שערי בנימין צח

שליח בתרומה אע"כ אגוף השליחות קאי התם וע"כ לא שייך לתרץ מה לגרושין כו' דמה ענין זל"ז ע"כ משני התרצן תירוץ אחר מה לגרושין שכן ישנן חול ומיושב בזה גם קושית התוספת שהקשו דל"ל ויצאה והיתה נילף מתרומה וגרושין אשר ע"כ נראה כמ"ש דההיקש ויצאה והיתה איצטריך למילף דשאני מתרומה דכאן שליח עושה שליח דלא כבתרומה

ז) אמנם לתרץ דעת המרדכי דלכך בקדושין הוי מילי דאינן בעל כרחן ולכאורה איני מבין טעמו דכי מפני שצריך גם הסכמתה להוי מילי ואמרתי בבאור ענין הלז דהנה שליחות קדושין דומה ממש לשאר כל הקנינים וכמו דבכל הקנינים קי"ל דבעינן בכל דבר הנקנה שיהא דעת המקנה סומכת עליו שיקנה לו אותו דבר ואז נקנה לו אותו דבר א"כ ה"ה בשליחות אף דהשליח סבר וקבל והמשלח כתב לו שתהא ידו כידו ופיו כפיו מ"מ צריך שתהא סמכה דעתו דעת המשלח שבודאי יגמור השליח ענין השליחות ואז נקנה לו השליח והוי ידו כידו אבל כ"ז שאין בהקנין דבר שיוכל להיות סמכה דעתי' דמקנה כלומר המשלח בעת השליחות שבודאי יגמור השליח השליחות כגון הכא דשמא לא תאבה האשה א"כ לא נקנה לו השליח להיות כמותו ממש וראיה לדברי דגם בשליחות קדושין בעינן סמיכת דעת המשלח מהא דאמרינן בפרק האומר בריש פירקין דפריך הש"ס מ"ש הכא דקתני האומר לחברו ומ"ש התם דקתני האומר לשלוחו כו' וקאמר התם האי משלח סבר לא טרח האי שליח לקדשה לו במקום אחר ולא סמכה דעתיה לשויה שליח במק"א. הרי מבואר דגם בשליחות קדושין בעינן דעת המשלח ולפי"ז בגט כיון דהוא בע"כ א"כ תיכף בשעה שעשאו שליח תיכף סמכה דעתיה דהא ביד השליח לבד לעשותו ולא תלוי בשום אינש דעלמא וחזקה שליח עושה שליחותיה וסמכה דעת המשלח שיוגמר הגט אבל בקדושין א"ז תלוי בדעת השליח לבד ולא סמכה דעתיה וזה כונת הש"ס דפריך מה לגרושין שכן ישנן בע"כ ור"ל ושפיר סמכה דעת המשלח שיוגמר הענין והוי השליח כמותו משא"כ בקדושין ואף דהש"ס משני ההיקש דויצאה והיתה דאף בשליח הקדושין הוי כמותו היינו דהוי שליח על מנת דהיינו שאומר לו שאם תתרצה האשה לקבל ממנו אז בשעת נתינתו מידו לידה חזינן שנגמר שליחותו והקדושין בשעה חדא אבל כ"ז שלא נתרצית לא סמ"ד ודומה לשאר שליחות על מנת דכ"ז שלא נתקיים התנאי לא חל השליחות הלכך שוב הוי מילי ואין שליח עושה שליח אחר בזה. ובזה ג"כ א"ש גם קושית התוס' הנ"ל למה לא תירצו בש"ס גבי תרומה מה לגרושין שבן ישנן בע"כ ולפמ"ש א"ש מאוד דשם עיקר טעמו דמועיל בע"כ היינו משום דסמ"ד וא"כ גם בתרומה נהי דליתה בע"כ מ"מ כיון שבשעה שעושה שליח ידע שכבר נגמר הענין דחזקה שע"ש הוי שפיר סמ"ד ולכך הוכרח לתרץ דשם ישנן חול ומעתה מבוארין דברי המרדו"ש דלכך הוי מילי משום דאין ידוע להמשלח אם יוגמר הענין ובשליחות בעינן דעת משלח והבן

והנה יש ליישב בזה קושית הישועות יעקב בסימן ל"ה סק"ח שהקשה דלפי טעם המרדו"ש דלכן בקדושין אין שעו"ש אחר משום דבעינן דעתה ועדיין לא נגמר המעשה ולכן הוי מילי א"כ ודאי לפי"ז אף בעושה בפירוש שליח שיוכל לעשות שליח אחר לא מהני אף בגרושין דהא בעינן דעתו ושמא לא יתרצה השליח השני והוי מילי ולא להני והיא באמת קושיא עצומה ודקא מתרץ שם הוא דוחק למעיין עיי"ש שדחק הרבה אך לפמ"ש א"ש ומעיקרא לית כאן קושיא דהכא בקדושין הטעם משום לא סמ"ד וכי שייך לא סמ"ד היינו בגוף הענין אם יוכל להעשות אם לא כגון אם תאבה האשה וכדומה אבל בענין הסבוב לידה תיתי מהי תיתי ע"י השליח או ע"י אחר הוא סמיך דעתיה דחזקה שליח עושה שליחותיה ובגוף הענין אין שום עכוב דהא אין תלוי בדעת אחרים דהא ישנו לגט אף בע"כ והבן ותו לא מידי ובחדושי הארכתי בזה דברים

סי' מ. ב"ה יום ד' חמשה עשר באב תרל"ד

שלום וברכה שמורה וערוכה לכבוד ידידי הרב החריף ושנון זית רענן שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה שמעון ראפופורט נ"י בן כבוד ידידי הרב המאה"ג המפורסים בתורה ויראת ד' כש"ת מו"ה משה הכהן ראפופורט אבד"ק יאברוב יע"א

נעימות ימינו השגתי ואם אמנם רבו הטרדות להשיב שואלי דבר אשר אותי יום יום ידרושון ודעת דרכי הלכה יחפצון כאשר עיני גיסו ידידי המופלג ושנון מו"ה יעקב כהנה נ"י ראו ולא זר כמה חבילות מכתבים הקיפוני וגם סבבוני אך יען כי כבר הבטחתי נאמנה לגיסו היקר ידידי השנון נ"י להשיב אליו דבר וגם את פניו אני נושא כי אהבתיו אהבה עזה לכן פניתי א"ע מכל עסקי להשיב אליו דבר ולו משפט הבכורה ויען כי דרכי מעולם להשיב לכל שואל על כל פרט ופרט ועל כל נושא ענין התשובה לכן נמשך הדבר איזה ימים ואת אשר ישים ד' בפי אותו אשמור לדבר

ראשית דברי מעכ"ת להקשות על הא דאמרינן במס' מכות (די"ד ודט"ו) בסוגיא דקיימו ולא קיימו מאי משני הגמ' מידי הוא טעמא אלא לר"י (ופרש"י מי הוצרך לכ"ז לדרוש כל ימיו ר"י) הא ר"י ס"ל באמת ביטלו ול"ב וקשה דנהי דנוכל לומר דמאי דמשני רבא כאן כל ימיו בעמוד והחזיר הוא רק אליבא דר"י אבל מה יענה לסוגיא דתמורה דשם בסוגיא דאעל"מ הקשה הגמ' על רבא דסובר דאעל"מ מהך דתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואמאי הא עבר אמימרא דרחמנא ולילקי? ומשני דש"ה דכתיב כל ימיו כל ימיו בעמוד והחזיר קאי א"כ הרי גם רבא בעצמו סובר דכל ימיו אתי להורות בעמוד והחזיר קאי וא"כ מאי משני הגמ' מידי הוא טעמי' אלא לר"י הלא רבא בעצמו מלבד אוקימתת ר"י סובר הדרש דכל ימיו א"נ תקשה לדידי' קושית הגמ' הניחא אי סובר ביטלו ולא ביטלו אלא אי סובר קיימו ולא קיימו מא"ל? כן תורף קושייתו וכוונתו (הגם שקיצר בלשונו) שוב גמגם כבודו בקושית הגמ'