שערי בנימין עט

עשיתי כן ואפי' אם נסכים כדעת הטו"ז דברי כת"ר מופרכים דהא גם לדעת הטו"ז עכ"פ פתח חרטה ממקום אחר מהני ולפי דברי מע"כ מדוע מהני אף ממק"א כיון דנתחייב כרת או מלקות תו לא נאמן לפטור עצמו ע"י שאלה. אמנם כל האחרונים השיגו על הטו"ז הנ"ל ועיין בזה בשו"ת מהר"מ מינץ החדש סי' ח' וגם אנכי במק"א דנתי על דברי הטו"ז שהקשה לדברי הרא"ש איך יצויר כרת או מלקות בש"ח דמשכחת לה כגון ששחט קרבנות של אחרים או בקרבן צבור ומבואר בס"א על ר"ה דבקרבן צבור לא מהני שאלה ואכמ"ל עכ"פ ליתא לדברי כתר"ה ונסתר כל בנינו לפי דעתי אך באמת תם אנכי ולא אדע מנ"ל לכת"ר לחדש ולהוציא דבר זה מהנו"ב הלא סברתו רחוקה מסברת הנו"ב כרחוק מזרח ממערב הלא כ"ד הנוב"ת חיו"ד סי' קנ"ד אומר אני שטעם הדבר הוא משום דכל שאלה וכו' שהנודר אומר אלו הייתי יודע דבר זה לא הייתי נודר ואמנם אם אין הדבר אמת והוא משקר אבל באמת אם הי' יודע שיהי' כך הי' נודר אין לו התרה אלא שאנחנו אין צריכין לחשדו בדבר זה והחכם שמתיר שומע דבריו ומתירו אבל הכהן אינו מחויב להאמינו ולהחזיר לו עכ"ל. הרי דדברי הנו"ב אמרינן בדאיכא כהן דיכול לומר איני מאמינך ולהפסיד אותי דלמא אין לך פתח חרטה אבל כאן דליכא כהן שטוען נגדו ואנן סהדי שבודאי יהי' לו פ"ח למען לא יתחייב מלקות ודוק וא"כ ליתא לסברת רו"מ

ומה שהקשה כ"ת לרבא דס"ל אעל"מ בכל הקדישות אמאי יוצא לחולין ע"י מעילה נימא אעל"מ ותי' כ"ת ע"פ סברת המהרי"ט דל"ש לומר אעל"מ אלא היכא דאם נבטל מעשיו יתוקן האיסור שעשה אבל אם לא יתוקן האיסור מדוע נבטל מעשיו וא"כ ניחא הא דנפק לחולין ע"י מעילה דאף אם לא נפק לחולין מעל כבר משא"כ הכא דעיקר האיסור הוא ע"י שיוצא בו אבל אם לא יצא בו לא עשה איסור כלל דהא קול מראה וריח אין בו מעילה ושפיר שייך לומר כ"מ דארל"ת אעל"מ וכו' הנה דבריו נכונים בזה אך כבר קדמוהו האחרונים ועיין בישיע"ק אך עלה בלבי לתרץ באופן אחר עפמ"ש התוס' שם בתמורה דבאיסור שבדה מלבו לא שייך לומר אעל"מ ועיי"ש גוף לשונם וטעם הדבר הוא מטעם סברת הרא"ש שהביא הש"ך בחו"מ סי' ר"ח כלל ד' סי' ד' דהא דאמר רבא דאעל"מ היינו דוקא במצות שא"א לבטלן ככל הני דמייתי בגמ' התורם מן הרעה על היפה וכו' אבל התקנה והחרם וכה"ג שאפשר לבטלו מודה רבא דמהני עיי"ש וא"כ יוכל להיות שזה סברת התוס' דבאיסור שבדה מלבו כגון שבועה או נדר מודה רבא דמהני הואיל ואפשר לבטלו ע"י שאלה א"כ לק"מ קושייתו דהקדש נמי איסור שבדה מלבו הוא דיכול לבטלו ע"י שאלה ומודה רבא דמהני. ומה שרוצה מעכ"ה לתת תבלין לדברי רש"י ז"ל שמוכרח לאוקמי דתלשו מחיים דאי לאחר זריקה תו לא מהני שאלה כמ"ש תוס' בכריתות (דף י"ג) א"כ הד"ק האחרונים נימא עדל"ת דבריו נכונים ע"פ סברת האחרונים דאפשר לקיים שניהם ע"י שאלה אמנם כבר כתבתי לעיל שסברא זו דחוקה דמאן יימר דמיירי בשופר של עולה דידי' דלמא בשופר של אחרים דלא מהני שאלה דידי' גם לפי דעת הט"א דבקרבנות צבור לא מהני שאלה א"כ לפי דברי כ"ת צריכין לומר דכאן מיירי דוקא בקרבן יחיד דבקרבן צבור כיון דלא מהני שאלה נשאר קו' האחרונים ליתי עשה ולדחי לל"ת וזה דוחק לחלק

והנה מדי עיוני בסוגיא זו עלה בלבי ליישב דעת הרז"ה דס"ל דבמצות דרבנן לא אמרינן מצות ללה"נ דבגמ' דסוכה (דף ל"א) משני הכא באשרה דמשה עסקינן דכתותי מכתת שיעורא והרמב"ם ז"ל פסק של אשרה פסול ולא חילק בין אשירה דמשה לאשירה דנכרי והקשו המפורשים מהא דרבא ולענ"ד נ"ל בדקדוק עוד דאמאי לא כתב הטעם עם דכתותי מכתת שיעורא וליישב זה נקדים עוד מה דאיתא בסוכה (דף ל"ה) של ערלה פסולה ח"א לפי שאין בה היתר אכילה וח"א לפי שאין בה דין ממון והקשו התוס' לולב של אשרה למ"ל דכתותי מכתת שיעורא תיפוק לי' שאין בו דין ממון ולא הוי לכם וי"ל דנקט מכתת שיעורא לפסול אף ביום ב' וקו' התוס' יש להקשות גם על רבא דאמר אם נטל כשר הא אין בו דין ממון ולא הוי לכם ועל רבא הקו' יותר חמורה דעל רבנן קשה רק על הטעם ועל רבא על הדין אך דרבא בלא"ה לא איירי רק ביו"ט ב' דהתוס' הקשו נימא מדאגבי' קניא וכו' וע"כ כתירוץ התוס' דרבא איירי ביו"ט ב' ולא נתכוין לקנות דהא ביו"ט ב' לא צריך לכם ול"ק אליבא דרבא ולפירוש ר"ת דרבא איירי בביטלו בלא"ה ל"ק קו' התוס' ד"ה לא אך עדיין קשה לפירוש הראשון שכתבו התוס' דרבא איירי בלא ביטלו וביו"ט ב' א"כ לפי מה שכתב הרז"ה דבדרבנן מצות להנות נתנו וא"כ ביו"ט ב' אסור לצאת מטעם איסורי הנאה ויו"ט שני דרבנן ומללה"נ וע"כ צ"ל דהרז"ה פי' כפי' ר"ת או דרבא ס"ל דגם בדרבנן מללה"נ וא"כ יש ליישב קו' השערי אפרים על הרז"ה דהא אי' בגמ' דעירובין (דף ל"א) מערבין לכהן בבית הקברות וכו' ואלא הא דאמר רבא מללה"נ לימא כתנאי והרי הוא רק מצוה דרבנן דמערבין ללכת לבית המשתה וכו' ומנ"ל להקשות דלמא רבא בדאורייתא קאמר מללה"נ אבל בדרבנן להנות נתנו ולפי הנ"ל מיושב היטב דהגמ' הוכיח דרבא אפי' בדרבנן ס"ל מללה"נ דאל"כ קשה לדידי' לולב של ע"ז אם נטל אמאי כשר הא אסור בהנאה א"א דמללה"נ אפי' בדרבנן א"כ מיושב היטב דברי הרמב"ם דיש להרמב"ם הוכחה מסוגיא דעירובין דרבא איירי בלא בטלו דאל"כ ליכא הוכחה דס"ל דבדרבנן נמי מצות ללה"נ ולפר"ת דאיירי בביטלו אינו אסור בהנאה ולהרמב"ם ז"ל י"ל דס"ל כהרז"ה דבדרבנן מלה"נ ודרבא ממילא ליכא וכמ"ש ודוק כי קצרתי

וע"ד אשר הוקשה לו בסוגיא דמריקה ושטיפה בזבחים (צ"ג ודף צ"ד) למה יועיל מו"ש בכ"ג ושבירה בכ"ח הלא לפי מה דקיי"ל בפסחים (דף פ"ג) ובחולין