שערי בנימין צו

התוס' ג"כ בשטתם כדעת רי"ד והוא בסוגיא דהילך מנה עכ"ל הדר"ג. והנה אנכי אפליא מאוד על הא דרהט מר פרסא בחלא ולא אדרכיה למ"ש הרשב"א שם במקומו וזה לשונו הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני ופירש"י והוא שעשאו שליח אלא שהמעות שלו לומר שאם לא עשאו שליח אינה מקודשת ואפילו נתרצה לבסוף משום דבשעת קדושין מיהא לא מיקניא כו' ומיהו תמיהא לי למה לן לארצויי מעיקרא והלא זכין לאדם שלא בפניו והכא זכות הוא שתהא אשה זו קנויה לו ואפשר לי לומר דהכא חובתו הוא דשמא באחרת ניחא ליה וכל כמה דאגיד בהא לא יהבי ליה אחריתא וכדאמרינן בפרק אע"פ כו' ועוד שאתה אוסרו בקרובותיה עכ"ל הרשב"א שם הרי דברי הדר"ג מבוארים ממש

ה) עוד כתב מעכ"ת הערות שהיה טוב שהמשודך ישלח גם טבעת קדושין ויכתוב בשטר השליחות שיקדשה השליח דייקא דאז לפי דעתו אולי יוכל השליח לעשות גם שליח שני דלא הוי מילי כמו בסתם שליחות ובקדושין יש דעת הקדוש מרדכי דאסור ואף שהב"ח חולק עליו מ"מ מהירושלמי פ"ג נראה להדיא כהקדוש מרדכי עד שאני מתמה למה לא הביאו כל הפוסקים דעת הירושלמי עכ"ל מעכ"ת. והנה יש בכאן ודאי תרי תמיהות ראשית דמשמע מדבריו אם ישלח לה הט"ק ויכתוב שיקדש אותה דוקא בטבעת זו שפיר יוצא גם ידי דעה זו של המרדכי ובאמת שהמעיין בגוף דבריו יראה כי לא כן הוא דהנה המרדכי פרק האיש מקדש הביא פסק הקצר מרא"ש העושה שליח לקדש לו אשה ומסר לו הטבעת לקדש אפילו איתניס בדרך אינו יכול לעשות לו שליח אחר משום דמילי נינהו ומילי לא ממסרן לשליח ואע"ג דגבי גט קי"ל שליח עושה שליח ולא הוי מילי משום מסירת הגט וה"נ הא איכא מסירת הטבעת לא דמי דהתם לא הוי מילי הואיל והשליח יכול לגרשה בע"כ אבל שליח הקדושין אם לא תאבה האשה אינה מקודשת הלכך הוי ליה מילי עכ"ל הרי להדיא מבואר בדברי המרדכי לא מהני מטעם דאין יכול לקדשה בע"כ וא"כ הוי מילי ומילי לא מימסרן לשליח וזהו שלא כדברי הדר"ג

אמנם אנכי אחזה מקום לדבריו לפי דעת תוספת רי"ד דגם הוא סובר כהמרדכי דאין שליח עושה שליח בקדושין אמנם מטעמא אחרינא לא מטעמיה וז"ל הא דילפינן קדושין מגרושין היינו שיהא מקדש ע"י שליח אבל לא שהשליח יעשה שליח משום דמילי נינהו ואפילו מסר לו החפץ ל"ד לגט דהתם באם נאבד הגט אין שוב כח לשליח לגרשה אבל חפץ הקדושין שמסר לו אם נאבד יכול לקדשה משלו נמצא שעיקר השליחות מילי הוויין ולא מימסרן לשליח עכ"ל התוס' רי"ד. הנה אנכי הרואה דלפי טעמם של תוספת רי"ד דלהכי הוי מילי משום דאם נאבד החפץ יכול לקדשה משלו מעתה יש מקום לומר שבאם התנה בפירוש שלא יקדש אותה רק בטבעת זו אפשר דלא הוי מילי לפי טעם תוס' רי"ד ויכול לעשות שליח שני אבל לפי טעם המרדכי ודאי אפילו מתנה דוקא בטבעת זו ג"כ לא מהני דהוי מילי ול"ד לגירושין דיכול לגרשה בעל כרחה אבל בקדושין דתלוי ברצונה הוי מילי ואינו יכול לעשות שליח

ומה שכתב מעכ"ת לישב דברי המרדכי מקושית הב"ח וכתב שנעלם מן כל הפוסקים מה שמבואר בירושלמי פ"ו. הנה זה לשון הירושלמי שם מה בין גיטין לקדושין ביד כל אדם מצי לגרש לא ביד כל אדם מצי לקדש עכ"ל הירושלמי ואני אומר עד שתמה הוא על כל הגדולים על שנעלם מהם לשון הירושלמי וענינו אני תמה תמיה קלה עליו למה לא עיין בנו"ב מה"ת חלק אהע"ז סימן קי"ב בהגהות מבן המחבר וז"ל דין זה של הקדוש הובא בש"ע אהע"ז סימן ל"ו ס"ה ובהגהות מהרמ"א סימן ל"ה ס"ו מביא הגהות מרדכי שחולק על דין זה של הקדוש מרדכי ומחלק בין מסר הבעל קדושי כסף וגם הב"ח חולק על דין זה והעירני הרבני מו"ה נ"ט דפלוגתא שמחולקים הפוסקים עם הקדוש מרדכי מפורש בירושלמי בפ"ג ממסכת גיטין הלכה ה' וקאי בירושלמי באיבעיא דלא איפשטא וז"ל הירושלמי שם אף בקדושין כן מה בין גיטין לקדושין ביד כל אדם מצויה לגרש ואין ביד כל אדם מצויה לקדש עכ"ל הירושלמי. הרי מפורש בירושלמי כדעת הקדוש מרדכי כו' אמנם לאחר העיון נ"ל לתרץ דאין סתירה כלל על הפוסקים מהירושלמי הנ"ל כו' דהנה הטעם של הירושלמי הוא מטעם שאין כל אדם מצוי לקדש אשה ופירוש הדברים דכיון שאינו יכול לקדשה בע"כ שלא ברצונה מסתמא הבעל שעושה שליח לקדושין רוצה שהשליח ידבר עמה בנחת כדי שיפייסנה וידבר על לבה שתתרצה להתקדש לו ומשום זה מקפיד הבעל שהשליח לא יעשה שליח אחר כו' משא"כ בגרושין ביד כל אדם מצויה לגרש דא"צ לזה חלקלקות לשון דהא מצויה לגרשה בע"כ ועיין בפ"מ שם ומעתה הספק של הירושלמי קאי אפילו לרב דסבר במסכת גיטין (כ"ט א) דמתנה אינה כגט וסובר דמילי מימסרן לשליח אפ"ה יש לומר כו' עכת"ד ההג"ה והוציא שם מזה דין חדש דאם התנה בפירוש שיוכל לעשות שלית אחר מהני לשטת הירושלמי ולפי טעם המרדכי דאינו יכול בע"כ א"כ הוי מילי דהא לא נגמר עדיין המעשה בעת השליחות והטעם דשמא לא תאבה האשה להתקדש ואינו יכול לעשות מאומה ולכן אפילו נתן המקדש רשות לשליח לעשות שליח שני לא מהני כלום לשטת מרדכי דסוף כל סוף מילי נינהו ולא מימסרן לשליח דהא לא נגמר המעשה בעת השליחות עיי"ש בדברי הנו"ב באריכות

והנה אנכי מפליא לעשות תימה על הנו"ב ועל הדר גאונו שנעלם מהם דברי הפני משה שם בירושלמי במקומו וז"ל מה בין גיטין כלומר דמתמה הש"ס מאי קמבעיא לך וכי מה בין גיטין לקדושין וקאמר דלא היא דשאני קדושין שאין ביד כל אדם מצוי לקדש שצריך שיפייסנה ולדבר על לבה אם תתרצה והלכך אפשר שלא היה בדעתו לעשות שליח אלא להראשון בלבד