שערי בנימין פז

נסע לדרכו והעיר צריכה לרב ומו"צ א"כ צריכים לשלם להרב ומו"צ מן השמרים ואיך נוכל ליתן לה השמרים וא"כ ממילא בטל הכתב דבסור הסיבה יסור המסובב ובטל התקנה. ולא מלבי אנכי אומר כן רק הוא סברת חד מתקיפי קדמאי הוא הרדב"ז זצ"ל והביאו בספר קהלת יעקב אלגזי אות ת' סי' ד"ש וז"ל כתב הרדב"ז בשו"ת כתב יד תקנת הקהל והסכמת' אינן כתקנת ב"ד דקביעי ואם תקנו והסכימו מפני סיבה ונסתלקה הסיבה אע"ג דכל גזרת חכמים אעפ"י שנסתלקה הסיבה הגזרה קיימת ולא פליג רבנן אין כן תקנת הצבור דלא קבוע כן ומותרין בלי שאלה ועיין בנדפסות סי' צ"ה עוד מזה ובמוהרשד"ם חו"מ סי' ע"א עכ"ל הרי בפירוש דתקנת צבור שנתקנה מפני איזה סיבה ובטלה הסיבה בטלה התקנה ממילא וא"צ התרה וא"כ ה"ה נ"ד דמי ממש לזה וא"צ התרה ודוק היטב

ז) ועל דבר שאלתו אם יש לחתנה של האלמנה חזקה לענין רבנות והוא אינו ראוי לזה גם אין יראת אלקים על פניו וכל אנשי העיר אינם חפצים בו מה לעשות הנה זה איזה שנים הארכתי בזה בתשובה וכאן אבוא בקצרה רק ראשי פרקים. הנה ידוע דברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' מלכים שכל מינוי ישראל המה בירושה מאבות לבנים אחריהם ומקורו בגמ' כתובות עיי"ש ואיתא בספרי מניין שכל פרנסי ישראל שבניהם עומדין תחתיהן ת"ל בקרב ישראל כל שהוא בקרב ישראל בנו עומד תחתיו ועיין בתשו' הריב"ש בסי' רע"א שמבואר שם להדיא בדבריו שגם לענין רבנים הממונים מצד התורה ג"כ הבנים קודמין לכל דבר ועיין ביו"ד סי' רמ"ב בהגהות רמ"א אפי' בניהם אינם גדולים בתורה וביראה כמו אבותם ג"כ המה קודמין עיי"ש וכן בספרי האחרונים. אמנם אם גם חתנו כבנו לענין חזקת רבנות יש לעיין הנה בשו"ת הרמ"א דפוס אמשטרדאם נדפס בסופו תשובה מהרב הגאון מו"ה שאול ז"ל אב"ד קראקא ופסק שם דחתנו חשוב לענין חזקת הרבנות כמו בנו ואין חילוק בין בנו לחתנו והביא ראי' מן הירושלמי עה"פ לא יסור שבט מיהודא אלו ראשי גולה שבבבל ומחוקק מבין רגליו אלו בניו של הלל ואיתא בירושלמי שזה בא מן הזכרים וזה מן הנקבות וא"כ מוכח אף מה שבא מן הנקבה הוא בכלל לא יסור שכן קורין לחתנו בנו כמו שקרא דוד לשאול אבי עיי"ש אמנם האחרונים ז"ל חולקים עליו ו ועיין בחת"ס האו"ח סי' י"ג בסוף התשובה ועיין בשו"ת ברכת רצ"ה מהרב אב"ד לבוב סי' קי"ג חולק ג"כ עליו וכתב דחתנו אינו כבנו לענין חזקת הרבנות אך מסיים שם דמצד הדין אין לחתנו חזקה על הרבנות רק אעפ"כ מצד היושר ראוי ונכון גם בכה"ג לתת קדימה לחתנו יותר מלאיש זר כדי לעשות נחת רוח לנפש המת עכ"ל אמנם כ"ז אם הי' כל אנשי העיר חפצים בו אך כיון שרוב אנשי העיר אינם חפצים בו הגם שיש מיעוט החפצים בו איך יכול המיעוט לכוף את הרוב לקבל אותו לרב ומו"צ ועוד רבותא יותר דבכה"ג היכא שאין רוב ציבור חפצים בו גם בבנו אינו חזקה כמ"ש הגאון בעל הח"ס חאו"ח סי' י"ג וז"ל היוצא לנו מזה לענין בנדון שלפנינו אם אין רוב צבור מסכימין עליו להיות להם לרב ומו"צ אין לו להשתרר עליהם מטעם נחלת אבותיו כלל אבל אם הציבור מסכימין עליו אפי' יהי' טעמם משום שרוצים לעשות נ"ר לרבם משום דאית לי' זכות אבות פשיטא דזה המונע שלא כדין עושה ומצער הציבור ועתיד ליתן את הדין אפי' יהי' גדול הרבה ממנו עכ"ל עיי"ש ובפרט שהד"ק כותב שאין לו שום ידיעה דבית רב וגם אינו יר"ש פשיטא דאין לו חזקה לקבלוהו לכתחלה. הנה המבי"ט כתב בשניות סי' ר' על רב אחד שקבלוהו עליהם הקהל ואח"כ נודע דסני שמענא השיב דאין בכח הקהל להעבירו משום דמעלין בקודש ולא מורידין עיי"ש משמע ד דעיקר טעמא הוא דלכן אין מעבירין אותו משום דמעלין בקודש ולא מורידין הא אם לא נתקבל כלל עדיין ואינו מרוצה לקהל פשיטא דאין מקבלין אותו ולא שייך בזה לומר דמעלין בקודש וכו' כיון דלא עלה כלל ואפי' אם רוב הצבור הי' חפצים בו רק המיעוט אינם חפצים בו אם יש צד לאפרושי מאיסורא יכולים המיעוט לכוף את הרוב וכן כתוב בתשובת דרכי נועם חחו"מ סי' ל"ה וז"ל ואם יש דבר שיש בו שמפרישין מאיסורא או מגדר מלתא דלא ליתי לאיסורא אז אפי' המיעוט יכולין לכוף את הרוב להסכים עמהם וכן דעת קדשו של אאמו"ר רבינו ז"ל בטוטו"ד מהד"ק לענין שו"ב דלית בי' השגת גבול אם יש צד אפרושי מאיסורא ויכולין היחידים לקבל שו"ב אחר עיי"ש. ומעתה ברור הוא שאין לחתנה שום טענה על הרבנות אמנם כל דברי אמורים באופן שלא יקופח פרנסתה של האלמנה וישתדלו שמה ל לעשות להאלמנה מעמד ומצב פרנסה שתוכל להחיות את נפשה ונפש היתומים ובטוח אני בצדקת הדר"ק אשר כתורה יעשה להחיות ולהרנין לב האלמנה ובני' היתומים והי' בזה שלום וברכה דברי ידידו הדו"ש הד"ק באה"ר הק' אברהם בנימין קלוגר בהגאון מהרש"ק זצ"ל

סי' לה. הנה עיין דברי הגהות מרדכי פ"ק דביצה דין תרמ"ג שכתב בזה"ל אבוהו דשמואל אמר גלגל עיסה מעיו"ט אין מפריש ממנה חלה ביו"ט והכי קיי"ל וה"ה דאין לאפות ביו"ט כיון דאין יכול לאכלו ומיהו ודאי אם גלגלו ואפאו מעיו"ט ולא הפריש ממנו חלה ואכלו ביו"ט וכו' כשמואל דאמר תרומת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ומקשים הרבה מהפוסקים הא יכול לאוכלה דבחו"ל אוכל והולך וכאן דכל חדא וחדא חזיא לי' מותר לאפותה ביו"ט והמג"א בסי' תק"ל מחזיק בקושיא זו על המרדכי ומסיים בזה"ל ונ"ל ראי' ברורה דשרי ממתניתין דפ"ג דפסחים וכוונתו על המשנה (דף מ"ו ע"א) דכיצד מפרישין חלה בטומאה דפסקינן דלא תקרא לה שם עד שתאפה הרי דבכה"ג מותר לאפות ואף שיצטרך להפריש אחר האפי' פת אחד לחלה. ואמרתי לתרץ בהקדם דברי תשובת מוהרי"ו סי' מ"ח ועל העיסה שלא נטלה ממנה חלה ונתבשלה לא שייך הכא בישול דכל העיסה טבל כיון שלא הורמה