שערי בנימין פח

חלתה ומ"מ נראה דאיכא תקנה כגון ליטול ממנה חלה לאחר שנתבשלה ויקח מעט שישאר בעיסה יותר מאחד ומאה ואע"ג דכשנתבשלה היתה הכל טבל מ"מ כיון דאח"כ הפריש אמרינן ברירה דהכי אפסק הלכתא בפרק בתרא דביצה ותו דגבי חלת חו"ל קיי"ל כשמואל דאמר אוכל והולך ואח"כ מפריש אלמא דאמרינן יש ברירה ומקשה הב"ח ביו"ד סי' שכ"ד דאין שייך בטל באחד ומאה אלא בשכבר הורמו ואח"כ נפלו לתבשיל משא"כ דכשהפריש ותיקן כל מה שנתבשל ומה שתירץ ע"ז הטו"ז שם בסי' הנ"ל אינו מובן. עו"ק דאי כדברי מוהרי"ו הנ"ל לא א"ש מתניתין דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט לשיטת מהרש"ל ביו"ד סי' ק"ה שאפיה אסור כמו בישול והרי חלה מעיסת טמאה היא אחת ממ"ח והרי נאסר כל הפת מחמת החלה שנאפה עמה בתנור. וכבר העיד על קושיא זו בספר משנת חכמים ואני הוספתי להוכיח דע"כ מיירי המשנה דכיצד מפרישין שמפריש אחד ממ"ח דאי די בהפרשה אחד ממאה ואחד הרי אין שיעור הפרשת חלה כזית דהא אין לשין עיסה לפסח רק כשיעור חלה שהוא מ"ג ביצה ושליש וחלק אחד ממאה ואחד אינו עולה לשיעור כזית ובפחות מכזית חמץ ליכא חיוב ביעור ומה בכך שתחמיץ ובמס' דמאי פ"ה משנה א' מוכח ג"כ מהמשנה דשם הלוקח ככר מן הנחתום נוטל כדי תרומת מעשר וחלה דלא כדברי המרי"ו הנ"ל דהא תרומת מעשר אחד ממאה וכדי חלה הוא אחד ממ"ח והחלה הזאת היא חלה ודאית ולא של דמאי ואפ"ה אינו אוסר למפרע להככר עיי"ש שמאריך עוד בכמה קושיות כעין קו' זו ונ"ל דברירה ל"ש אלא היכא שאומר תחלה שני לוגין שאני עתיד להפריש וכדומה אבל בכל סתם טבל אין שם חלה ותרומה רק משעת הפרשה ואילך ולא למפרע וכמ"ש הב"ח ולכך מותר לאפות טבל ולהתיר בהפרשה אחר. וממה שנשאל מוהרי"ו בפשטידא שנתבשלה עם עיסה שלא הורמה חלתה נראה שהי' דעת מוהרי"ו דהפרשת חלה אינה מועלת רק להתיר עיסת טבל אבל אין הפרשת חלה מועיל להתיר טעם הטבל שנבלע קודם הפרשת חלה לתוך הפשטידא ודלא כדברי הש"ך שם בסי' שנ"ב ס"ק כ"ד עיי"ש וא"כ אין מציאות להתיר הפשטידא מבלי איסור טבל שנבלע בה מכל העיסה שהיתה כולה טבל בשעת בישול הפשטידא דאף שמפריש אחר הבישול חלה אין החלה מתרת רק העיסה בעינא ולא הטעם שנפלט כבר ממנה להפשטידא והמציא מהרי"ו לומר דכיון שהקילו חז"ל בחלת חו"ל להיות אוכל והולך ואח"כ מפריש שיש לומר בחלת חו"ל ברירה למפרע אף שלא אמר תחלה מה שאני עתיד להפריש יהי' חלה מעכשיו כ"כ יש תקנה להפשטידא בהפרשת חלה אח"כ מהעיסה דאמרינן למפרע ברירה וכבר קודם הבישול נתקן עיסות הטבל בחלה זו שמפרישן עתה והרי לא בא להפשטידא שום טעם טבל אבל עכ"ז הי' מקום לאסור הפשטידא מחמת בליעת חלה דהא אמרינן ברירה והרי הי' החלה מהעיסה שנתבשלה עם הפשטידא לכך ציוה מוהרי"ו שלא להפריש רק מעט וא"כ אף שאמרינן ברירה למפרע לא נאסר הפשטידא מטעם החלה כי טעם החלה נתבטל במאה שבעיסה אבל היכא דלא אמרינן ברירה ואין שם חלה רק מהפרשה ואילך יכולין להפריש חלה אף אחד ממ"ח דבשעת אפי' הי' כולה טבל ולא הי' כלל איסור חלה שלא חלה אלא מהפרשה ואילך ולא קשה ממשנה דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט דהתם לא צריך לומר ברירה. מעתה מיושב גם דברי המרדכי הנ"ל די"ל אף דהתירו לאפות עיסה שלא הורמה חלתה מטעם דהואיל וכל חדא וחדא חזיא לי' אלא היכא דל"צ ברירה ולא אתגלי למפרע איזה פת הלה הי' בשעת אפי' כי שם חלה אינה נקבע אלא משעת הפרשה ואילך אבל בגלגל עיסה מעיו"ט ולא הפריש ממנה חלה דאסור להפריש החלה ביו"ט וא"א להתיר אכילת הפת רק מטעם ברירה כדברי מוהרי"ו הנ"ל דמשום זה מותר להיות אוכל והולך ואח"כ מפריש והרי אפה חלה ביו"ט דהוי כאלו הפריש לחלה קודם אפי' ואפאה ביו"ט שלא לצורך ע"כ אוסר המרדכי בכה"ג לאסור העיסה ויש סמך לסברא זו ממ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' יו"ט הלכה כ' וזה"ל אבל אם לקחו חביות בשותפות וחלקו אותו ביו"ט הרי חלקו של כ"א ברגליו הואיל ותחומין מד"ס יש ברירה בהו ונחשב כאלו שהגיע לזה הי' ברור לו ומובדל בהחביות מעיו"ט וכאלו לא הי' מעורב עכ"ל הרי דאי אמרינן ברירה מחזקינן כאלו כבר הי' מוגבל ומופרש וניכר וכיון שכן לא שייך לומר הואיל וכל חדא וחדא חזיא לי' ודו"ק כי הענין נחמד

סי' ל"ו. שלום וכט"ס לכבוד ידי"נ הרב המאוה"ג החריף ובקי ומורה גם יורה כדת של תורה כש"ת מו"ה יצחק אשר אב"ד טיטשין

יקרת מכתבו עם שאלתו שאלת חכם הגיעני ולמען אהבת כת"ר פניתי א"ע מכל טרדותי להשיב לו. תוכן שאלתו ע"ד השוחטים המתנהגים שלא כשורה ולא כדת של תורה כאשר יבואר אי"ה להלן לכן עלה ברצון רוב אנשי העיר לקבל עליהם עוד שו"ב למען ישגיח היטב על השו"ב הישנים וגם מעכ"ת מסכים לזה לכן רצונו לשמוע חוו"ד אם מותר לעשות כן ואם אין בזה משום השגת גבול בפרט שלא יקופח שכרם ממה שהי' להם עד הנה

תשובה בטרם כל אכתוב לו האיך הדין אם יש שו"ב שאין בהם שום פסול ולא הורע חזקת כשרותם ועלה על רצון רוב הקהל להעבירם אם מותרין לעשות כן אם לא יען כי ראיתי אשר מעכ"ת נבוך בזה וכתב בזה הלשון דהנה יש לחקור קצת דמה שאסור לסלק שו"ב אם הוי מחמת חזקה באומנות וכו' ותו הביא דברי הרב מזאסלוב בספרו שו"ת אשר לא ראיתיו שהעלה להלכה שאין חזקה לשו"ב ואינו עמדי לעיין טעמו ונמוקו אמנם כן מצאתי בספר הלק"ט סל"ט שהעלה דשו"ב אין להם חזקה ומותר לסלק אותו. אמנם לבבי לא כן ידמה דהנה איתא בש"ע או"ח סי' נ"ג סכ"ה אין מסלקין חזן מאומנותו אלא אם נמצא בו פסול ושם בסכ"ו איתא קהל שנהגו למנות אנשים לצרכי צבור על הזמן