שערי בנימין צב

ומעתה מיושב דברי רש"י ז"ל וכוונתו כך דעכ"פ יש רבותא לר"ה ברבוצה דאם הוי נקט עומדת הוי אמרינן דבזה דוקא סובר ר"ה דאדם אוסר דשא"ש משום דכשהגביה קנאה בהגבהה ונעשית שלו עכ"פ לענין חיוב אונסין וא"כ חייב לשלם וא"כ בזה לא שייך לצעורי לכך אסר לה במעשה אבל היכא שהיתה רבוצה א"כ הוא בענין שפטור מלשלם ושייך לצעורי ה"א דמודה ר"ה לר"נ דא"א אוסר דשא"ש אפי' ע"י מעשה משום ד דלצעורי קמכוין לכך קמ"ל ר"ה דאף ברבוצה מצי אסר לה במעשה ולא אמרינן לצעורי קמכוין ומעתה בזה פליגי ר"ה ור"נ ר"ה סובר אפי' היכא דאינו חייב לשלם ג"כ לא שייך סברא לצעורי ור"נ סובר להיפוך דתמיד אמרינן לצעורי קמכוין ומעתה מיושב קו' התוס' השני' דמה פריך לקמן ממנסך הא מדאגבי' קני' ז"א דהרי כל עיקר הרבותא דמדאגבי' קני' לשיטת רש"י היינו א"כ יצטרך לשלם ולא שייך לצעורי אבל ר"ג דל"ל סברא זאת שפיר פריך מהמנסך ומעתה גם רש"י ז"ל מודה לדינא דלא נחשב שלו ע"י הגבהה לבד רק לענין חיוב אונסין כמ"ש התוס' אך עיקר כוונתו כיון דלענין אונסין חשוב שלו ומחויב לשלם קודם שמגיע לו מיתה א"כ לא שייך לצעורי בזה ודאי אוסר ר"ה אלא אפי' אם היתה רבוצה ופטור מן התשלומין ה"א דמודה ר"ה דאין אדם אוסר דאמרינן לצעורי קמכוין קמ"ל דר"ה גם בכה"ג אוסר ודוק. ובפתחי ספרים ראיתי כי נתכוונתי בדבר זה עם מרן אבא הגאון מאוה"ג ז"ל בספרו טוטו"ד ולא רציתי להאריך כי כל מה שעלה בדעתי בענין זה האריך והרחיב הדיבור וכל מה שיש לעיין בדברים הקדושים העליתי בקונטרס מיוחד על הסוגיא הנ"ל בחבורי על סוגיות הש"ס

סי' ל"ח. להנ"ל. מה שהקשית על הש"ס דב"ק (דף ס"ו) איתבי' רבא לר"נ גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך והאי כיון דמטא זמן איסורא ודאי מייאש וכו' והקשית לפ"ד הנו"ב מה"ק סי' כ' שהעלה דבגזל חמץ ועבר עליו הפסח דמותר החמץ לאחה"פ להנגזל ובפרט לפ"ד השטה מקובצת בב"ק דגזל חמץ ועבר עליו הפסח שניהם אין עוברין בב"י לא הגזלן ולא הנגזל וא"כ כיון דלהנגזל מותר החמץ באכילה ובהנאה א"כ אמאי אמרינן כיון דמטא זמן איסורא ודאי מייאש מדוע יהי' מייאש א"ע כיון דלאחה"פ יהי' מותר לו באכילה ובהנאה כן תו"ד והארכת בזה בדברים ישרים אך כמדומה לי שכבר הרגיש בזה באיזה ספר או הרגשתי בעצמי באיזה מקום בחידושי ושכחתי מקומה, ומה שנ"ל כעת ליישב בשני אופנים אופן אחד ע"ד החידוד והיינו לפמ"ש המר"מ מינץ החדש בטעמא דהא מלתא דהנגזל אינו עובר בב"י ומותר להנגזל אחה"פ היינו משום דהתוס' בסוגיין בד"ה כיון דבאיסורא כתבו דיאוש אינו מטעם הפקר עיי"ש וכתב הפ"י הטעם משום דקיי"ל גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולים להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו והפקר דמי להקדש כמו שאיתא בב"ק וא"כ כמו שא"י להקדיש א"י הנגזל להפקיר דבר שהוא אינו ברשותו רק ברשות הגזלן ומש"ה לא נוכל לומר דיאוש מטעם הפקר ויקנה הגזלן מטעם הפקר ז"א דיאוש כזה לא מועיל כיון דאינו ברשותו ע"כ מוכרחים לומר דיאוש אינו מטעם הפקר ומעתה כ"ז אם הגזלן רוצה להחזיק ולקנות שוב אינו מועיל יאוש מטעם הפקר אבל כאן דאמרינן זה מתייאש וזה אינו רוצה לקנות וא"כ כיון דאינו רוצה לקנות ובדעתו להחזיר להנגזל לכן שפיר מועיל היאוש מטעם הפקר והוי הפקר גמור כמו שאיתא בתוס' בקדושין (רי"ד) פ' האיש מקדש דהיכא דהנגזל אינו רוצה לקנות לא שייך לומר גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו עיי"ש וא"כ ה"ה כה"ג דאין הגזלן רוצה לקנותו ואדרבא רוצה להחזיר לו א"כ קאי שפיר ברשות הנגזל א"כ שפיר יכול להקדיש ולהפקיר לכן מותר החמץ להנגזל אחה"פ כיון דמטא זמן איסורא ודאי מייאש והיינו מטעם שהוא הפקר גמור וזה אינו רוצה לקנות א"כ קאי שפיר ברשות הנגזל. היוצא לנו מזה דלכן מותר החמץ להנגזל אחה"פ מטעם דמייאש מיני' והוי הפקר לכן מותר ומעתה מיושב קושייתך מדוע מייאש מיני' הלא החמץ יהי' מותר לו אחה"פ ז"א דכל ההיתר מה שמותר לו הוא מטעם היאוש והוי כהפקר אבל בלא היאוש לא הי' מותר כלל להנגזל אחר הפסח ודוק. ובזה יש להמתיק דברי הנו"ב מ"ש שם באותה תשובה וז"ל ואין אני מדבר עתה בגוף הדין לענין בל יראה אם גם הנגזל עובר בב"י או לא כי יכול להיות שהנגזל ביטל חמצו בכל מקום שהוא ולבערו לא הי' יכול כי הוא אצל הגזלן וכו' עכ"ל ולכאורה קשה מאוד האיך אפשר להנגזל לבטלו כיון דביטול הוא מטעם הפקר כמ"ש הר"ן וא"כ הלא אמרינן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו וה"ה הפקר דדמי להקדש כמ"ש הפ"י הנ"ל וא"כ האיך יועיל ביטול של הנגזל אך לפי דברינו לעיל א"ש כיון דבאמת מועיל ביטול ההפקר כיון דזה אינו רוצה לקנות שוב הוי כמו שהחמץ ברשותו של הנגזל כיון דבדעתו לחזור לו ודוק

עוד נ"ל ליישב קושייתך והוא העיקר דבאמת קשה לפ"ד הנו"ב שחידש דהחמץ מותר לאחה"פ להנגזל באכילה ובהנאה אליבא דר"ש דקיי"ל דחמץ לאחה"פ מותר בהנאה רק קנסא קניס משום דעבר אב"י וא"כ כיון דהנגזל לא עבר בב"י לכן מותר לדידי' באכילה ובהנאה וא"כ שכן הוא קשה להבין לשון דמתניתין גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הש"ל וקשה הרי שלך לפניך לא שייך רק שנפסד ממדרגתו הראשונה ונאסר ע"י שגזלו ואעפ"כ יכול הגזלן לפטור א"ע בזה שייך לומר רבותא דפוטר א"ע ולומר לו הרי שלך לפניך הרי השבה מעליא הוא מקיים כשמחזיר לאחה"פ ליד הנגזל שיהי' מותר באכילה ובהנאה ומאי לשון הרי שלך לפניך ומה רבותא בזה וצ"ל דהמשנה קאי אליבא דר"י שסובר דחמץ לאחה"פ אסור בהנאה לא מטעם קנס א"כ אסור החמץ להנגזל אחה"פ והגזלן פוטר א"ע בהשבה רק