שערי בנימין צד

בעי לקנות א"כ עיקר הוא הודאתה שהיא מודה לו שנתקדשה לו והוי הודאת בע"ד וא"כ אם לא הודה אין כאן קדושין א"כ נעשה עיקר הקנין על ידה ולא על ידו והיינו כדברי הרשב"א הנ"ל דאינה מקודשת משום דהוי כי תקח ולא כי יקח ה"נ הכא ומאי מקשה בגמרא? ולכאורה היא קושיא גדולה וצ"ל דמה שאמרה תורה כי יקח ולא כי תקח היינו בעת גוף הקנין שבעת שמקדשה לא יהי' אז שום קנין מצדה דהוי כאלו היא מקנית לו אבל אם קנין הקדושין נגמר מכבר ע"י בפני עדים כד"ת בלי שום קניה מצדה אז מועיל אח"כ הודאתה שנתן לה בפני עדים קדושין למפרע ומהני דמהימנינן לה על זמן הקודם שהיא מקודשת מאז וכ"כ הרשב"א שם סברא זו דאם אמרה שנתקדשה כבר מהני ולפ"ז מקשה בגמרא שפיר דנימא מה בממון קי"ל דאם אחד מודה לחברו שחייב לו אף שהוא אינו יודע מ"מ הוי הודאת בע"ד כמאה עדים ומהני א"כ הכא נמי נימא דיועיל אם היא מודה שנתקדשה לו לפני עדים וכבר נקנית היא ולכך משני בגמרא שפיר בהודאה זו מחייב לאחריני ודוק כי נכון הוא בעזה"ש

ומעתה נבין סברת הרמב"ם ז"ל שחלק באם מינה הוא שליח דא"צ עדים ובמינתה היא שליח דצריך עדים דהנה החדושי רשב"א כתב בפרק האיש מקדש על דברי הרמב"ם אלו בזה"ל וכתב הראב"ד ז"ל כיון דפסקינן המקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו ואפילו שניהם מודים א"כ מה מועיל הודאת השליח והמשלח כיון דהודאה זו חיובא לאחריני? ויש לחלק דבמודה בגמר הדבר שהיא נאסרה בזה לכל אדם הוא דלא מהניא הודאה דאין דבר שבערוה פתות משנים אבל לענין דלהוי שליח לקדש לו ודאי מהניא הודאתם כמו בשטר שליחות עכ"ל הח"ר וכונתו מבוארת דה"ק שמגוף הענין שהיא מודה נמשך החוב תיכף ומיד בשעה שנעשית גוף ההודאה ולכן בין אם נלך בתר השתא או בתר שעת מעשה בין כך ובין כך הוא חב לאחריני ולכך לא מהניא הודאתה אבל אם בגוף השליחות היינו שמענין עצמו שהודית אינו נמשך החוב עצמו רק מצד מעשה אחר שנתקדשה אח"כ הוי חב לאחריני ואם ניזל בתר השתא על הענין שמודית עליו שנעשה שליח אז בשעה ההיא לא נעשה חב לאחריני עדיין ולכך אף שעתה היא אחרי הקדושין אין אנו דנין בתר השתא כי אם בתר שעה ראשונה שנעשה הענין ואם לא נקרא אז חב לאחריני שפ"ד וכאלו הודה קודם שחב דמי ממש ואין בזה פקפוק כן הוא כונת ח"ר הנ"ל. ולפ"ז אתיין שפיר דברי הרמב"ם ז"ל דדוקא בשליח הבעל א"צ עדים רק כשהוא מודה שהוא עשאו שליח קודם הקדושין ודאי מהניא הודאתו ונעשה שלוחו כיון שעדיין אינו בזה חב לאחריני טרם שנתקדשה וחל שפיר עשיית השליח כיון שעדיין לא חב כלל ובודאי נעשה שליחו על ידי הודאתו כאלו הגיד לפני עדים ולכך גם אם מודה אחר הקדושין אין אנו הולכים בתר השתא רק בתר שעת השליחות וכאלו הודה קודם אבל באשה נראה דאם לא עשתה שליח בפני עדים רק שמודית שהוא שליח שלה לא מהני בזה הודאתה קודם הקדושין דאז הרי הקדושין נגמרו ע"י הודאתה והוי מקנת א"ע לרשות הבעל ודומה ממש למ"ש הרשב"א בחציה מקודשת לא פשטו הקדושין בכולה דאז נעשה כלוקחת את עצמה ואף שחזר ונתן כיון דעתה שהיא תקבל נקראת לוקחת א"ע ה"ה נמי בזה כיון דלא נעשה שליח ולא חלו הקדושין רק מחמת הודאתה הוי כלוקחת את עצמה ולא מהניא וא"כ אם קודם הקדושין לא מהני הודאה שלה מכש"כ לאחר גמר הקדושין דלא מהני דממ"נ אם ניזל בתר השתא שכבר נתקדשה ולא נחשב כלוקחת את עצמה מה שמודית למפרע הרי בזה הוי חב לאחריני ואם נלך בתר שעת השליחות קודם הקדושין כאלו הודית אז הוי הודאה רצון וסיוע להקדושין וא"כ הרי מקחת א"ע להבעל ולא מהני הודאתה ואינו דומה לשליחות הבעל ובשלמא אם עשתה את השליח בפני עדים אז כיון דבשעת הקדושין כבר נסתלקה האשה לגמרי ונעשה השליח מכבר כמותה ואין אנו מצרפין עכשיו מעשה האשה שהרי כבר נעשה שלוחה במקומה ואיתחזק שלוחה במקומה קודם הקדושין ואין בזה משום מקנית עצמה ודוק היטב וזה דעת רוב הפוסקים והרמב"ם ז"ל. ואני הנה הבאתי סמוכין לדבריו א"כ יש לסמוך עמ"ש הד"ג פסק הרמ"א להלכה בסימן ל"ה ס"ו בהג"ה השולח כתב ע"י כותי ומכירו ישראל ממק"א דמהני ואין כאן מקום לערער כמ"ש הב"ש בס"ק נ"ג בכת"י בלא עדים כמ"ש הדר"ג. ב' אם כת"י צריך קיום מדאורייתא או מדרבנן בזה צריך אני להאריך קצת

אחרי אשר בררתי באות הקדום דהעיקר כדעת הרמב"ם ז"ל דשליחות האיש א"צ עדים וא"כ נשאר פסק הרמ"א דיוכל אדם לשלוח כתב ע"י כותי לחברו ישראל שבמק"א ולמנות אותו שליח ואכ"מ לפקפוק הב"י על דעת הראב"ד "למכור לעשותו" אחר שרוב הפוסקים ז"ל פסקו כדעת הרמב"ם ז"ל עיקר להלכה ולא נשאר לנו רק לדעת אם הכתב של המקדש צריך עדים או לא. והנה הדר"ג כבר הביא דעת הש"ך בחו"מ סימן מ"ו וכ"כ הש"ך בסימן ס"ט סקי"ג דבכת"י מדאורייתא צריך עדים אמנם הקצה"ח שם דעתו דאף בכת"י הלוה א"צ עדים מה"ת כי אם מדרבנן והנה כבודו מסופק אם מדמין זה לכת"י הלוה

? והנה זה ימים אשר אמרתי על הא דאיתא בש"ע אהע"ז סימן ע"ב בהגהת רמ"א מצאו כתוב בשטר פלוני קידש פלונית אין כאן מקום לחוש לקדושין. והנה הש"ך בחו"מ סימן מ"ו הביא דעת רבינו אביגדור בהא דקי"ל קיום שטרי דרבנן וכתב דהיינו באם טוען הלוה טענת פרעתי וכדומה לא מזויף אבל באם טוען הבע"ד מזויף אז הקיום מדאורייתא והש"ך חולק עליו וסובר דאפילו בטוען מזויף הקיום מדרבנן אמנם בעל האו"ת שם סק"ז יצא לידון בדבר חדש דיש חילוק בין דיני ממונות לדיני קדושין דבד"מ כיון דסגי בידיעה בלא ראיה ל"ח לזיוף מה"ת ולכך לא צריכינן קיום מדאורייתא רק מדרבנן אבל בגיטין וקדושין דלא מהני עדות בידיעה בלא ראיה צריכי