שערי בנימין צ

דאין שני רבנים משתמשין בכתר אחד משא"כ בשו"ב דהמנהג הוי תמיד להוסיף לקבל שוחטים הרבה אין זה הורדה אף במקצת ועוד הארכתי מה שיש לחלק בין חכם לשו"ב. ומעתה היוצא לנו מזה דבשו"ב יש רשות לקבל עוד שו"ב מוסיף על הראשונים חדא דהורע מאוד חזקת כשרות של השו"ב הישנים כי מה שאינם באים לשאול שאלות אל הרב ומורים בעצמם כל דבר קשה איתרע חזקת כשרות שלהם ובדבר הזה בלבד מה שאין מביאים הסכין להרב ראוי להעבירם ובפרט כשהחכם מוחה והם אינם שומעין לקול הורים ומורים וכבר צווחו על זה כל גדולי האחרונים וביחוד מרן אבא רבינו שבגולה ז"ל בכמה מקומות בספריו הקדושים וביותר בטוטו"ד מהדורא תליתאי עיי"ש שכתב וז"ל דהפוסקים לא כתבו דהחכמים מוחלים להם על כבודם רק בסתמא דמדינא דש"ס אף בסתמא אף בלי גזרת הרב הי' מחויבים השוחטים להראות להם את סכינם ואם לאו בעל נדוי הוא דהוי כמורה הלכה בפני רבו ועל זה כתבו הפוסקים דבזה"ז בסתם כל שאין הרב מקפיד אינו חייב להראות לו סכינו ומכש"כ באינו בר נדוי אבל אם החכם אינו מוחל ותובע כבודו להראות לו סכינו ודאי חייב להראות לו סכינו ובפרט שדבר זה תלוי בכוונת הלב וכו' ואם אינו וכו' ראוי להעבירו עכ"ל הזהב ומי כמוהו מורה וגם יתר החששות מה שהניח להמסייע שחינך רק ב' או ג' שבועות שישחוט לבדו מבלי אחרים עומדים על גבו אשר ידוע דהתב"ש ופ"י מחמירים אפי' בעומד ע"ג אם לא נטל קבלה וכן אאמו"ר הגאון ז"ל בטוטו"ד ועוד ועוד באופן שיש חשש גדול על השו"ב אך אין ידי עוסק כעת בהם יען כי לא נשאלתי על זה אך זה פשוט דמותר לקבל ולהוסיף עליהם עוד שו"ב. דהנה ידוע דעת אאמו"ר רבינו ז"ל בכמה תשובות דאם יש חשש לעז על השו"ב אף רק ברגל"ד לבד יש כח אף במיעוט הקהל להוסיף עוד שו"ב אף שרוב הקהל מוחים בידם עיי"ש ודלא כמו שטעו כמה מחברים ורצו לומר שמרן ז"ל מתיר לקבל שו"ב אחר אפי' היכא שהשו"ב הראשון הוא בחזקת כשרות דזה טעות דכוונתו רק אם השו"ב הראשון איתרע חזקת כשרות אבל אם לא איתרע חזקת כשרות חלילה להשיג גבולו כן כוונתו ז"ל באמת וכן שמעתי מפיו הקדוש באמת וכבר כתבתי לכמה קהלות אשר נדרשתי על זה. ואנכי הבאתי ראיות לדבריו היקרים חדא דידוע מה שכתבו הפוסקים ובראשם השו"ת המרשד"ם דהרי אמרינן דהמיעוט נגרר אחר הרוב ויש כח ביד הרוב לכוף את המיעוט היינו דוקא דיש בזה למגדר מלתא ולהפרישו מאיסורא אבל היכא דאינו למגדר מלתא אין כח ביד הרוב לכוף את המיעוט עיי"ש ומעתה מכש"כ הכא דהמיעוט עושין דבר למגדר מלתא דודאי יש רשות ביד המיעוט לעשות אף אם הרוב מוחים בהם וזה פשוט. עוד הבאתי ראי' נפלאה לדבריו ז"ל מדברי הרב"צ אשכנזי ז"ל סכ"ה דהעלה בשם שו"ת הרשב"א דכל המנוים כולם כגון רב וכדומה כל הקהל שותפין הם ואם המיעוט מוחים גם הרוב פטורים כיון דהוי כאלו התנו מתחלה שיסכימו כל הקהל כקטן כגדול איש לא נעדר ואם אח"כ המיעוט מוחין גם הרוב נפטר כדין שותפין דשותף אחד יכול למחות אף אם רוב השותפין כנגדו והקשה אח"כ הלא הרשב"א בתשובה סי' ש' כתב להיפוך דקהל שהסכימו לעשות תקנות והחרימו וכעת אחד מהקהל מוחה והשיב שכל שהרוב מסכימין ומקבלים עליהם אין משגיחין בהמיעוט וכו' אלמא דהרשב"א גופא לא חייש להמיעוט ותירץ הרב"צ אשכנזי בסברא ישרה דיש חילוק בגדרים וסייגים שעושין הקהל ובין מנוים כגון רב ושוחט דבגדרים וסייגים כיון דאין שייך בזה שותפות דבמה נעשו שותפין ובזה אמרה התורה אחרי רבים להטות אבל במנוים כגון רב או ש"ץ שכל הצבור צריכין לזה וכל אחד נותן חלקו לזה הוי כשותפין לזה וס"ל להרשב"א דאף היחיד יכול למחות ואין ביכולת הרוב לכוף את המיעוט והוא סברא ישרה והסכים לסברא זו הגאון החיד"א ז"ל בספרו שו"ת חיים שאל גם בשו"ת פמ"א ס"ד ובתשובת מהרח"ש ח"ג סי"א והכל מודים דבמנוים כגון רב או שו"ב או ש"ץ גם המיעוט יכולין למחות ואין ביכולת הרוב לכוף אותן והיינו שיש בדברי קדשו של אאמו"ר רבינו ז"ל ורוח ה' דובר בו לכוין לדעת גאוני קשישאי ז"ל. שוב ראיתי בשו"ת דרכי נועם חחו"מ סי' ל"ח וז"ל ואם יש דבר שיש בו אפרושי מאיסורא או מגדר מלתא דלא ליתי לידי איסור אז אפי' המיעוט יכולין לכוף את הרוב להסכים עמהם הרי ממש כדברינו באופן שיפה דן ויפה הורה בהשו"ב שם דיש עליהם הרבה חששות דמותרין לקבל עליהם עוד אחר בלי שום חשש או פקפוק ובפרט דיפה כתב מעכ"ת דשוחטים הללו אין להם כתב כלל שנתקבלו מהקהל רק הם בחזקת אביהם אף אם נאמר שיש להם חזקה (מה שיש לפקפק בזה הרבה) מ"מ די להם שיקחו מה שלקחו עד הנה לא יותר כי על זה אין להם אף חזקה כלל וזה ברור. והנה יש לדבר עוד הרבה בענין החששות שכתב מכ"ת על השובי"ם הישנים על שמעלימין עין משכר הטאקסע וקונים בעצמם העורות והחלב כי לא דבר רק הוא וכבר דברו בזה הרבה ומזה נראה כי אין יראת אלהים במקום הזה אך מה נעשה כי הדור פרוץ ביותר ובפרט כי לא נשאלתי על זה להגיד משפט עליהם לכן אחריש ואשים יד לפה. דברי ידידו דו"ש באהבה הק' אברהם בנימין קלוגר

סי' ל"ז. שלום וברכה לכבוד הרה"ח זית רענן מו"ה אלי' פינק. את מוצא שפתי אשמור כאשר הבטחתי לך להשיב על דבריך וכו' והנה ראשית דבריך על הא דאמרינן בחולין (דף מ' ע"א) אמר ר"ה היתה בהמת חברו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט בה סימן אחד אסרה פרש"י לא מבעיא עומדת דכשהגבי' והרביצה קנאה בהגבהה ונעשה שלו אלא אע"ג דרבוצה ולא קנאה אסר לה במעשה והקשו שם בתוד"ה רבוצה על רש"י זה שני קו' ראשית דאפי' הגבי' נמי לא קנאה לענין דנחשב כשלו אם אא"א דשא"ש רק לענין חיוב אונסין חשוב כשלו כמו דאמרינן גזל ולא נתייאשו הבעלים