שערי בנימין ק

הרי דסובר רבא ה"ס שמה התראה עכ"ל וקשה וכי גם מעיני הבדולח של הריטב"א ז"ל והמוהר"ש אלגזי והנוב"י כולם יהיו בהעלם הש"ס דחולין דסובר רבא ה"ס ל"ש התראה א"ו כדאמרן דרבא רק אליבא דרה"מ מוקי כן (וכמו שכתב הנוב"י במכות דרבא רק אליבא דר' יוחנן מוקי כן) ולי' לא ס"ל וא"כ צדקו דברי מוהר"ש אלגזי ז"ל בקושייתו מאי הקשו התוס' על רבא הלא רבא יש לומר דס"ל ה"ס שמה התראה ונסתרו דברי כבודו. ויען כי בפרט זה לענין ה"ס עוד לא שמו המפורשים העקוב למישור כי יש בזה הרבה ענינים נאחזים בסבך מבוכות רבות ושונות ובפרט דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דבריו נראים כסותרים בהרבה מקומות לכן אקצר ובדעתי אי"ה לחבר בזה קונטרס מיוחד שם אבוא במשפט על כל נעלם בזה אולי יהי' אלקים עמדי לשום העקוב למישור ברצות ד'. שוב דימה מעל' שני ענינים נפרדים לאו הנל"ע לעדל"ת וערבב אותם ביחד לענין דבעינן בעידנא דמעקר לאו מקיים לעשה שגה בזה שגיאה גדולה וכי מה ענין בעידנא לענין לאו הנל"ע אדרבה אם יכול לקיים העשה קודם העברת הלאו לא הוה לאו הנל"ע אלא לאו שקדמו עשה ועיקר לאו הנל"ע הוא אם יכול לקיים העשה אחר העברת הלאו כי העשה הוא תיקון הלאו שקדמו כמו שכתב רש"י כאן במכות לא כן בעדל"ת העשה הוא מצוה בפ"ע ובא לדחות לאו אחר ע"כ צריך להיות בעידנא דמעקר לאו יקיים העשה ומעתה כל פלפולו בזה אין לו שורש וענף כלל אחרי מחילת כבודו. ומה שכתב כבודו לענין ה"ס לתרץ דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' שבועות הלכה י"ז מקושית הלח"מ וכן מ"ש לתרץ קושית הגדול שהביא במכתבו על הגמ' במס' שבת (ד"י ע"ב) מצאתי מגילות סתרים וכו' ומחלק כבודו בין ה"ס דעתיד להתברר אח"כ ובין ה"ס דמעולם דלא יתברר מעולם דבריו נכונים ועיין בירושלמי ביבמות פי"א וכן כתב הנוב"י מ"ת סימן ס"א וכבר הקדמתי לעיל שבענין זה דעתי לחבר אי"ה קונטרס מיוחד כי הוא מקצוע גדול שבתורה

ה) ומה שמתרץ כבודו קושיית המפורשים על הרדב"ז שכתב בתשובותיו ח"ב שאין הנדר חל כלל על אונס דא"כ כל אדם יפקיע א"ע מזה המצוה ודבריו המה נגד סוגיא מפורשת כאן במכות דשקיל וטרי הגמ' האיך משכחת באונס ביטלו ול"ב ומוקי כגון שהדירה ברבים הרי דנדר חל על אונס ומתרץ כבודו דהרדב"ז מיירי קודם שנשאה וכאן מיירי אחרי שגירשה שפיר מועיל הנדר שלא להחזירה והאריך בזה. כיוצא בו כתב בס' למודי ד' למוהר"י נאגר ז"ל לימוד קצ"ג ויש לי גימגומים רבים בדבריו אך גם בדברי התוס' כאן במכות ד"ה כגון שהדירה ברבים במה שכתבו וז"ל אלא נראה שהדירה בלא שום עון ושפיר חל עליה כגון דאמר קונם תשמישך עלי כדאי' בנדרים (דפ"א) עכ"ל יש לי גמגום גדול דהא כאן מיירי קודם שנשאה אחרי שגירשה וא"כ מה חילוק יש בין קונם תשמישי עליך או קונם תשמישך עלי ומה ענין זה לנדרים (דפ"א) ואולי כוונתם לנדרים (דט"ו) בנודר לבטל המצוה ז"ל ישיבת סוכה עלי משו"ה כתבו תשמישך דהיינו גופך עיי"ש בר"ן ותבין ואכתי צ"ע בזה

והנה המוהרי"ט בתשובה סימן קי"ח הביא קושיא גדולה משם הרשב"א על דעת ר"ת ז"ל דסובר דהא דקיי"ל בנדר עד"ר לדבר מצוה יש לו הפרה היינו דוקא כהאי דמיקרי דרדקי דהו"ל כנדרי טעות דלא אשתכח דדייק כותיהו אז אמרינן דאית ליה הפרה אבל בשאר דבר מצוה בגדר עד"ר אין לו הפרה והקשה המוהרי"ט והרשב"א ז"ל דנעלם מהר"ת סוגיא מפורשת כאן במכות (דט"ז ע"ב) אלא זאת ועוד אחרת אהא אבל אונס לא דהיכי אמרינן עד"ר אין לו הפרה לדבר רשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה (ופרש"י אבל לדבר מצוה כגון הכא דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי יש לו הפרה עכ"ל) כי הא דההוא דמיקרי דרדקי דהוה פשע בינוקי אדריה ר"א וכו' הרי חזינן דגם באונס ג"כ מפירין לדבר מצוה עיי"ש והיא קושיא גדולה למאוד. ונלע"ד לתרץ דהנה הרמ"א ביו"ד סימן רכ"ח בסעיף כ' הביא אם נשבע עד"ר בדבר שיש בו נדנוד עבירה מותר להתיר לו בלא דעתם כי אין דעת רבים מסכמת בדבר שיש בו עבירה עיי"ש והוא דעת הר"ן בתשובה. ומעתה שפיר כתב ר"ת דבנ"מ בנדר עד"ר אפי' לדבר מצוה אין לו הפרה ומיקרי דרדקי שאני דהו"ל כמו נדר בטעות אבל בכ"מ אין מפירין והיינו משום דבכ"מ נהי דיש מצוה אם מפירין עכ"פ אין כאן נדנוד עבירה אם לא מפירין משא"כ כאן באונס הוא להיפוך דבאמת בעת שנדר הי' עליו המצוה דלא יוכל לשלחה ואח"כ כשגרשה ג"כ בעמוד והחזיר קאי ואם לא יפיר יש כאן עבירה שבטל המצוה דולו תהי' לאשה וא"כ בזה שפיר מודה ר"ת דמפירין הואיל ובודאי אין דעת רבים מוסכמת לנדר זה דהא יש בזה עבירה ואמרינן דדעת רבים בזה להתיר אפי' ביש נדנוד עבירה כמ"ש הרמ"א הנ"ל מכש"כ בזה שיש עבירה גדולה ודוק היטב כי הוא לדעתי האמת לאמיתו בעזה"י

ו) שוב הביא כבודו קושיא מושכלת בשם תלמידו החריף על מאי דאמרינן שם במכות (דט"ז) ביטלו ול"ב באונס היכי משכחת לה אי דקטלה קלב"מ וכו' והקשה תלמידו לפי מאי דאמרינן בפ' האומר. האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר למ"ד יום ובא אחר וקידשה בתוך למ"ד דמקודשת לשני ופסק בירושלמי הובא בר"ן שם ר"פ האומר שאם מת או גירשה השני דחלו לאחר למ"ד קידושי הראשון עיי"ש וא"כ משכחת לה ביטלו ול"ב גבי אונס כגון שקידשה אחד שהקידושין יהי' חלין לאחר למ"ד יום ובא זה ואנס אותה בתוך שלשים יום וגירשה נמצא לאחר למ"ד חלו קידושי הראשון אשוך והוא בטל העשה דולו תהי' לאשה ומשכחת בטלו והאריך כבודו בישוב קושי' זו הנה אבע"א אמינא דכאן לא מיקרי ביטלו בידים רק דממילא בטיל ע"י קידושי הראשון והרי אפי' בהורגה בשוגג כתבו בתוס' דלא מיקרי ביטלו בידים רק ביטול ממילא מכש"כ דע"י קידושי הראשון בטלו העשה אך שלא יאמר כבודו דחית אותי בקש אמינא דבר נחמד אף לפי טעותו דכאן מיקרי בטיל