שערי בנימין צט

הניחא למ"ד ביטלו ול"ב ומתרץ עפ"י סברת הבית מאיר והאריך בכ"ז

א) תשובה. טרם אענה על דבריו אציע לפניו הצעה אחת אשר בזה יבואר הכל ע"נ וכל דבריו יפלו וסוגיא דשמעתין יבוא כמין חומר דהנה הפ"י הקשה על הא דאמרינן בגיטין (ד"צ ע"א) א"ל ר"פ לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו? א"ל מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו כל ימיו בעמוד והחזיר קאי התם הוא דגלי רחמנא אבל הכא מה דעביד עביד והקשה הפנ"י הלא רבא בעצמו ס"ל דכל ימיו צריך שיהי' לאו הנל"ע ולא לאו שקדמו עשה וא"כ יש לומר לעולם בכ"מ מה דעביד לא עביד והא דגלי רחמנא כל ימיו הוא כדי שיהי' לאו הנל"ע ולא לאו שקדמו עשה וא"כ רבא סותר א"ע וכתב הנו"ב מ"ת חאהע"ז סימן קכ"ט וז"ל ואמנם אומר אני שעל רש"י אין שום קושיא דאולי סובר רבא דגם לאו שקדמו עשה אין לוקין עליו ודלא כדברי ר"י במכות (דט"ו ע"א) ואף דרבא שם הוא דמשני כל ימיו בעמוד והחזיר קאי היינו לתרץ דליכא קושיא על ר' יוחנן אבל רבא לנפשיה אפשר דסובר גם לאו שקדמו עשה אין לוקין וכן מורין פשטין של דברי רבינו הגדול הרמב"ם וכו' ולפי דרכינו אם נימא שלרבא לאו שקדמו עשה אין לוקין אפי' אי לא הוי כתיב כל ימיו ג"כ לא הוה לקה מדכתיב ולו תהי' לאשה ולא איצטרך כל ימיו אלא להורות שמחויב להחזירה וממילא אין מקום לקושית הפ"י וכו' עכ"ל עיי"ש וכן מורין לשון רש"י שם בתמורה הא דמשני על רבא כל ימיו בעמוד והחזיר קאי היינו שמחויב להחזירה וא"כ לא עבר על לאו ולא על מימרא דרחמנא עכ"ל. היוצא לנו מזה דרבא פליג אר"י לגמרי וס"ל דגם לאו שקדמו עשה אין לוקין ע"כ ל"צ ג"כ לדרוש כל ימיו שיהא לאו הנל"ע דהא אף אם יהי' לאו שקדמו עשה ג"כ אין לוקין עליו והא דאיצטרך כל ימיו היינו שמחויב להחזירה ע"כ שפיר אמר רבא בגיטין מדגלי רחמנא גבי אונס שמחויב להחזירה וכו' הן הן הדברים דשקלא וטרי' בשמעתין על הא דמשני רבא כל ימיו בעמוד והחזיר קאי והי' קס"ד דהש"ס דגם רבא בעצמו סובר כן מדמשני בתמורה כן ע"ז פריך הש"ס הניחא למ"ד ביטלו ול"ב וא"כ כיון דמוקי כל ימיו בעמוד והחזיר קאי א"כ ש"מ ביטלו ול"ב וא"כ רבא סותר א"ע דכאן סובר דכל ימיו בעמוד והחזיר כדי שיהי' לאו הנל"ע ולא לאו שקדמו עשה ומוכח מיני' בטלו ול"ב ובגיטין אמר רבא דכל ימיו באונס אתי להורות דבכ"מ מה דעביד עביד וא"כ רבא סותר א"ע באופן שקושית הש"ס הוא על רבא בעצמו כקושית הפנ"י וע"ז משני הגמ' שפיר מידי הוא טעמא אלא לר"י ופרש"י מי הוצרך לדרוש כל ימיו לר"י ר"ל לא דרבא בעצמו ס"ל כן רק מה דמוקי רבא כאן הדרש דכל ימיו אתי להורות שיהי' לאו הנל"ע הוא רק אליבא דר"י מוקי כן ור"י לשיטתו ס"ל באמת ביטלו ול"ב והוי שפיר לאו הנל"ע אבל רבא בעצמו באמת פליג אר"י וס"ל דגם לאו שקדמו עשה אין לוקין והא דאיצטרך רבא בתמורה דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי היינו רק שמחויב להחזירה והיינו ממש כמו שאמר רבא בגיטין ול"ק ארבא כלל ודוק היטב כי הוא כפתור ופרח ומיושב בזה כל מה שגמגם כבודו בפרט זה הן בקושית הגמ' הן בתירוצו

ב) שוב האריך כבודו להוכיח דרבא ס"ל כר"ל דקיימו ולא קיימו גם ז"א כמו שכתב שם הנוב"י וז"ל ואיך אפשר שרבא יסבור כר"ל והרי בפ' החולץ קאמר רבא בדנ"ו דהילכתא כר"ל בתלת הל"ל דהילכתא כר"ל בארבע כיון דגם בקיימו ולא קיימו סובר רבא כר"ל וכו' עכ"ל

ג) ומה שהביא מעל' ראיה שרבא סובר כר"ל דקיימו ולא קיימו כיון דהגמ' תלה פלוגתתם אי ה"ס שמי' התראה ור"י דסובר בטלו ול"ב סובר התראת ספק שמה התראה ור"ל דס"ל קיימו ולא קיימו סובר ה"ס ל"ש התראה וא"כ כיון דהתוס' בכתובות (דל"ג) בד"ה ונתרו בהו הקשו על רבא אמאי הא הוי ה"ס וה"ס ל"ש התראה וא"כ מוכח דרבא סובר ה"ס ל"ש התראה דאל"כ אין התחלה לקושייתם וא"כ כיון דרבא סובר ה"ס ל"ש התראה א"כ מוכח דס"ל לרבא כר"ל דקיימו ולא קיימו. אהובי ידידי באמת כבר קדמו בהערה זו בס' יבין שמועה למוהר"ש אלגזי ז"ל כלל קע"ז אמנם הוא הקשה באמת על תוס' מנ"ל להקשות על רבא דילמא רבא סובר באמת דהתראת ספק שמה התראה כאשר אנן קיי"ל להלכה דה"ס שמי' התראה אמנם ראיתי בס' כסף נבחר על כללי הש"ס כלל התראת ספק הקשה שנעלם ממוהר"ש אלגזי גמ' מפורשת בחולין (דפ"א) דשם סובר רבא בפירוש דה"ס לא שמה התראה והכי איתא התם אמר רבא ה"ק רה"מ וכו' כיון דכמה דלא זריק דם לא מישתרי בשר מעידנא דקא שחיט הוי התראת ספק וה"ס ל"ש התראה ואזדא רבא לטעמו וכו' הרי דרבא בעצמו סובר בפירוש דה"ס ל"ש התראה ומסיים בצע"ג וגם בס' עטרת חכמים להגאון מלייפניק ז"ל בחידושיו לכתובות בדי"ט כתוב ג"כ כמו שכתב מעל' וז"ל וצ"ל דרבא לשיטתו שסובר כמ"ד קיימו ולא קיימו דהא מ"ד בטלו ול"ב ע"כ סובר דה"ס שמה התראה כדאי' שם במכות ורבא סובר דל"ש התראה כדאי' בחולין (דפ"א ע"א) עכ"ל אמנם לבבי לא כן ידמה ולא נעלם מעיני המוהר"ש אלגזי ז"ל דברי הגמ' מפורשת בחולין כי באמת האיך נוכל לומר דרבא סובר כר"ל דה"ס לא שמה התראה א"כ קשה מאוד קושית הנו"ב (שהבאתי לעיל אות ב') מדוע אמר דבא ביבמות (דנ"ו) הילכתא כר"ל בתלת הול"ל הילכתא כר"ל בארבע כיון דגם בה"ס פסק רבא כר"ל אמנם מה שאמר רבא שם בחולין דה"ס ל"ש התראה היינו רק אליבא דרה"מ ור"ש שם מוקי כן עיי"ש ברש"י ולי' לא ס"ל ואיהו באמת ס"ל כדקיי"ל להלכה דה"ס שמה התראה וצ"ע עוד בזה

שוב האיר ד' את עיני ומצאתי ראיה ברורה לדברי אלה בריטב"א למס' קידושין (דע"ח) על הא דאמר רבא שם בעל לוקה וז"ל ואע"ג דבשעת קידושין הו"ל התראת ספק דדילמא לא בעל? קסבר ה"ס שמה התראה