שערי בנימין ח

דהירושלמי יפרש המשנה בפירוש התוספתא הנ"ל. דהפירוש דמעשרותיהן מעשר כלכלה בחברתה דבעי למימר שהאחת תפטור את שתיהן. א"כ אם רצה לקבוע מעשר של זו בזו ושל זו בזו א"א לומר ביחד שני הדברים. דהיינו מעשרותיהן מעשר כלכלה וכו'. דאם יאמר כן תפטור אחת את שתיהן אבל לא יהי' מעשר מזו על זו ומזו על זו. וא"כ לר' יוסי הדר א"א לומר שני דברים כאחת ומוכרח לומר זא"ז ושפיר אם נתכוין לכך דבריו קיימין לר"י. וא"כ מדוע נאמר במשנה דהוי רק הראשונה מעושרת א"ו דהמתניתן כר"מ אתיא ולא כר"י וא"ש הרמב"ם לשיטתו והירושלמי לשיטתו וא"צ לדחוק כמ"ש התוספת חדשים ודו"ק

וארווחנא בזה ליישב קושיא עצומה. לדעתי אשר קשה לי על המשנה דדמאי הנ"ל דאמרינן אם אמר מעשר של זו בזו ושל זו בזו. לא הוי רק הראשונה מעושרת אבל אם אמר ביחד מעשרותיהן מעשר כלכלה בחברתה הוי מעשר מזו על זו ומזו על זו. דאמרינן דבכל חד שייר טבל כדי מעשר חברתה. כמו פירוש הראשון שהביא הרע"ב והרמב"ם. וקשה לי הא אמרינן במס' קדושין (דף נ' ע"ב) גופא אמר רבה כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו איתביה אביי המרבה במעשר פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים ואמאי נימא כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו. א"ל שאני מעשר דאיתא לחצאין וקשה למה לא הקשה אביי על רבא ממשנה מפורשת דדמאי הנ"ל דאם אמר מעשרותיהן מעשר כלכלה אחת בחברתה דקרא שם בבת אחת ליתן את של זו בזו ושל זו בזו ואמאי נימא כל שאינו בזה אחר זה, דאם אמר של זו בזו ושל זו בזו. הוי רק הראשונה מעושרת וא"כ לא הוי בזא"ז וא"כ אפילו בב"א אינו. ואמאי אם אמר מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה. הוי שתיהן מעושרות? (וכמדומה שראיתי באיזה ס' קושי' הנ"ל). אמנם לפי הנ"ל א"ש. דאביי לא הי' יכול להקשות מהמשנה הנ"ל. דיכול לדחות דהפירוש דהמשנה דדמאי הוא כפירוש התוספתא דבעי למימר שהאחת תפטור את שתיהן לא שיהי' מעשר מזו על זו ומזו על זו. והיינו מטעם דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו. אמנם למאי דמסיק שאני מעשר דאיתא לחצאין. א"כ אף שאינו בזא"ז מ"מ איתא בב"א מש"ה מפרש הרמב"ם והברטנורא דאם אמר מעשר כלכלה אחת בחברתה קרא שם ומפריש מזו על זו ומזו על זו. משום דאף שאינו בזא"ז מ"מ איתא בב"א מטעמא שאני מעשר וכנ"ל ודו"ק היטב. וא"כ מנ"ל לומר דלמסקנא דקדושין הפירוש מעשרותיהן מעשר כלכלה בחברתה וקרא שם להוי מעשר מזו על זו ומזו על זו

? ויש ליישב כפי שחדשנו דהרמב"ם והברטנורא רצו לאוקמי מתניתן אף כר"י והיינו לפי פירושם שפירשו המשנה אז גם ר"י מודה כאן לר"מ. וא"ש המשנה גם אליבי'. אמנם לפי פירוש התוספתא לא יהי' המתניתן רק אליבא דר"מ ע"כ דחו פירוש התוספתא. ודוק היטב כי קצרתי ונכון הוא. שוב ראיתי שיש לעיין בזה בתוס' זבחים (ודף למ"ד ע"א) ד"ה דבריו קיימין וצ"ע

והנה ראיתי בספר בית יהודה להרב המובהק הספרדי מו"ה יהודה עייאש ז"ל בחלק חו"מ סימן י"ג. שהביא ראי' לדברי הרמב"ם ז"ל דבהקדש תכ"ד לאו כדבור דמי. מהא דאמרינן בביצה (דף י"ט ע"ב). דפריך שם הגמרא. פשיטא דבר שבחובה הוא ודבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין? ומשני לא צריכא דאע"ג דפריש (ופירש"י דכשנדר התודה פירש ע"מ שיצא בה ידי חגיגתו) כדבעי מני' ר"ש בן לקיש מר' יוחנן האומר הרי עלי תודה ואצא בה ידי חגיגה. הריני נזיר וכו' א"ל נדור ואינו יוצא. ופירש"י והתוס' שם נדור על התודה ואינו יוצא בה ידי חגיגה דכיון דאמר הרי עלי נתחייב דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי וכי הדר אמר ע"מ לאו מלתא הוא עכ"ל ומשמע דאפי' אם חזר תוכ"ד ואמר ע"מ לא מהני וטעמי' משום דבהקדש תוכ"ד לאו כד"ד ומוכח כדעת הרמב"ם ז"ל. כן תוכן ראייתו. ולענ"ד ראייתו אינה ראי'. עפ"י דברי נה"מ סימן רנ"ה סק"ג שכתב וז"ל. ובמנחות (דף פ"א) דלא מהני תכ"ד באומר הרי עלי תודה מהחולין ולחמה מן המעשר נראה דשם טעמא אחרינא איכא. דודאי יכול לחזור לגמרי מההקדש. אבל הכא שאמר בתוך כ"ד רק לחמה מן המעשר ומחיוב תודה לא חזר בו. והוי כאומר הרי עלי תודה ע"מ שלא אביא לחם דע"כ מביא תודה ולחמה. דהוי מתנה עמ"ש בתורה כמו באומר הריני נזיר ע"מ שאשתה יין ואף דלא אמר בלשון ע"מ נראה דאם אמר הריני נזיר שאשתה יין דג"כ הוי מתנה עמש"ב וכו' וכיון שנשאר חייב בתודה ע"כ מביא לחמה מן החולין. עכ"ל הנתיבות. וא"כ מטעם זה נסתר ראיות מוהר"י עייאש להרמב"ם מגמרא דביצה. כיון דשם מיירי בפירוש בשנדר התודה פירש ע"מ שיוצא בה ידי חגיגתו. וא"כ לא חזר בו מן התודה רק שהותנה שיהי' ג"כ חגיגה. וא"כ הותנה על מה שכתוב בתורה. דכל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין ע"כ בטל התנאי ומחויב להביא תודה ודו"ק היטב. ועיין בשו"ת פני ארי' סימן י"ז. ועיין בק"א

והנה התוס' במנחות (דף פ"א) ד"ה תודה מחולין כתבו הטעם דלהכי בהקדש תוכ"ד לאו כדבור דמי. משום דבהקדש אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי. עיי"ש. והקשה הקצה"ח שם ס"ק ב'. הא במסירה להדיוט גופא מהני חזרה תוכ"ד וכמבואר בש"ע חו"מ סימן קצ"ה וכתב ליישב וז"ל היינו משום דגבי הדיוט מסירה ומשיכה גרידא אינו עושה קנין אם אינו אומר להקנות לו וכן אמירה גרידא שאומר להקנות אינו עושה קנין עד שימשוך ומש"ה כיון דמשיכה אינו עושה קנין אלא ע"י דבורו שאמר לו קני יכול לחזור תכ"ד מדבורו קמא והו"ל משיכה או מסירה בלא דבור אבל בהקדש אמירה דידי' מעשה הוא כמסירה מש"ה אינו יכול לחזור עכ"ל הקצה"ח

אמנם לדעתי י"ל פשוט דהתוס' יסברו כהני פוסקים