שלל דוד קו

שיטה אחת ולא אוירה למאי חזיא דמשמע דלא מצי לזיופי וכו' דיש להשיב על זה דהתם הטעם הוא כמו שכ' רשב"ם שניכר הזיוף לפי שצריך לכתוב אותיות דקות יותר משאר אותיות השטר כדי לתת חלק בין שיטה לשיטה ע"כ וא"כ האי טעמא שייך היכא שמזייף בתוך האי שטרא ולא יחתוך השטר אבל בכאן החששא היא שמא יחתוך השטר וא"כ אפי' בשיטה בלא אוירה יכול לזייף שיחתוך השטר ויכתוב כתיבה דקה ולא ניכר הזיוף וא"כ אפי' בלא אוירה פסול שכבר כתבו התוס' וז"ל ועוד דלא אזיל לגבי ספרא לכתוב כתיבה דקה ואפי' אי בעי גייז ליה יעו"ש ובודאי שזאת היא כוונת הב"י ודוק: והטעם שבכאן בשיטה אחת פסול ובין כתב לעדים בעינן שני שיטין מבואר הוא משום דקי"ל דשטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר ויכול לחתוך את העליון ויכתוב שטר ועדים פסולים באותה שיטה ואנן נסמוך אקיום לקיימן אבל בין כתב לעדים בעינן שני שיטין אבל בשיטה אחת כשר דלמאי ניחוש לה שמא יגוז לעליון ויכתוב באותה שיטה שטר מזוייף הא קי"ל דאם השטר כולו בשיטה אחת והעדים בשיטה אחרת פסול ואם לא יגוז ויזייף באותה שיטה הא קי"ל דאין למדין משיטה אחרונה ובשביל הוא דאמרינן דאם השטר כולו בשיטה אחת והעדים בשיטה אחרת פסול כך כתבו בגמרא יעו"ש ומעתה מה שכ' הסמ"ע בסי' מ"ו ס"ק ע"ו וז"ל ריוח שיטה א' וכו' דדוקא בעדים החתומים על השטר דהן בעלי בתים דעלמא בהן אמרו דאין רגילין לדקדק ומניחין שיעור שיטה א' ושני אוירין ריוח בין חתימתן להשטר וכמ"ש הטור והמחבר בסימן מ"ה משא"כ בב"ד שצריך לדקדק עכ"ל הכי פירושו שלכאורה יקשה שהיה להם לעשות הדין גם בקיום שיטה אחת כשר ויעשו תיקון לחשש הזיוף כמו שעשו תיקון לחשש הזיוף של השטה שבין הכתב לעדים שאמרו שטר הבא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת פסול כנ"ל הכא נמי יעשו כך הדין ששיטה אחת כשר משום שבית דין מרחיקין שיטה אחת ויעשו תיקון לחשש הזיוף דהיינו שיעשו ששטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת פסול לזה אמר דדוקא בעדים וכו' מה שאין כן בב"ד צריכין לדקדק ודוק

המגיד בד"ה קיום ב"ד וכו' ובעיטור לגאון והיכא דליכא בנייר כדי לכתוב בו קיום מלפף ביה ניירא אחרינא וכו' ודברי רבינו עיקר עכ"ל משמע מדבריו שסובר דהגאון הנ' ס"ל דבעינן דוקא תחת חתימת ידי העדים וכן נראה להדיא מלשונו שכ' והיכא דליכא בנייר למטה דהיינו שהוא קצר מלפף וכו' ומשמע דלא מהני לכתוב אחריו דאל"כ למה מלפף וכו' יכתוב הקיום מאחריו אלא ודאי דלא מהני אבל הש"ך כ' בסי' מ"ו בס"ק כ"ד וז"ל לפי עניות דעתי נראה דאף הרמב"ם מודה להגאון אלא דהרמב"ם מיירי כשיש חלק מאחוריו א"כ פשיטא דעדיף טפי לכתוב הקיום מאחוריו והגאון מיירי היכא דליכא חלק בנייר כלל כגון שהנייר כתוב מכל צדדיו פנים ואחור אז מלפף ביה ניירא וכתב בקיום סי' מובהק ובזה ודאי דברי הגאין ברורים בטעמן ועיקר עכ"ל ובאמת שזה דוחק הוא דלא משמע כן דברי הגאון ודוק: הלכות טוען ונטען

פרק א' לח"מ בד"ה הרי הן כעין של תורה וכו' וצ"ע עכ"ל ואני ההדיוט נלע"ד דלא קשה מידי דהריב"ש מיירי בשבועת היסת ומה שהביא מרש"י ז"ל דהתם קאמר דשבועת האלמנה כשמשביעין אותה בב"ד היא שבועת הדיינין שהיא שבועת המשנה בעין של תורה בשם או בכנוי ונקיט חפצא בידיה אבל חוץ לב"ד היא אינה שבועת המשנה אלא דרבנן נקרא ובזה לא בשם ולא בכנוי ולא נקיט חפצא בידיה וע"ז הביא ראיה הריב"ש ז"ל דשבועת היסת שהיא דרבנן נקראת שאינה שבועת המשנה גם היא לא בשם ולא בכנוי ולא נקיט חפצא בידיה ודוק

הלח"מ בד"ה אין משביעין שבועת היסת וכו' אבל בכופר בכל מודו זה נ"ל שהבין הר"ן בדברי הראב"ד ע"כ ולפעד"ן שזה אי אפשר שהרי מלשון ההשגה משמע שהשיג על רבינו ממה שלא פסק כר"א בן יעקב שכך כ' ועל זה אמר ר"א בן יעקב פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו וכו' משמע להדיא שלא השיגו אלא מדברי ר"א ן' יעקב דמשמע דבדרבנן אתי ודוק

לח"מ בד"ה כור חטים יש לי בידך וכו' והבינהו ע"כ וקשה לי על זה שלא תקן לרבינו כלום כיון דמסוגיא דפרק המניח משמע דגם בכי האי גוונא ס"ל לרבה בר נתן דפטור גם מדמי שעורים מדקאמר אלימא דקאמר ניזק בריא ומזיק שמא אכתי תהוי תיובתא לרבה בר נתן וכו' וכמו שכ' ה"ה ולסברת רש"י דמכ"ש הוא שכך כ' רש"י ז"ל שם בד"ה דקאמר ניזק בריא לי ואפ"ה שקיל מן התם כל שכן דתהוי תיובתא דרבה בר נתן עכ"ל: ואפשר לומר דר"ל דרבינו ודאי כך הוא סובר מדפסק כאן דחייב בדמי שעורים ובפ"ג פסק דאם טענו חטים והודה לו בשעורים פטור אבל אה"נ דלא אתי כמו הסוגיא הנ"ל ותקשה עליו והוא לא תירץ כי אם דבריו אדבריו

עוד כ' וז"ל ולקושיא ראשונה היה נראה לומר וכו' ולכך אין טענתו כ"כ גרועה ונשבע ומשלם שעורים ע"כ ואחר נשיקות עפר רגליו נלע"ד דחילוק זה לרבינו ליתיה שכיון שהטעם שנתן שם אתי גם לכאן ממ"ש וז"ל ולמה נשבע כאן בעל הפקדון לפי שאין השומר מחוייב שבועה שאפי' הודה ואמר בריא לי שהיה מלא סיגים והמפקיד אומר מרגליות היו השומר נשבע היסת ונפטר כמו שטענו חטים