שלל דוד קז

והודה לו בשעורים ע"כ שגם לנ"ד אתי טעם זה לישבע התובע וליטול ואם כן אכתי תקשה מדידיה אדידיה

המגיד בד"ה מנה לי בידך וכו' ולא ידעתי טעם נכון למה לא כ' כן רבינו עכ"ל עיין להרל"מ בד"ה מנה לי בידך וכו' וז"ל דהא בגמ' משמע דשוים דאמר אתמר נמי ע"כ וכיון שכן כיון שכ' כאן רבינו שחייב להחזיר לצאת ידי שמים כזה גם למעלה סובר רבינו ג"כ דחייב להחזיר לצאת ידי שמים כיון דשוים הם אלא שרבינו הניח וכ' דין זה עד למטה ומינה נלמוד למעלה ודוק

פרק ב' המגיד בד"ה כל החשוד על השבועה וכו' אפי' שבועת היסת ע"כ עיין להרל"מ מה שהקשה על זה ולי נראה דדברי הרב המגיד ז"ל ברור מלילי דבש"ס אמרו בדרבנן תקנתא היא ותקנתא לא עבדינן דהיינו כיון דשבועת היסת היא תקנתא דרב נחמן וזה אינו יכול לישבע ונמצא נופלת תקנתא זו לא עבדינן לה תקנתא אחרת להפכה על התובע כדי להעמיד תקנתא זו אלא מניח לה ליפול דתקנתא לתקנתא לא עבדינן ואם היה נשבע אע"ג שהוא חשוד הרי תקנתא זו במקומה עומדת ומדברי הש"ס שאמר תקנתא לתקנתא לא עבדינן משמע דתקנה זו נופלת היא ודוק

השגת הראב"ד וכן פוגם שטרו וכו' וא"ת הא דרב ושמואל הוא אמרינן הבו דלא לוסיף עליו ביאור דבריו הוא דבפרק י"ז מהלכות מלוה ולוה דין ג' כ' רבינו דאם מת לוה בחיי מלוה אע"ג דאית להו שטר מקויים כיון דלא מצו היתומים לאשתבועי מפסידי אע"ג שהיא שבועה דרבנן וא"כ ג"כ בפוגם כיון דלא מצי לאשתבועי מפסיד לזה אמר הא אמרינן הבו דלא לוסיף עלה וג"כ פסק שם רבינו דאין דנין מדין זה לכל הדומה לו אלא הרי פוגם את שטרו ומת אע"פ שאינו גובה אלא בשבועה הרי בניו נשבעים שלא פקדנו אבא דוקא וגובין בו זהו כוונתו בהשגתו

אבל אפשר לומר דישיב רבינו דבשלמא התם מצו יתמי לאשתבועי שלא פקדנו וכו' דלא חשידי אבל בכאן לא מצי לאשתבועי כלל להכי מפסיד ודוק

פרק ג' לח"מ בד"ה וכמה היא פרוטה וכו' וצ"ע ועוד אני אוסיף לומר שזה אי אפשר לגמרי שכך כוונת ה"ה לפי שאם זה כוונתו א"כ מה זה שאמר בש"ס לתרץ קושיא זו התם דומיא דכלים וכו' שלכל הפירושים לא אתי שאם הוא כפירש"י התירוץ הא דבעינן שתים הוא משום דכלים שתים ולקושיא זו לא אתי תירוץ זו ואם כפירוש רבותיו של רש"י שהתירוץ הוא הא דעבדינן שתי כסף שהן מעות ולא דינרין שהם מטבע הפחות שבצורי משום דדבר חשוב בעינן דומיא דכלים לפירוש זה לא אתי תירוץ זה דהתירוץ הוא דהא שעשינו דבר חשוב בטענה הוא משום דמה כלים דבר חשוב וכו' ונהפוך שהוא מקשה לפי פירוש הנז' שמחשיב מעה דבר פחות ורוצה לעשות שקל שהוא חשוב והתירוץ צריך להיות להשיב חל מה עשו דבר פחות ולא חשוב ואם ישיב לומר שכוונת התירוץ הוא כמ"ש בד"ה לפי שהצריכו וכו' וז"ל ותירצו שם דלא בעינן אלא מידי דחשוב משום דמה כלים ע"כ ופירושו דהיינו לא בעינן שקלים שהוא גדול אלא בעינן מעה שהוא דבר חשוב ודיו לפע"ד זה אי אפשר לאומרו דאין זה משמעות הש"ס דהמשמעות הוא שנותן טעם למה עשו דבר חשוב בטענה הוא משום דמה כלים דבר חשוב

עוד כ' וז"ל וסובר רבינו ז"ל דהשתא לא צריכנא. לתירוצא דמה כלים דבר חשוב וכו' דבלאו האי תירוצא ליכא פירכא דאין זו כסף קצוב דאע"ג דדרשינן מה כלים שנים הך דרשא אסמכתא בעלמא היא ע"כ משמע מדבריו דכשאמרו אלא אמר רב אסי וכו' כל קצוב תו ליכא פירכא לומר שצריך להיות דינר שהוא פחות מהצרי יען ששתי כסף אינו קצוב אלא מדבריהם ונקרא אינו קצוב דהיינו שאם היה כסף קצוב זה מדאורייתא היתה הקושיא עומדת במקומה לומר כיון דבעינן שתי כסף היה צריכין להיות שני דינרין שהם שני מטבעות הפחותים שבצורי אבל שאין זה קצוב ליכא קושיא וזה תימא דא"כ לפי זה היה צריך לומר רבינו ולפי זה וכו' ולא עשו אותה שתי דינרין ולא שקלים דשקלים מאן דכר שמייהו אלא אדרבה שרבינו סובר שאם נאמר ששתי כסף מדאורייתא היה צריך שקלים אע"ג דלא כתיב אלא כסף ולא שקלים וכמו שאמרו שם בש"ס חמשים של אונס ושל מפתה ומאה של מוציא שם רע כולם בשקל הקדש ולא נאמר בהם אלא כסף ומה שאמרו אלא אמר רב אסי כל כסף קצוב וכו' הוא כסף צורי הוא דהיינו שקלים וכיון שכן כיון שאמרו אלא אמר רב אסי וכו' מה קושיא יש על טענת שתי כסף אע"ג שהיא מדאורייתא לומר שיהיו דינרין שאדרבה צריכים להיות שקלים שזה קושיית רבינו בכאן ולהכי אצטריך לומר שהוא מדבריהם וכי תימא שכוונתו היא במה שאמר דבלאו האי תירוצא ליכא פירכא דאין זה קצוב הוא לא על גם פירכא דש"ס הנז' אלא על הקו' האחרת שתוקשה אח"כ והיא קו' רבינו דצריך להיות שתי שקלים שהוא כסף קצוב דבעינן שתי כסף מהקישא דכלים וכו' וא"כ צריך שני שקלים ולהכי קאמר דליכא פירכא דאין זה כסף קצוב זה אינו שאין זה משמעות דבריו לפי שכ' דהשתא לא צריכנא לתירוצא דומה כלים דבר חשוב וכו' דמשמע שתירוץ זה יחול על קושיא זו אלא דלא צריכנא ואם כוונתו כמ"ש לא אתי תירוץ זה כלל לפי שאדרבה היא הנותנת שהוא שקלים כיון דבעינן דבר חשוב ודוק

מגיד משנה בד"ה וכמה היא פרוטה משקל חצי שעורה וכו' אבל מ"ש רבינו ז"ל ולפי שזה שהצריכו להיות כפירת הטענה שתי כסף הוא מדבריהם הוא דבר צ"ע דהא משמע התם דמקראי ילפינן ליה ע"ד כאן ואני בעניותי נלע"ד לתרץ קושיא זו במה שמצינו שכ' הכ"מ בפי"ג מהל' עדות על דברי רבינו ז"ל שכ' אבל שאר הקרובים מן האם או מדרך האישות כולן פסולין מדבריהם וז"ל וסובר רבינו שכל מה שאנו דורשין בפירוש הכתוב הוא מדאורייתא ומה שנדרוש באם אינו ענין כיון שפשט הכתוב אינו מורה עליו מקרי ד"ס עכ"ל וא"כ כיון שבכאן פסק רבינו כרב דבעינן הכפירה שתי כסף ולא כשמואל דסבר אפי' לא כפר אלא בפרוטה ומצינן בש"ס בפ' שבועת הדיינין דף