שלל דוד קה

ועדיו החתומין עליו גוים הם גרע טפי וכמאן דליתיה דמי וחשבינן כאילו נעשה הדבר בעדים דוקא וכאן אמרינן דמכר ג"כ גובה מהמשועבדין כמו בהלכה ראשונה משום אע"ג דאית לן מאן דזבין בפרהסיא זבין ויש לו קול הכא כיון שהמעשה היה בשטר עכ"ום עדי מסירה שהם ישראל לא מפקי לקלא משום שסוברים שהמעשה הזה כמאן דליתנהו דמי וכאילו לא מכר ולא לוה שאומרים מעשה עכ"ום כמאן דליתנהו דמי ולא מפקי לקלא כיון שהם הם עדי מסירה ולא עדי מכר ואינו גובה מהמשועבדים אף במכר וזהו כוונת רבינו שכ' שאין לו קול הוא כמ"ש ודייק בלישניה שכ' למעלה שהרי לא ידעו הלקוחות מה שנעשה בעכ"ום והכא כתב סתם אין לו דהיינו הכא אין לו קול אפי' הוא בעדי ישראל כמש"ל ומצד עדי העכ"ום החתומים עליו כמאן דליתנהו דמי שפסולים הם שלא האמינו חז"ל אלא לערכאות ומצד שהם הדיוטות בכאן היה צריך שלא לגבות אפי' מבני חורין אלא כיון שעדי מסירה הם ישראל וראו המעשה וידעו שאמת מכר להכי גובה מבני חורין הואיל שאמת היה המכר הנז' אבל לא מהמשועבדים כנ"ל

הלח"מ בד"ה וכן שטרי ההודאות וכו' ועל מ"ש ה"ה וכו' וקשה על דבריו וכו' ועוד כתב לקמיה וכו' דמה שאמר גובה מבני חורין אכולהו קאי ע"כ. ואני איש צעיר קשה לי על דבריו שאמר ועוד וכו' דמאי קושיא היא דהתם ודאי מה שאמר וגובה מבני חורין אכולהו קאי ומלתא בטעמא הוא שמצד שעדי עכ"ום החתומים שם פסולים הם לא אמרינן בהו המוכר שדהו בעדים גובה מהמשועבדים דלא אמרינן כך אלא בעדים שהם כשרים אבל הכא כמאן דליתנהו דמי כנ"ל ואדרבא הם מגריעים כח עדי ישראל שנמסר בפניהם שאם היה שטר של ישראל אע"פ שאין חתומין עליו עדים גובה מהמשועבדים והכא גובה מבני חורין דוקא ובכי האי גוונא לא דבר ה"ה ומצד עדי מסירה שהם ישראל לא תקשה ג"כ שאין להם קול כמש"ל שאף הוא הלח"מ גופיה מוכרח לפרש כן בדברי רבינו דאל"כ תקשי ליה היאך אמר רבינו דגובה מבני חורין והא קי"ל המוכר שדהו בעדים גובה מהמשועבדים והכא הא איכא עדי ישראל אלא ודאי שנחלק כמש"ל דהכא גרע דלא מפקי לקלא ולא אמרינן דהמוכר שדהו בעדים גובה מהמשועבדין אלא היכא דהעדים מפקי לקלא והכא לא מפקי לקלא כנ"ל וא"כ מאי מקשה ועוד וכו' ומה שתירץ ואמר דלא קאי אלא אמלוה אי אפשר זה לומר על שטר שעדיו עכ"ום וכו' דרבינו ז"ל בפירוש קאמר גם על הלוקח שכ' או המוכר ליד הלוקח וכו' הרי זה גובה מבני חורין דמשמע דגם על הלוקח קאי ואם כוונתו ז"ל במה שמקשה ועוד וכו' הוא כיון שאמר התם רבינו גובה מבני חורין ושם בודאי אף על המכר ורבינו כתבה לפני הא דקאמר בהל' א' גובה מבני חורין דמשמע כיון דזה בני חורין של הל' השנית היא גם במכר גם הלכה הראשונה היא במכר ג"כ וכשתירץ דלא קאי וכו' זה דוקא על הלכה הראשונה ולא על השנית ג"כ אפ"ה אכתי קשה מאי מקשה ועוד דמאי תלוי זה בזה דרבינו ז"ל מילי מילי קתני והאי כדיניה והאי כדיניה ודוק

כ"מ בד"ה שטר שעדיו עכ"ום שמסרו הלוה ליד וכו' וסובר רבינו וכו' שיחשוב שאין ישראל ע"כ. ואני בעניי קשה לי על פירושו אחר נשיקות עפר רגליו שאי אפשר זה דהא רבינו כ' במכר ובהלואה דוקא ולפי דבריו צריך לומר רבינו דין זה גם במשנה ובשאר שטרות ומדכתב רבינו במכר ובהלואה משמע דבמתנה ובשאר שטרות לא מהני וזה אי אפשר לפי פירוש זה ועוד דוחק גדול מה שתירץ וחלק דעדי כותים דחשיב בש"ס מזוייף מתוכו הוא דוקא בגיטי נשים אבל בשטרי ממון נהי דבישראלים קרובים או פסולים חשיב מזוייף מתוכו בעדי כותים לא חשיב דלא חיישינן לאחלופי לאכשורי שמנין לו לרבינו ז"ל לחלק בכך אלא נלפע"ד שרבינו ז"ל מפרש המימרא דרבא שהביא הרב המגיד ז"ל היא במכר ובהלואה דוקא ועדי עכ"ום הדיוטות חתימי עליו כמו שפירש"י ז"ל וכרבנן אתיא ולא כר"ש ואע"פ שפסלי רבנן שטר הנעשה בהדיוטי גוים הוא דוקא בלא עדי מסירה ישראל וכמ"ש הרא"ש ז"ל לדעת רש"י ז"ל וז"ל ומיהו רש"י פי' לטעמיה שפירש לעיל לא הוזכרו לפסול אלא בזמן שנעשו בהדיוט משום דלא קפדי אאורועי נפשייהו משמע דלא פסול אלא דומיא דערכאות בלא עדי מסירה אבל בעדי מסירה כשר לגבות מבני חורין עכ"ל אבל שטר מדתניא ובשאר שטרות לא מהני עדי מסירה משום דילמא אתי למסמך עלייהו בלא עדי מסירה ישראל וכמ"ש התוס' דף י' ע"ב אבל במכר ובהלואה דהשטר אינו עיקר הקנין אלא לראיה בעלמא היכא דיהיו בעדי מסירה ישראל הם כשרים ולא גזרינן דילמא אתי למסמך עלייהו דלא גזרינן אלא היכא שהשטר הוא עיקר הקנין שלא אמר ר' אבא מודה ר' אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול אלא בשטרי אקנייתא שכך כ' רש"י ז"ל בפ' זה בורר דף כ"ח ע"ב וז"ל במזוייף מתוכו שחתמו בו עדים פסולים שהוא פסול דבמאי קנה ליה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא עכ"ל הנך רואה דלא אמרי' אלא בשטרי אקנייתא ומעתה ודאי שרבינו ז"ל סובר כרש"י ז"ל בהא ולפיכך לא אמר אלא במכר ובהלואה דוקא כמימרא דרבא דמפרשינן לה דאתיא כרבנן אבל בשאר בשטרות לא מהני אפילו בשמותיהן מובהקין ולא יש שום קושיא על רבינו ז"ל ודוק

הרמב"ם הלכה ו' קיום ב"ד צריך שיהא סמוך לכתב ידי העדי' וכו' ואם היה בין הקיום והשטר ריוח שיטה אחת פסול ע"כ הנה רבינו ז"ל לא ביאר אם צריך עם אוירה ומצאתי שכ' הב"י בסי' מ"ו דשיטה זו היא ואוירה קאמר והביא ראיה ממה שאמרו בש"ס דבשיטה אחת בלא אוירא לא מצי לזיופי ועלה ונסתפק אי בעינן שני אוירין והסכים דבעינן שני אוירין מכח דרוב הפוסקים פסקו דבהרחק עדים מן הכתב בעינן לשני שיטין שלשה אוירין ה"נ לשיטה אחת בעינן שני אוירין דבשיטה אחת נמי צריך אויר למעלה ולמטה כמו בשני שיטין אלא דבשני שיטין צריך עוד אויר שלישי בין שיטה לשיטה ע"כ וא"כ רבינו שכ' דבשני שיטין צריך שלשה אוירין בודאי בכאן צריך שני אוירין וסמך על המעיין לדייק וכך פסק מרן בש"ע דצריך שני אוירין יעו"ש ואין להקשות על דברי הב"י שהכריח ממ"ש בש"ס