שלל דוד קב

פרק כ"ו הלח"מ בד"ה אע"פ שקנו מידו עד סוף הדיבור וקשה לי על דבריו אחת במה שאמר דפירוש מה שאמ' רבינו כמו שישתעבד הערב דהיינו שמתחייב בכאן באמירת שטר כמו ערב בקנין דא"כ היה לו לרבינו לבאר עיקר הדימוי שהוא מדמה לערב שהוא הקנין ולומר כמו שישתעבד הערב בקנין ולא לומר סתמא כמו שישתעבד הערב דנראה דהדימוי הוא לענין השעבוד. ועוד קשה לי על מה שאמר וכאן אין הערב מוסר לו השטר דמשמע דאם מוסר לו השטר מהני וזה אין במשמעות דברי רבינו דמשמע מדברי רבינו דלא מהני בערב כי אם הקנין. ועוד קשה לי על מה שאמר ומסירת השטר דהתם הוי במקום קנין דהכא דמשמע מדבריו זה שרצה להשוות דין הערב לשם לגמרי וזה אי אפשר דהתם אם מסר לו השטר בפני עדים גובה מנכסים משועבדים שכך נראה מדברי המגיד ז"ל בפי"א מהל' מכירה וז"ל ומ"מ אין זה אלא בשמסרו לו בעדים וכמ"ד עידי מסירה קונים ע"כ משמע שקונים להיות כשטר גמור וגבי משועבדים וכן נראה ממ"ש עוד שם הרב המגיד וז"ל כגון שהיה השטר בכתב ידי המתחייב ונתנו בינו לבינו וליגבות מבני חורין עכ"ל משמע דבזה הצד הוא דגובה מבני חורין אבל הצד שהזכיר קודם גובה מנכסים משועבדים וכן נראה שוה הוא דעת רבינו ממה שמחייב רבינו במחייב עצמו בדבר שאינו חייב בו כמו שהודה בדבר שהוא חייב בו ומצינו שכתב רבינו בפי"א מהלכות מלוה דין ב' שאם כתב שטר אע"פ שאין שם עדים ונתנו למלוה בפני עדים הרי זו מלוה בשטר יעו"ש א"כ שהוא הדין במחייב עצמו בדבר שאין חייב בו וגובה מנכסים משועבדים וקנין דהכא לא גבי משועבדים הרי דקנין דהכא לאו כמו שטר דהתם ועוד משמע מדברי הלח"מ שכאן נמי אם אמר אתם עדי שהוא כמו קנין קונה וזה אי אפשר דלא מהני אלא דוקא בקנין וכמ"ש הר"ן לדעת רבינו בפרק הנושא יעו"ש ועוד קשה לי דאכתי קשה כיון דבקנין איירי היאך אמר ר"ל התם עד כאן לא קאמר רבי ישמעאל התם אלא דשייך לשעבודא דאורייתא אבל הכא לא שייך שעבודא דאורייתא דמשמע דבערב דאיכא שעבודא דאורייתא דאנכי אערבנו וכמ"ש רש"י שם הוא דמהני בקנין אבל במידי דלא שייך שעבודא דאורייתא לא קני גם בקנין לר"ל וזה אינו דהא בגמ' פשיטא להו דבאתם עדי מהני לריש לקיש כ"ש בקנין אלא נלע"ד שרבינו ז"ל מפרש מחלוקת ר"י ור"ל במחייב עצמו בדבר שאין חייב בו ופסק כר"י דאלימא מלתא דשטרא וממילא דאם כתב לו בשטר אני חייב לך מנה ואע"פ שאין שם עדים בשטר ה"ז קנה וכ"ש הוא כמ"ש רבינו בפי"א מהלכות מכירה ומה שהכריחו לרבינו לפרש כך הוא משום דבש"ס מדמה להו להנהו מתני' דמקשי מינייהו לר"ל ולערב והתם מחייב עצמו בדבר שאינו חייב בו כמ"ש הרי"ף ז"ל בפרק הנושא יעו"ש וא"כ זהו מ"ש רבינו בפי"א מהל' מכירה כמו שישתעב' הערב פירוש זהו הדין שמתחייב בדבר שאין חייב בו הוא כמו הערב שמשתעבד ואע"פ שאינו חייב הוא למלוה ה"נ כאן הוא מתחייב ואע"ג דהתם בערב הוא בקנין כמ"ש לדעת רבינו טעמא הוא דמצרכינן התם קנין הוא משום דדמי לאסמכתא ולפיכך צריך קנין אבל בדבר דלא דמי לאסמכתא מתחייב הוא אפי' בלא קנין ואפי' שאין חייב בו ומפרש רבינו דהא דאמר רבא שם דמחלוקת ר"י ור"ל במחלוקת ר' ישמעאל ובן ננס דהיינו דר"י דאמר האומר חייב אני לך מנה חייב הוא כר' ישמעאל דסבירא ליה דערב היוצא לאחר חיתום שטרות דחייב משום דהמחייב עצמו בדבר שאין חייב בו מתחייב היכא דכ' לו בשטר ואף על פי שהוא מצריך קנין הוא משום אסמכתא אבל עיקר החיוב משום דכתב לו בשטר וכן דבר שאין בו אסמכתא לא צריך קנין הוא כמ"ש ר"י ור"ל הוא בבן ננס דס"ל ר"ל דהמחייב עצמו בדבר שאין חייב בו לא מתחייב בשטר ומצינו שאמר בן ננס בערב היוצא לאחר חיתום. שטרות דאינו מתחייב והא דאמר הש"ס דר"ל בבן ננס ס"ל לאו דס"ל לר"ל דדבר שמחייב עצמו בו ואין חייב בו אפי' אם יהיה בקנין לא מהני להשתעבד זה אינו דודאי ר"ל ס"ל דבקנין משתעבד דפשיטא ליה לש"ס דבאתם עדי לר"ל מתחייב ג"כ וז"ל הש"ס אי דאמר להו אתם עדי מאי טעמא דר"ל ע"כ הרי להדיא דפשיטא ליה כנ"ל אלא כוונת הש"ס דנ"ל לא אתי כר"יש לפי שר"יש ס"ל ערב היוצא לאחר חיתום שטרות. מהני להשתעבד משום דאלים מה שכ' ערבנותו בשטר והוא עיקר חיובו והא דמצריך קנין הוא מטעמא. אחרינא משום דדמי לאסמכתא דמשמע דבדבר שאין בו אסמכתא מהני שטר או מה שהזכיר שטר ולא צריך קנין וזה ודאי לא אתי כוותיה דר"ל ומה שהכריחו לרבא לפרש כן דר"יש ס"ל דבדבר שאין בו אסמכתא השטר לבדו מהני בלא קנין והכא שאני משום אסמכת' הוא ממה שאמרו במתני' ערב היוצא לאחר חיתום שטרות בא מעשה לבני ר"יש וכו' משמע דטעמא שמתחייב הערב הוא משום שכ' בשטר וזהו עיקר החיוב דאי לא תימא הכי אלא שעיקר חיובו הוא משום קנין למה תפסו לשון זה ערב היוצא לאחר חיתום שטרות הו"ל ערב שקנו מידו לאחר מתן מעות ר"יש סבר משתעבד ובן ננס ס"ל לא משתעבד כיון שעיקר חיוב השעבוד לר"יש הוא הקנין ולא שמעינן רבותא בפירוש לבן ננס דגם בקנין לא משתעבד אלא ודאי דלא הזכירו קנין אלא שטר ודאי שס"ל לר"יש שמשתעבד בדבר שאין חייב בו הוא משום שטר אלא דאנן אמרינן דודאי צריך קנין בשביל האסמכתא ובן ננס ס"ל דלא מהני שטר להתחייב ואפילו בקנין לא משתעבד כיון שכתב בשטר א"כ עיקר חיובו דקא מתחייב הוא סומך על השטר ואותו הקנין לסלק האסמכתא וכיון שעיקר חיובו הוא בדבר דלא מהני אף עכשיו שלקח קנין אפ"ה לא מהני כך דייק רבא במחלוקת ר"יש ובן ננס ועל זה אמר הש"ס דר"ל כבן ננס דהיינו דס"ל דבשטר לא מהני להשתעבד בדבר. שאין חייב בו אבל אה"נ דר"ל ובן ננס ס"ל דבעלמא לבד הערב משתעבד בקנין ובאתם עדי כמ"ש הש"ס מעיקרא כנ"ל ועל זה קאמר בש"ס ור"ל אמר עד כאן לא קאמר ר"יש התם אלא דשייך לשעבודא דאוריי' פירוש דעד כאן לא קאמר ר"יש דמהני כתיבת השטר להתחייב בדבר שאין חייב בו הוא דוקא בערבנות דשייך לשעבודא דאורייתא אבל במידי דלא שייך לשעבודא דאורייתא לא מהני כתיבת השטר להתחייב