינן כפירת הטענ' שתי כסף א"כ צריך להיות דאף בפקדון צריך כפירת שתי כסף וכיון שכן היאך פסק רבינו לעיל הלכה ו' דבפקדון לא בעי שתי כסף שכך כ' וז"ל וכן בשבועת השומרים אפי' הפקיד אצלו פרוטה או שוה פרוטה וטען שאבדה נשבע ע"כ דשאני טענת שאבדה מן טענת אין לי בידך דטענת שאבדה היא שנקראת שבוע' השומרים כיון שהודה שהוא שומר אבל בכופר אינו נקרא שומר וק"ל

מגיד משנה בד"ה מנורה גדולה יש לי בידך וכו' אבל במסקנא אזור ומנורה שוין ע"כ. ולי ההדיוט קשה דהא בש"ס אמרו שאני מנורה הואיל ויכול לגררה ולהעמידה על חמש רטלין משמע מנורה שאני לאפוקי אזור ולפי זה שוין הם ואם נפרש שאני מנורה וכיון דהיינו חזר לתרץ על מה שהקשה א"ה בת עשר רטלין ובת ה' רטלין נמי מה שהודה לו לא טענו ומה שטענו לא הודה לו על זה אמר שאני מנורה הואיל ויכול לגררה וכו' זה אי אפשר שהול"ל שאני בת עשר רטלין ובת ה' רטלין הואיל ויכול לגררה ולהעמידה על חמש רטלין

לח"מ מנורה גדולה וכו' ומ"מ קשה למקשה דהוה פריך דהוי בת מינה וכו' לימא משום דלא הוי דבר שבמשקל עכ"ל נלע"ד דפי' דבריו כך דהיינו שמוכרח לומר שהמקשה ס"ל דרישא הוי בת מינה מדמקשה אי הכי סיפא נמי דהיינו עכשיו שאמרת דטעמא דרישא הוא משום דטענו לא הודה לו סיפא נמי וכו' משמע אבל לפי דעתו הוא דרישא הוי בת מינה ועל זה הקשה כיון שכן שכך היתה סברת המקשה דהוי בת מינה ומצינו שקתני שפטור דהוא משום דלא הוי דבר שבמשקל א"כ מה היה קשה לו מאי שנא רישא וכו' לימא משום דלא הוי דבר שבמשקל

לח"מ בד"ה מנה לי בידך וכו' דפטור אפי' במה שהודה עכ"ל ונלע"ד דמה שכ' ה"ה וגדולה מזו הוא לפי מ"ש הרא"ש ז"ל וז"ל וכדברי הרמב"ם ז"ל דבין חטים ושעורים לא טעי אינשי ומדלא טענו גם שעורים מחל לו עליהן או הודה שאינו ח"ל שעורים אבל בין מלוה לפקדון טעו אינשי דפעמים שיש לאדם מעות ביד חבירו ימים רבים ושכח אם בתורת הלואה באו לידו או בתורת פקדון עכ"ל נמצא שטעמו של הרמב"ם הוא דבין מלוה לפקדון טעי אינשי ומצינו שכ' דין זה רבינו בטענו מנה והשיב לו חמשים דינרין יש לך בידי פקדון דהדעת נותן דכיון דחלוקין גם בענין הסך נימא דהודה שאין