שערי בנימין צג

בטענה דהרי שלך לפניך מטעם דהוי היזק שאינו ניכר וכיון שכן דהמשנה קאי אליבא דר"י א"כ מיושב קושייתך ושפיר מקשה על המשנה דכי מטא זמן איסורא ודאי מייאש וא"ל ומאי מייאש הא יהי' לו מותר באכילה ובהנאה ז"א כיון דהמשנה קאי אליבא דר"י ולדידי' החמץ אסור באכילה ובהנאה ושפיר מייאש ודו"ק

ומה שהבאת קושיא בשם ח"א דלמה אמרינן בפסחים ל"א האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש ואשם ומסקינן שם בגמ' היינו אי אמרינן לפי מדה משלם והקשה בספר הנ"ל הלא הרז"ה כתב בפסחים דבאכילה ג"כ מ"ע דתשביתו כמו בשרפה דבאכילה ג"כ משביתו וא"כ מה הפסידו וא"כ אמאי חייב לשלם כיון שהכל מצווין לבערו הנה ז"א דמ"ע דתשביתו לא שייך רק בע"פ ובפסח עצמו לא שייך כלל עוד מ"ע דתשביתו כמו שנראה מדברי הרמב"ם בכמה מקומות ועיין בפתיחה לה"פ ובסה"ח ובנו"ב מהדורא קמא חאו"ח סי' כ' וא"כ כיון דבמשנה נאמר האוכל תרומת חמץ בפסח דמשמע דבמועד גופא א"כ ליכא משום עשה דתשביתו והא דאמר בב"ק (דצ"ח ע"ב) דא"ר גזל חמץ לפני הפסח ובא אחר ושרפו במועד פטור דהכל מצווין עליו לבערו כתב שם רש"י ז"ל וז"ל וישרפו במועד בזמן ביעורו בשש שעות עכ"ל היינו ערב פסח אז יש עליו חיוב השבתה והכל מצווין עליו לבערו אמנם אם חל מ"ע דתשביתו גם בפסח עדיין צריך אצלי תלמוד

סי' לט. להרב הגאון המפורסים החכם הכולל כש"ת מו"ה דובער ריטער אבד"ק רוטרדאם

הנה ע"ד שאלתו אודות השטר קדושין ממרחקים במקום שאין ב"ד ועדים מצוין והנה הדר"ג לא למימרא דידי ולא לסברא דידי צריך ובפרט שכתב כי רוב מגדולי ישראל הסכימו אתו וא"כ דברי אך למחסור אך באתי להשתעשע עם הדרת גדולתו להלכה ולא למעשה. ובטרם יצמח כל שיח הנני אומר כי הדר"ג קיצר בשאלתו ואנכי בער ולא אדע מדוע נכנס לכתחילה בפרצה דחוקה כי הלא הכל לא יועיל רק לעשירה ארוסה אבל לעשירה נשואה א"א כלל כך ע"י חופה ולברך ברכת חתנים אם תקרא נשואה ובלא חופה א"א כדאיתא בש"ע סימן נ"ה ס"א ואם צריך לברך ברכת חתנים בעשרה זה יבואר אם נעיין בשו"ת שב יעקב סימן כ"ז שהובא שם שאלה אודות ראובן שקידש אשה ובא אליה בלא חופה ובלא ברכה ויש לו ג' בנים ממנה וכתב הש"י שכופין אותו בכל היכולת לפרוש ממנה עד שיעשה החופה וז' ברכות ולא חיישינן שיוציא לעז על הראשונים עכ"ד וא"כ א"א להיות נשואה רק ע"י חופה ומה יועיל הקדושין דהשתא ואם שתהא אגידא ביה ולא יוכל לחזור בו זאת גם ע"י קשור שדוכים יוכל לעשות וכבר העלו כל הפוסקים והרדב"ז סימן רל"ו בשדוכים שלנו שיעשו בקנין וקנס וחרם דומה לקדושין ברם בשאלתו איכא למימר יען כי הוא במקום שאין מצוין שם ב"ד ועדים לעשות התנאים כד"ת עכ"פ זה קיל מקדושין

אך בלי ספק טעמו ונמוקו עמו ואתו החכמה והמדע לכן אמרתי לטייל עמו בדברים נעימים והשאלה הזאת נחלקת לארבעה ענינים, א' אי שליחות הקדושין צריך עדים או לא? ב' אי כתב בכת"י אם מהני במקום שאין עדים, ג' אי צריך קאג"ס, ד' אם א"א לקיים ע"י ב"ד ישראל אם רשאי לקיימו ע"י ערכאותיהם ואדבר על כל פרט הנלע"ד, א' אם בשליחות צריך עדים מלתא דא לא נפלאת ולא רחוקה היא ממני שהרי דין זה מפורש ומבואר בש"ע אע"ז סימן ל"ה ס"ג וז"ל א"צ עדים במעשה האיש שליח לקדש רק שהשליח והמשלח מודים בדבר אבל בשליחות האשה צריך שיהא בעדים וי"א דגם בשליחות האיש צריך עדים עכ"ל והיא פלוגתת הרמב"ם והראב"ד בפ"ג מהלכות אישות הט"ו והטור ורוב הפוסקים הסכימו לדעת הרמב"ם דשליחו של האיש א"צ עדים אמנם הר"ן פרק האומר כתב ע"ד הרמב"ם בזה"ל ודברים הללו תמוהין בעיני הרבה מה בין שליח קבלה לשליח הולכה שלו? עכ"ל הר"ן, ואמרתי לפי קט שכלי דבר חדש על טעמו של הרמב"ם לחלק בין שליח דידיה לדידה דבדידיה א"צ עדים ובדידה צריך עדים

דהנה בגמרא קדושין (דס"ב ע"ב) א"ל וכו' מאי דעתיך דילפית דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אף כאן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי א"ל התם לא קא חייב לאחריני הכא קא חייב לאחריני עד כאן ולכאורה קשה מאי מקשה הש"ס כאן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי בממון הלא התורה אמרה כי יקח איש אשה ולא שתקח היא את עצמה היינו שלא יהא שום צד קנין שיועיל מצדה רק מצדו. והנה הרשב"א בקדושין על הא דאמרינן שם התם כו' הכא איכא דעת אחרת מקנה אותה וכתב הרשב"א ע"ז וזה לשונו תמוה לי ה"נ כבהמה היא כיון דאיהי פשטה ידה לקבל קדושין דעתה שיפשטו קדושין בכולה ומי מעכב ונ"ל דכיון דאי בעיא איהי לעכובי מעכבא ואינה מקודשת מכח דבריו לבד מהשתא דבעי' ופשטה בכולה הוי ליה כמקנת את עצמה עכ"ל הרי דהיכא דהקדושין לא נגמרו רק ע"י סיוע שלה הוי כנקחת וכתוב כי יקח ולא שתקח את עצמה וא"כ מה מהני הודאה בשלמא במקדש אם הקדושין איתניהו לפני עדים אם הבעל האומר לפניהם והיא עושת עצמה כהפקר לגבי בעל כמו שכתב הר"ן בנדרים (דף ס"ב ע"א) בזה"ל וניחא לי דאי מציא איהי לקדש א"ע אה"נ אלא כיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה לאיש לאו כל הימנה שתכניס א"ע לרשות הבעל ומש"ה אמרינן בקדושין דאי בעי אמרה היא הריני מאורסת לך אין בדבריה ממש אלא דלא מהני אלא לענין דנימא שהיא מסכמת לדברי האיש והיא מבטלת רצונה לפני רצון הבעל ומשימה עצמה כדבר של הפקר לגבי בעל אבל בגוף קנין הקדושין אינה רשאית להיות לה שום סיוע בהן וא"כ בענין קדושין בעדים היא אין עושה שום דבר רק הבעל הוא הקונה והנותן אבל אם הקדושין לפני עדים הם רק מכח הודאה א"כ אם הוא בעצמו מודה אין מועלת הודאתו דהא בזה לא שייך הודאת בע"ד כמאה עדים כיון דהוא