שערי בנימין צה

קיום מה"ת דחיישינן לזיוף וזה דלא כדברי הב"ש בסימן מ"ב ס"ק ס"ב דדעתו דגם בקדושין מהני ידיעה בלא ראיה וכמו דלענין דרישה וחקירה כתב המרדכי דקדושין דומה ממש לב"ח א"כ לענין עדות בידיעה בלא ראיה ג"כ דומה לדיני ממונות עיי"ש

אמנם אנכי אמרתי דאפילו אי נימא בדעת האו"ת דבעדי קדושין צריך ראיה ולא סגי בידיעה לבד מ"מ היינו דוקא בעדים העומדים בשעת קדושין וע"פ נגמרו הקדושין אז לא סגי בידיעה בלא ראיה ובעינן שיראו הקדושין ממש אבל אם באמת היו בשעת הקדושין עדי ראיה ממש רק שעתה אינם לפנינו ונולד הכחשה בין האשה והאיש ויש ע"ז עדים בידיעה בלא ראיה ג"כ מהני להעיד לפני ב"ד לברר רק את האמת מן השקר כיון דעדי קדושין היו בראיה ממש. וא"כ ה"נ במצאו כתוב בשטר פלוני קידש פלונית ועדים חתומים על השטר לראיה בעלמא שכבר נתקדשה באופן המועיל א"כ פשיטא דצדקו דברי הב"ש בזה דודאי דין זה דומה לד"מ דסגי בידיעה בלא ראיה כמו שדומה לענין דו"ח וכו'. אך אנכי אמרתי מלתא חדתא להפך דאפילו לשטת מאן דסובר דהיכא דבע"ד טוען מזויף צריך קיום מה"ת בד"מ מ"מ היינו דוקא בד"מ [יש חילוק בין אם הלוה טוען מזויף דצריך קיום מה"ת] אבל בקדושין אפילו טוען מזויף מ"מ הקיום אינו אלא מדרבנן והיינו טעמא דהפוסקים דיש חילוק בד"מ בין אם הלוה טוען בפירוש מזויף אז צריך קיום מה"ת ובאם אינו טוען בפירוש אז הקיום רק מדרבנן ד דעיקר סברא דאין הקיום רק מדרבנן הוא משום דרוב אינשי לא חשידי לזיופי ולאחלופי כמ"ש הש"ך כן בסימן ק"ט טעם הזה ועיין בפירוש מהר"ם מלובלין ריש מסכת גיטין עי"ש שכתב ב"כ דזיוף לא שכיח וא"כ כיון דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב א"כ מה בכך דיש כאן רוב שאינם מזויפין מ"מ מועט יש דמזייפי ואין הולכין במאה"ר אך בבריא ושמא קי"ל דאזלינן בתר רובא אף בד"מ ואף בבתר חזקה אזלינן בבריא ושמא מכש"כ בתר רובא ומעתה ה"ה החילוק בין טוען הלוה בפירוש מזויף א"כ הוי בריא ובריא וא"כ שוב אין הולכין בממון אחר הרוב וחיישינן מה"ת לזיוף דנהי דאיכא רובא בממון אין הולכין בתריה אבל כשהלוה אינו לפנינו ואין טוען מזויף אם כן כיון דבעל השטר לפנינו וטוען ברי שהשטר כשר ואין אנו רואין מי שיכחישו א"כ הוי בריא ושמא ובזה אזלינן גם בד"מ בתר רובא ע"כ א"צ קיום מה"ת כי אם מדרבנן וזה ברור. אבל בגיטין וקדושין דאינהו מלתא דאסורא דאזלינן בתר רובא בכ"ע לכך אף בטוען מזויף א"צ קיום מה"ת רק מדרבנן ובזה נדחית ראית הש"ך ז"ל מדברי התוספות בכתובות (די"ט א') ד"ה מודה בשטר שכתבו וזה"ל ורבנן הוא דאצריכו קיום כי טעין מזויף הוא עכ"ל הרי בפירוש דאף בטוען הלוה מזויף אעפ"כ הוה הקיום רק מדרבנן עיי"ש ולפמ"ש אין ראיה משם דהתם קיימינן אליבא דרב כדאיתא התם אמר רב מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ורב לשיטתיה אזיל דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ולכך שפיר כתבו התוספות אליבא דרב דס"ל דהולכין בממון אחר הרוב שפיר ודאי אליביה א"צ קיום מה"ת אף בטוען מזויף דאזלינן בתר רובא דרוב אינשי לא חשידי לזיוף וא"צ קיום רק מדרבנן ודוק

ובזה אמרתי ליישב קושית הישועות יעקב באע"ז סימן מ"ב ס"ק ח' שהקשה דדברי התוספות סתרי אהדדי דכאן משמע דאף בטוען הלוה מזויף הוי הקיום רק מדרבנן ושם בכתובות גופא (בדף כ"ח ע"א) ד"ה קיום שטרות דרבנן הקשו כיון דמה"ת א"צ קיום א"כ כ"א יזייף ויכתוב וישתמט ויגבה מחברו? ותרצו כגון שהלוה מודה שכתבו עיי"ש משמע באם טוען מזויף צריך מדאורייתא קיום משום דאל"כ כל אחד יזייף וא"כ דברי התוס' סתרי אהדדי עיי"ש ולפמ"ש הדבר נכון מאוד כנכון היום ואין כאן סתירה כלל דכאן (בדף כ"ח ע"א) כתבו כן אליבא דהלכתא דאין הולכין בממון אחר הרוב כדקי"ל אנן להלכה ולכן שפיר כתבו דבטוען מזויף צריך קיום מה"ת אבל (בדף י"ט) שם דאליבא דרב איירינן התם דהוא בעל המימרא ודאי הי"ל הנכון לפרש דאין הקיום רק מדרבנן כיון דרב ס"ל דהולכין בממון אה"ר ושפיר מה"ת סגי ברובא דלא חשידי לזייף וא"כ אף בטוען הלוה מזויף נמי א"צ קיום רק מדרבנן כדכתבו התם ודוק כי הוא דבר חדש. ומעתה יש לומר דאף לדעת הש"ך דס"ל דבטוען הלוה מזויף צריך קיום מדאורייתא מ"מ בכתב לאחד למנותו לשליח לקדש אשה בפני עדים בודאי הקיום רק מדרבנן מטעם הנ"ל דהא באיסורא הולכין בתר רובא ומכש"כ לדעת הקצה"ח דגם בטוען הלוה מזויף א"צ קיום רק מדרבנן. ועיין בכנה"ג באה"ע סימן מ"ב בשטר קדושין שאינו מקוים כלל והוא טוען מזויף דיש להחמיר עיי"ש ודוק

ג) ולענין אי להני קיום ע"י ערכאות של עכו"ם הנה אי הוה זה השטר שטר קדושין ממש שכתבו בכת"י ודאי כיון דבגיטין לא מהני קיום כזה רק בשחרור כמ"ש הפ"י בגיטין (דף ט') ועוד דמ"מ יש לפסול אף בשחרור כשחותמיו עכו"ם אף בכתב בכ"י דלא עדיף ממזויף מתוכו דזמנין דאתי למסמך אידייהו בלא כת"י עכ"ל ועיין בשו"ת רד"ך חדר כ"ג מ"ש בזה אבל באמת הכא כיון דהשטר קאי רק למנות שליח לקדש לו אשה ואינו שטר קדושין כלל והוי ודאי רק שטר ראיה בעלמא וכבר פסקנו בחו"מ סימן ס"ח ס"א ובהגהות רמ"א שם דכל שטר ראיה מועיל אצלו ערכאות של עכו"ם ועיין שם בס"ב בהג"ה שטר שעשו בערכאות והלוה כופר בו נאמן הסופר להעיד שהוא כתבו והביא שם בסמ"ע כן בשם רשב"א אמנם בנ"ד עדיין צ"ע

ד) ומעתה נבוא לבאר דברי הדר"ג במ"ש בזה"ל אלא דדבר זה עצמו איני יודע אם יש לדמותו לכת"י הלוה דהתם חוב הוא לו וכאן זכות אלא דנגד זה היא דעת בעל תוספת רי"ד דגם בשליח קדושין חובה איתא דהרי אסור בקרובותיה. ואגב ראיתי להעיר דבר חדש שלא מצאתיו בשום דוכתא ונראה לו דעת