שערי בנימין פב

מניעת הריוח לכך כ"ז דאין נ"מ להאדון המשכיר או בזה או בזה רק מכח שהשני ניתן יותר מן הראשון אז דמן התורה אין במניעת הריוח איסור לכן תקנו חז"ל שאעפ"כ לא ישיג אחד גבול חברו מטעם חזקה אבל אם אין כוונת האדון מכח שכירות יותר רק מכח דרמיא עלי' כארי' ארבא שגורם לו היזק או כדומה א"כ אם נימא שישב שם בע"כ גוזל הוא את האדון שהקרקע שלו וגזל נכרי הוא אסור מה"ת והוא כנגד הדין תורה לכן לא תקנו חז"ל בזה ולא שייך בזה דין מצרנות עכדה"ק והיינו ממש כנ"ד כיון שלא ע"י הוספת המעות שכר לו האדון רק בכאן הוא כש"כ שהוזיל לו המקח ורואין אנחנו שכל כוונתו רק להוציא את בני יעקב בזה ליכא לא הדין מצרנות ולא עהמב"ח ולא תקנת ר"ג כלל וגם כתב הנה"מ בסי' רל"ז דלכאורה מה הי' צורך לחדר"ג הלא אסור מדינא מטעם דינא דב"מ ותירץ דחר"ג הי' רק שלא להוסיף וא"כ כאן שלא הוסיף ליכא תקנת רגמ"ה וגם דדב"מ ודין עהמב"ח אין כאן כמ"ש אאמו"ר הגאון ז"ל ושו"ת מהר"מ אלשיך ז"ל והדין דין אמת עם ראובן כמו שפסק כ"ה. ומ"ש כת"ר להצדיק את ראובן ע"פ תשובת הרדב"ז סי' תי"ג דהיכא דאיכא דינא דמלכותא ליכא חזקה עיי"ש הנה לא דבר פשוט הוא והרבה מן הפוסקים חולקים עליו והרי מהב"ח בתשובותיו הישנות סי' ס"א מוכח להיפוך דאף היכא דשייך למלך שייך התקנה דכן מורה לשונו בפירוש שכתב תשובה מדינא אין תורת חזקה לא בהארנדאס וכו' כי המלך וב"כ מחכירין לכל מי שימצא לו מעות וכו' ואח"כ כתב ואעפ"כ יש בו איסור מדין תקנה א"כ מורה אף היכא דשייך כלל דד"מ יש איסור התקנה לא כדברי הרדב"ז. ומ"ש עוד להצדיק את ראובן ע"פ דברי הרדב"ז סי' תקל"ז דכל שנסתלק האדון הראשון פסק החזקה א"כ בזמנינו כל חזקות אוראנדעס בטלין ומבוטלין כי פקע כח הראשונים מחמת כי המלך לקח לו כל האוראנדעס לכן בזה"ז ליכא שום חשש הנה כת"ר ראה רק ראי' אחת בהרדב"ז ואנכי הרואה שתי ראיות דהרדב"ז בשו"ת החדשות סי' רי"ג פסק להיפוך דגם היכא דפקע כח האדון הראשון ישבו בדין חזקה וא"כ דבריו סותרין זא"ז ועל איזה תשובה נסמוך עד שבא הכתוב השלישי הוא גדול האחרונים המהרי"ט בשניות סי' למ"ד דפסק להיפוך דאפי' היכא דפקע כח הבעלים מהראשונים כגון שמתו הבעלים או שכרו לאחר החזקה במקומה עומדת והטעם כיון דיש להמחזיק שיעבוד על גוף הקרקע ושווי' חכמים שכירות כמכר עיי"ש. ומ"ש עוד דאף לפי שיטת הפוסקים דאף היכא דיש כח המלך ודדמ"ד פקע החזקה מ"מ הוי באונס והוי כמו אנס המלך גרנו משא"כ בזמנינו דיש בית הנבחרים הוי כמו שאנחנו עושים תקנה חדשה כנגד תקנת רגמ"ה דבר זה לא ניתן להאמר כלל וכ"ש לכתוב בספר. ותו הכי יש בידינו לבטל תקנת רגמ"ה הלא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין והוא דבר בטל אין מהצורך להאריך בזה. וכן מה שמפלפל בענין דין מצרנות מחמת הלאקאל כבר כתבתי לעיל דלפ"ד אאמו"ר ז"ל אין כאן דין מצרנות כלל. ומ"ש בענין עני המהפך בחררה יפה כתב כיון ששכר בזול הרבה תו הוי כמו מציאה והפקר דאין בו דין עהמב"ח כמ"ש הפוסקים ויש עוד לומר כיון ששכרו בזול הרבה יש לדמות למתנה דג"כ כתבו הפוסקים דאין בו דין עהמב"ח דלא עדיף ממצרן דליתא במתנה. עוד יש לסייע להצדיק את ראובן ע"פ דברי המהרש"ל בתשובה באחד ששכר מכירת יין מן השר על ג' שנים ובא אחר ושכר את העסק הנ"ל אחר כלות הג"ש והעלה דאין כאן דין עהמב"ח כיון ששכר עד ג"ש ולא ג"ש לא היפך בחררה כלל עיי"ש וה"נ דכוותי'. תו כתב רו"מ לפלפל בדין שהעלו האחרונים דתקנות רגמ"ה בענין חזקות תליא בפלוגתא דאביי ורבא בדין כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ הנה י"ל כן דתליא בזה כמ"ש בש"ע יו"ד סי' א' סעיף י"א אם הטילו הקהל חרם שלא ישחוט אלא טבח ידוע ושחט אחר י"א ששחיטתו אסורה והוא מתשובת הרא"ש וכתב שם החו"ד דטעם הרא"ש הוא משום דהלכה כרבא דכ"מ דארל"ת אעל"מ הגם שכבר הקשו האחרונים עליו דלדבריו יסתרו דברי הרא"ש אהדדי דהלא הוא בעצמו פוסק הובא בש"ע יו"ד סי' רכ"ח בטו"ז שם ס"ק מ"ד דבמצות שאפשר לבטלן ע"י שאלה והתרת חרם לא אמרינן האי כללא דרבא דכ"מ דארל"ת אעל"מ עד שמתוך כך העלה בשו"ת חת"ס יו"ד סי' ו' דאפי' בחרמי ציבור דחמורי טובא מ"מ כיון דיש בידם לבטלם לא אמרינן אעל"מ אך כ"ו בחרמי צבור דאפשר לבטלם אך בחדר"ג דאין ביד שום צבור לבטלם דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד וכו' פשיטא דאיתא להאי כללא דאעל"מ ובחנם האריך לספק בזה. ומ"ש רו"מ דרך אגב ליישב קו' השואל בשו"ת חת"ס לפי דברי הטו"ז יו"ד סי' קי"ז דכל מה שנאמר בתורה בפי' להיתר אין בכח חכמים לאסרו א"כ קשה האיך אמר רגמ"ה לאסור ליקח ב' נשים הלא כתיב בפי' בתורה להיתר כי תהינה לאיש שתי נשים הנה יפה דחה דאין זה נקרא היתר מפורש דהיתר מפורש נקרא וזבחת ואכלת וכדומה אך הפ' כי תהינה מורה אם יהי' כן או קודם מתן תורה או שנשא שלא בהיתר וכדומה והוא נכון וברור. ומ"ש עוד אופן אחר ליישב סתירת הרמ"א מסי' ר"ח בחו"מ לסי' ר"ל ביו"ד ע"פ דברי הפמ"א ח"א סי' ל"ד דהכלל אעל"מ לא נאמר רק היכא שהאיסור חל על שניהם על המוכר והקונה אבל היכא שהאיסור חל רק על אחד לא אמרינן הך כללא הנה זה דוחק גדול הגם דהמרדכי מיירי גם מנדר דהוי איסור חפצא וחל על שניהם האיסור אך הרמ"א לא איירי כלל מנדר וכתב רק בשבועה ושבועה הוא איסור גברא לא איסור חפצא ועדיין אין סתירת הרמ"א מיושב אם ימחול לעיין בספרי לשון צדיק בתשובה להרב ר"ד לייטר הבאתי דברי הפמ"א הנ"ל ותרצתי בזה קושיא גדולה ומ"ש בטעם דאמר אביי ורבא כ"מ דארל"ת הלא לא תורה הוא רק מדרבנן או חר"ג וכתב דהיינו כיון דכל מלתא מדרבנן