שלל דוד קג

כך מתפרשת הסוגיא לדעת רבינו ונמצא לפ"ז דבערב לא מהני אתם עדי ולא כתיבת השטר לבדו ולא מסירת השטר בפני עדים אלא בקנין משום אסמכתא אבל דבר שאין בו אסמכתא מהני כתיבת השטר לבדו בלא קנין ואף בדיבור שהזכיר השטר בפני עדים כאילו כ' השטר כמ"ש בפי"א מהלכות מכירה ומעתה הותרו כל הקושיות שיוקשו על רבינו ז"ל דערב הוא דצריך קנין מכח אסמכתא כנ"ל וכי תימא למה בערב בקנין לבדו בלא שטר אינו גובה מהמשועבדים ומאי שנא מחיוב דעלמא דבקנין לבדו משתעבד לגבות מהמשועבדים כיון שהם שוים אלא דמצרכינן ליה קנין משום אסמכתא ובכל מידי שוים כנ"ל למה חלוק בזה כבר תירץ זה כ"י בסי' קכ"ט וז"ל אלא היינו טעמא דאע"ג דסתם קנין לכתיב' עומד כיון שאין חיוב זה בא לו מצד עצמו אלא שנתערב לאחרים וכל שלא נכתב לית ליה קלא עכ"ל ודוק

הלח"מ בד"ה היה הערב בגופו של שטר וכו' ומ"מ גבי מבני חרי ע"כ מה שאמר ומ"מ גבי מבני חרי לא נזכר בדברי הטור בפירוש אכל האמת אתו שכך נראה להדיא מדיוק דבריו שכ' וז"ל לא עשה לו ערב שטר בפני עצמו אלא כתב הערבות בשטר הח"ו יש לו דין מלוה בשטר בד"א שכתבו קודם חתימת העדים אבל אם כתבו אחר חתימת העדים אע"פ שהיה בקנין אינו גובה אלא מבני חרי ואפי' שכותבו לפני חתימת העדים דוקא שכ' פלוני לוה מפלוני ופלוני ערב בו שאז חוזר על כל שלמעלה והקנין חוזר על הכל אבל אם כתב פלוני ערב בלא וי"ו אז הוא תחלת דבר ואינו חוזר על הקנין של מעלה והוה ליה כערב בשטר בלא קנין עכ"ל הנך רואה שכ' מתחלה יש לו דין מלוה בשטר ועל זה קאמר אבל אם כתב אחר חתימת העדים אינו גובה אלא מבני חרי וקאמר ואפילו אם כותבו קודם חתימת העדים וכו' פירוש לא אמרינן ביה כיון שהוא קודם חתימת העדים גובה מנכסים משועבדי' כדין מלוה בשטר אלא הרי הוא כערב בשטר בלא קנין פירוש דאינו כמלוה בשטר לגבות מהמשועבדים אבל גובה מבני חרי דאם לו כן היה לו לומר דאינו גובה אף מבני חרי אלא ודאי כמ"ש וכן נראה להדיא משטחיות לשונו ז"ל ודלא כש"ך בסי' מ' ס"ק ז' שכ' שגם הטור ס"ל דקודם חיתום שטרות ג"כ לא משתעבד אלא בקנין דליתא כנ"ל ודוק

הלח"מ בד"ה היה הלוה במדינה אחרת וכו' וכ"כ שם הרב"י ז"ל וצ"ע עכ"ל. וראיתי לחידושי הגהות בסי' ק"י שכתב וז"ל ושמא בחידושיו כתב כדעת הרמב"ם ז"ל ובתו' כדעת הרא"ש ז"ל יעו"ש

המגיד בד"ה וכן הפורע שטר חובו של חבירו שלא מדעתו וכו' וגם כן רבינו וכו' וכן פירש רבו ז"ל ע"כ ההכרח שרבינו מפרש להברייתא כך הוא ממ"ש רבינו מת הלוה וכו' או שנידוהו ומת בנידויו ע"כ משמע דלא מהני לגבות הערב מן היורשים כי אם בשלשה דרכים אלו ולא יותר משמע דלא מהני כתיבת התקבלתי ועוד שמנינו שפסק רבינו לההיא ברייתא דהתקבלתי בהל' ז' כל ערב וכו' ה"ז צריך להביא ראיה שפרע וכו' דמשמע דמפרש לההיא דהתקבלתי הוא משום ראיה. שפרע למלוה ואכתי אם לא היה אחד משלשה דרכים הנז' ודאי שאינו גובה דחיישינן שמא התפיסו צרר אלא ודאי שרבינו מפרש לה הוא דוקא ביש בו אחד מג' דרכים ולאפוקי מהרמב"ן דלא מפרש לה לענין ראיה הנז' אלא שכיון שכתב התקבלתי הרי דינו כדין המלוה וכו' ולא צריך אחד מג' דרכים הנז' ודוק וממה שכתב דרבינו ז"ל מפרש מה שאמרו בברייתא וכו' משמע מדבריו דרבינו הוא דמפרש לה הכי ולא כמו הגירסא שיש לנו בגמרא וז"ל בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע משכחת לה בשחי' מודה ע"כ ותמיהא לי על הרב הלח"מ שכתב בד"ה מת הלוה וכו' ועל מ"ש ה"ה בשם הרמב"ן מוקמינן ליה בשחייב מודה ולית הלכתא כוותיה ע"כ דמשמע דאית ליה להרב המגיד הגירסא כשחייב מודה ועל זה הקשה יעו"ש עד שהוא נ"ל שהנכון בעיניו ז"ל שהוא אינו גורס בשחייב מודה אבל האמת שמפורש להדיא דלא גריס כנ"ל אלא שרבינו ז"ל הוא דמפרש לה בשחייב מודה והרמב"ן ז"ל מפרש לה כך דבשלמא לרב הונא כל זמן שכתב לו התקבלתי הרי זה דינו כדין המלוה וכשם שאין טוענין למלוה טענת צררי וגובה מן היתומים הגדולי' כיון שיש שטר בידו כך אין טוענין לערב אע"פ שפרע מעצמו אבל לרב פפא וכו' הוא כמו שמפרש לה הרמב"ן בחידושיו כמו שכ' הוא הלח"מ ז"ל כך מפרש ה"ה ולא כמ"ש הוא שה"ה סובר דמה שתרצו לרב פפא הוא לכ"ע ואפי' רב הונא עד שכתב עליו דמי דחקו לפרש כך דליתא כנ"ל ודוק

הלח"מ בד"ה מת הלוה וקדם הערב ופרע החוב וכו' וקשה לזה דא"כ מה שאלו בגמ' מאי בינייהו הא איכא בינייהו טובא היכא דהוו גדולים דליטעמיה דרב פפא לא הוי אלא קטנים דוקא ע"כ ואני ההדיוט נ"ל דאי מהא לא קשה לפי שמעינן למימר שמה שאמר הש"ס מאי בינייהו פירוש הוא בהאי עובדא דאתי קמייהו שהם קטנים שזה אומר דלא בני מעבד מצוה נינהו וזה אמר אימור צררי אתפסיה לזה אמר איכא בינייהו בשחייב מודה וכו' דזה שייך קטנים דאיירי בהו וכן תתרץ הקושיא האחרת שהיא אמאי לא אמר איכא בינייהו היכא דאודעינהו ליתומים וכו' משום דהאי עובדא איירי בדלא אודעינהו והש"ס קא בעי מאי בינייהו בהאי גוונא ממש ודוק

בא"ד וכבר הקשה זה הרמב"ן בחידושיו וכו' דלא כרב פפא ע"כ פירוש דמשמעות הברייתא דקתני ואם כתוב בו התקבלתי ממך גובה בכל צד שאינו יכול לטעון שום טענה ואי מוקמינן לה בלוה עצמו משמע שאע"פ שטוען פרעתיך גובה ועל זה אמר הרמב"ן ז"ל אי דליכא עדים דלא פרעו אמאי גובה הרי יכול הלוה לומר להערב פרעתיך ואי איכא עדים שלא פרעו פשיטא. ונ"ל שזה שאמר הרמב"ן דיכול הלוה לומר להערב פרעתיך הוא לפי תשלום דבריו שאמר אבל השתא דמיירי ביתומים קטנים וחייב מודה אשמועינן דגובה מיתומים קטנים דלא כרב פפא ע"כ אבל לפי מ"ש ה"ה שנראה מדברי הרמב"ן שאפי' אין כאן אחד מהדרכים שהזכיר רבינו ז"ל כל זמן שכתב לו מלוה להערב התקבלתי הרי זה