שערי בנימין פג

סמכוהו אקרא דל"ת ימחול לעיין בשו"ת חת"ס חו"מ סי' ק"ד ויראה שכוון לרוב דבריו שם. דברי ידידו נצח

סי' ל"ב. שלום וברכה לרב האי גאון גבר בגוברין ידיו רב לו כפלים לתושי' וכו' כקש"ת מו"ה אברהם בנימין קלוגר שליט"א

אחדשה"ט באה"ר אנחנו הבעה"ב המתגוררים פה עיר בראצלוב מחלים ומבקשים פני הדר"ג להגיד להם חו"ד הטהורה ילמדנו רבינו המסלה העולה בית אל ונעלה בה ולא נטה ימין ושמאל. הלא כשנה יהי' אשר הי' שו"ב בעירנו ה"ה המופלג בתורה ה"ר יהודא ליב נ"ע אשר חלה ביום ה' פ' לך ושל"ח ביום ו' פ' וירא והלך בלא בנים והימים אשר חלה לא עלה על דעת שום אחד מהם וגם הוא מעצמו שימות מחולי זה ר"ל רק הי' לו כאב הראש וכל שאלות הריאות מבית המטבחיים הובא לפניו לביתו רק שלא הלך בחוץ גם ביום ה' הנ"ל לעת ערב הלך בחוץ לראות את מעשי האומנים אשר תקנו את הגג ובעת הנ"ל כתב צעטלין בכתב ידו להשוחטים שיעשו מה שצורך להם ואחר ב' שעות עלה על מטתו ונפטר והניח אחריו עזבון לערך חמשה אלפים רו"כ והניח יורש אחד אחיו עני ואביון ומדוכא בעניות ויש לו בנים לנשואין ובא לקחת ירושתו וליתן חליצה לאשת אחיו והנה קמה אשת המנוח כנגדו ואמרה שיש לה צוואה אשר אין לו כלום ובאה עם איש אחד מלמד תינוקת ואמר אשר הוא כתב הצוואה הנ"ל כי ביום ב' בלילה קראו אותו ואמר לו כתוב כל הנכסים לאשתי ולא חתם א"ע על הגליון הזה וגם לא ציוה לחתום עדים ע"ז ושאלו להאיש הזה מדוע בעת קראו אותך לכתוב מדוע לא קראו עוד ע"א לחתום והשיב מפני שהי' בלילה ויש עוד קושיות מדוע לא חתם א"ע ומדוע ביום ג' בבוקר לא קראו עוד אחד לחתום ע"ז ובפרט מדוע לא חתם א"ע ביום ג' וביום ד' והלא ביום ה' כתב צעטלין הנ"ל ומדוע לא הי' יכול לחתום על הצוואה. גם הרב המו"צ דעירנו הגיד לנו כי הי' אצלו ביום ב' וכל ימי חליו כי ביתו סמוך לו ולא שמע רמז מצוואה מפני שהמנוח הנ"ל לא עלה על דעתו שקרוב למות וכו' רק שהמו"צ ירא להגיד דעתו בפסק תוה"ק מפני שהיא מרשעת וחצופה שלא יתבזה לזאת באנו אל כבוד מו"ר להגיד לנו עפ"ד תוה"ק אם יש כח ביד הצוואה הנ"ל בלא חתימתו ובלא חתימת העדים לבטל דבר האמור שם בתוה"ק ולקח מאחיו נחלתו אשר זכתה לו תוה"ק ואת אשר יצא מפי מעכת"ה נקדים נעשה לנשמע ונכריח בכל יכלתינו לקיים את האמור ע"פ דתוה"ק. ופן יעלה על לב קדשו שלא להשיב מטעם דבד"מ אין להשיב לצד אחד כי שמוע בין אחיכם כתיב תמכנו יסודתינו על תשובת רמ"א סי' קי"ב מובא בפ"ת סי' י"ז ס"ק י"א שהשיב לאחד מתלמידיו בדיני נחלה מטעם כי אינו תלוי בטענות וגם בנ"ד אין זה טענות וכו'. דברי עבדיו המצפים ומיחלים לתשובתו הקדושה להציל העשוק מיד עושקו נאום חיים בר"א שמואל יהודא סג"ל גם חתום עשרים בעה"ב

תשובה. הנה אין השטר צוואה לנגד עיני לראות אם נכתב כהוגן ואף אם הי' נחתם בחת"י המנוח וחתימת העדים יש לדון בו הרבה ראשית אם הוא צוואת ש"מ כלל דלפי דבריכם שהלך בבית הנה והנה ופעמים הלך גם בחוץ ולא שכב כלל על מטתו רק שהי' לו כאב הראש וכבר איתא בחו"מ סי' ר"נ סעיף ה' החושש בראשו והולך על רגליו הרי הוא כבריא לכל דבריו ולא נקרא צוואת ש"מ רק אם כשל כחו ונופל על מטתו וא"כ אם דינו כבריא ונתינת בריא צריך קנין כדאיתא שם בחו"מ סי' ר"נ וכאן לא הי' קבלת קנין כלל והשנית יש לדון האיך הי' לשון השטר צוואה האיך נכתב אם נכתב בלשון ירושה שאשתו תהי' יורשת אותו פשיטא דלא מהני כמ"ש בחו"מ סי' רפ"א סעיף א' אין אדם יכול להוריש וכו' ואם שכתב סתם כמו שנראה ממכתבם כתוב כל נכסי לאשתי וכו' א"כ אין בדבריו ממש כמ"ש בש"ע אה"ע סי' ק"ז סעיף א' הכותב כל נכסיו לאשתו וכו' וכן איתא בחו"מ סי' רמ"ו סעיף י"ב וכתב בטו"ז באה"ע סי' ק"ז סק"א הטעם וז"ל דאומדן דעת הוא דאין אדם נותן כל אשר לו לאשתו ומניח בניו או יורשיו אלא דלא עשה כן אלא כדי שיכבדוהו יורשיו עכ"ל ועשאה אפטרופיא ל"ש אלא בהניח יורשים קטנים אבל הניח גדולים יכולים לומר אין אנו צריכין להאפטרופוס כמ"ש בחו"מ שם סק"ב ובב"ש ולא מהני רק אם כתב בפירוש לשון מתנה כמ"ש באהע"ז סי' ק"ז סעיף ח' ועיי"ש בחו"מ סק"ח ואפי' היכא דיש ספק אם הוא לשון מתנה או לא על המקבל להביא ראי' שלמתנה נתכוין כמ"ש בחו"מ סי' רי"א סעיף ה' עיי"ש ועתה כ"ז אם השטר הי' נחתם בחתימתו וחת"י העדים אבל השטר הזה שלא נכתב ונחתם בחת"י כלל ולא עדים א"כ האי שטרא חספא בעלמא ואין לדון בזה השטר מאומה ולא נשאר לנו רק עדות העד האחד המעיד שהמנוח ציוה לכתוב כן ופשיטא שאין ממש בעדות ע"א להוציא ממון מחזקת היורשים וע"א אינו קם לממון כלל ובפרט לעשות את המנוח הנ"ל שהי' ירא ושלם כפי מכתבם לעשותו עובר על ד"ת להעביר נחלה מהיורש דאורייתא ולתת הכל לאשתו. ועיין בשו"ת הרא"ש כלל נ"ט סי' ג' בנמצא אחד מעדי הצוואה קרוב או פסול כתב שנתבטל הצוואה ואין דנין על פיו כלל אבל בעד שהוא כשר ואינו קרוב יצטרף עמו עוד ע"א ששמע הצוואה מבחוץ אעפ"י שלא יחדוהו לכך יבוא ויעיד עכ"ל עיי"ש משמע אבל עד הכשר לבדו אינו נאמן ועוד יותר עיין שו"ת ברית אברהם חלק חו"מ סי' ה' שנשאל באחד שקודם מותו שלח אחר הרב ומצוה מחמת מיתה האיך שהמטלטלין שלקח בנו ממנו נתונים לו במתנה עבור בתו הוא נכדו וכן ציוה שכל מה שחייבין לו בניו ובנותיו מוחל להם ונשאל אם הרב מהימן נגד היורשים והשיב דהרב אינו נאמן כיון דע"א א"נ להוציא ממון מהיורשים רק אם יש שם בעיר תקנות צבור דהרב יהי' נאמן לבדו על הצוואה אז המנהג עוקר הלכה אבל אם אין שם תקנה כזו אין הרב נאמן ואין מוציאין ממון