שערי בנימין פא

שוכט"ס לכבוד ידי"נ הרב החריף ובקי משנתו זך ונקי חכם וסופר אשכול הכופר כש"ת מו"ה שמואל הכהן גלאז בהה"ג מו"ה מאיר הכהן אב"ד ראהטין וחתן ידידי הרה"ג אב"ד זאלישטשיק

בעש"ק העבר כבואי לביתי מדרכי בתוך תכריך מכתבים אשר הגיעני מצאתי גם יקרת מכתבו ואם אמנם עדיין אין כחי עמדי מחולשא דאורחא וכו' אך למען שלא יאמר כי השלכתי דבריו אחרי גוי לכן אמרתי להשיבהו אך בקצרה כי אין הענין סובל אריכות ובעניני חזקות כבר הלכו בו נמושות גדולי האחרונים בתשובותיהם וכל אחד בודה סברות מלבו בענין זה ואין לו מקור בש"ס ואין דרכי לטחון קמחא טחינא

תורף שאלתו איש אחד הי' מחזיק בהוראנדא כמה שנים ואח"כ ירד מנכסיו ולא הי' בכחו להחזיק הראנדא לכן ביקש יעקב את שמעון שהי' עושר גדול שיהי' שותפו בעסק הזה וכן הי' והחזיקו שניהם את העסק כמה שנים ואח"כ מתו ב' השותפין ונשאר העסק ביד בני יעקב לבד כמה שנים ובני שמעון עסקו במו"מ אחרים ואחד מבני יעקב הוחזק האוראנדא במק"א והנה שנה העברה כאשר יצא החוק כי כל האוראנדיס נפלו תח"י הממשלה והלכו בני יעקב ועשו המצאה לשכור העסק אצל הממשלה ולא הלכו כלל אל האדון וכשמוע האדון הדבר הזה אשר עוד מקודם הי' לו חרון אף עליהם חרה אפו כעת יותר והלך ושכר הוא האוראנדא מהממשלה והשכיר לבן שמעון ושמו ראובן בלא הוספה רק אדרבא בהנחה רבה ובזול וכעת תובעים בני יעקב את ראובן כי לקח את החזקה שלהם והעביר עליהם את הדרך וראובן טוען כי שכר מהאדון עוד קודם הליציטאטיאן בחודש סיון והשנית טוען כי גם לו יש חזקה הנקראת חזקת דאבהתי' ילמדנו הדין עם מי

תשובה. נלענ"ד דהדין עם ראובן אמנם לא מטעם שטוען דגם לו יש חזקה מכח אביו ובאמת ז"א טענה כלל כיון דכבר הוי העסק אצל בני יעקב כמה שנים והוא החריש התאפק ולא מיחה בהם ולא עשה דבר כנגדם מסתמא מחל להם או נתייאש מן זה העסק ובפרט לדעת הש"ך והפוסקים שעמו דדין חזקות הללו דין מטלטלין יש להם וא"כ בודאי במטלטלין מהני יאוש וכן פוסק הרדב"ז בסי' תקל"ג דבחזקת חנות מהני יאוש עיי"ש וכן משמע מדברי כנה"ג שכתב דאם בעל החזקה עומד כמה שנים ולא תבע חזקתו לא אבד חזקתו אם יש לו טעם מדוע שתק עיי"ש דמשמע אם אין לו טעם אבד חזקתו ע"י השתיקה והיינו או דמחל או דנתייאש וא"כ בטענת ראובן שיש לו חזקת דאבהתי' אינו כלום אך מטעם אחד יש להצדיק את ראובן כיון שהי' חרון אף עליהם מהאדון קודם מסתמא התנהגו עמו שלא כשורה וכעת הוסיפו עוד להתגרות בו והטו ממנו והלכו לשכור אצל הממשלה נגד רצונו אין על בני יעקב לטעון נגד ראובן כלום כיון שהם במעשיהם גרמו שמשכו עליהם שנאת האדון והתגרו בו עד שאין רצונו עוד להשכיר להם וראי' שהוזל והשכיר לראובן בזול יותר א"כ אין עליהם שום טו"מ דהא דהחרים ר"ג דוקא היכא שהישראל גורם ע"י הוספת דמים דהאדון משכיר להם אז יש להם טענה בחזקה אבל היכא שאין הישראל מעלה בדמים רק שהאדון בעצמו ע"י השנאה עושה כן אין להם שום טענה. ולא מלבי הוצאתי הסברא הזאת רק הוא כתובה על ספר הישר ומתורת רבינו משה אלשיך ז"ל למדתי כן כי כן כתב בתשובה סי' ס"ז וז"ל וא"כ איפוא אמור מעתה כי גם אם ברשעו הוא סיבה שכלה גרש יגרש מן הבית או יחייב את ראשו לבעה"ב או מלך או שר ולקח ביתו וכל קנינו כנ"ד ודאי שלא עלה על לב רגמ"ה לתקן על זה דמה לי צאתו מבחירתו מה לי היותו מתגרה בשעה עדי יחייב ראשו וגרושיו מאת בעה"ב ועיי"ש שהביא ראי' לזה וז"ל דהא על המשנה דפ' הפועלים דתנן גבי רועה מוליכן למקום גדודי חי' ולסטים אינו אונס גרסינן עלה בגמ' א"ל אביי לרבא אשכחן רועה וא"ל גנבא סריך בדוכתא פלן יתבינן כך וכך גברא איכא וכן כלבא איכא בהדן וכו' מאי א"ל הרי הוליכן למקום גדודי חי' ולסטים ופרש"י ז"ל הרי הוליכן שהזכיר לו המקום והשיאו לבוא ע"י שגדפו וכן הביא הרמב"ם דין זה בפ"ג משכירות הרי בפירוש כי היותו מתגרה ברועה שעל ידו גדפו את הגנב גרם שיבוא וליקח מהעדר במה שהכעיסו וחשבינן כאלו הוליך ממש את הצאן אל החי' ואל הלסטין א"כ ה"נ דכוותי' מה שהכעיס יוזפא את העצה עליו עד נתחייב ראשו עליהם ונטלו ביתו נחשב כאלו הוא מעצמו הוציא את עצמו ויצא מביתו וחזקתו עכ"ל המר"מ אלשיך וא"כ דמי ממש לנ"ד כיון שהכעיסו את האדון במעשיהם עד שגרמו שהאדון השכיר לאיש אחר בזול יותר מהם אין זה בכלל חרם רגמ"ה ולא גזר בכה"ג כלל וכלל

ועוד יש להצדיק את ראובן דהנה ראיתי בספרי קודש של אאמו"ר הגאון רבינו ז"ל בחבורו לחו"מ מהדורא חמישי בתשובתו להרב ר' יעקב אביגדור אבד"ק פודקאמין וראב"ד דפ"ק כתב כלל חדש וקילורין לעינים בדיני חזקות ולכן אעתיק פה לשונו הזהב ע"ד החזקות קשה עלי להשיב בדבר שאין לו שורש בש"ס והראשונים ואעפ"כ מוכרח אני להשיב בעזה"י וידע רו"מ כי החזקות הללו המה רק תקנה בעלמא וספק תקנה נמי אוקמוהו אדינא ובפרט דנראה לי דדין חזקות לא עדיפי מדין מצרנות שהוא תקנה של חכמי הש"ס וא"כ הרי במצרנות דנהי דשייך בשכירות דין מצרנות היינו אם אין נ"מ להמשכיר בזה או בזה אבל אם המשכיר אומר שאינו רוצה בזה בשום אופן ל"ש דין מצרנות דלא תקנו חז"ל להפסיד לבעלים כן ה"נ בזה בתקנות חזקות דנהי דחז"ל תקנו חזקות היינו רק אם אין להנכרי ג"מ בזה או בזה רק מכח הוספת מעות דהשני מוסיף נהי דבישראל גם בזה ל"ש מצרנות וצריך ליתן כמו שהשני נותן היינו כיון דהישראל גם להפסיד מניעת הריוח חששו ולא עשו תקנה להפסיד הישראל המשכיר מה שיכול לקבל יותר אבל בנכרי כיון דהפקעת הלואתו מותר מכ"ש