שערי בנימין עח

מפקיר נכסי' כיון דיש בו צורך לעני אחר ג"כ מקרי לכם ולפי הנ"ל מיושב כיון דכאן מיירי בתרומת מעשר של דמאי וזה באמת אסור לעני רק אמרינן הואיל ואי בעי מתשיל עלה והוי דמאי וא"כ דרק ע"י שאלה יהי' מותר צריך להיות בו דוקא צורך אכילה לדידי' גופא כנ"ל ע"כ שפיר אמרינן דאי בעי מפקיר נכסי' והוי עני וחזי לדידי' וכיון שיש בו צורך אכילה לדידי' שפיר נשאלין ע"ז והפקר בשבת ויו"ט לדעת הרבה האחרונים דשרי ועיין בזה בספר קה"י לאלגזי באות ה' שהעלה בכמה ראיות שהפקר בשבת מותר עיי"ש וכן הביא בשם המאירי בשבת ועוד כמה גדולים ועיין בזה בטו"ז סי' שי"ח ואף אי נימא דאסור להפקיר בשבת ויו"ט כבר העלה מרן אבא שיחי' שמה בספרו דמ"מ כיון שאי עבר והפקיר חזי לי' הדמאי א"כ צורך דידי' קרינן לי' ונפשט ספקא דידי דבעינן דוקא שיהי' בו צורך להשואל גופא ע"כ אמרינן כיון דאי בעי מפקיר נכסי' וחזי לי' ודו"ק ועיין בעה"ג הובא בשעה"מ הל' לולב שהעלה כמו כן דהפקר בשבת שרי וכ"ש ביו"ט ודוק

ובמקור דין הזה נימא בי' מלתא טבא דאי' במשנה דשבת ודף קנ"ז ע"א) מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים לצורך השבת ואיתא שם בגמ' איבעיא להו מפירין לצורך וכו' והא דפלגינהו מהדדי משום דהפרה א"צ ב"ד ושאלה צריכה ב"ד וכו' ועיין במפורשים שהקשו דלכאורה אין לדברי הגמ' שחר וכי משום שזה בהפרת בעל וזה בהתרת חכם מוכרח למפלגינהו לתני מפירין ונשאלין לצורך השבת וזה דבר ידוע ומבואר בכמה דוכתא דהפרה בבעל ושאלה בחכם וא"כ למה למפלג עבור זה. ונלענ"ד כונה עמוקה ונחמדה בדברי הש"ס דהנה איתא בנדרים (פ"ב ע"ב) אמר ר"י אמר שמואל נדרה משתי ככרות באחת מתענה ובאחת אינה מתענה מתוך שהוא מיפר למתענה (דבעל מיפר נדרי עינוי נפש) מיפר לשאינו מתענה ועיי"ש בדברי הרא"ש באריכות ותוכן דבריו דגבי חכם הואיל ועוקר הנדר מעיקרא א"צ להפר לשאינו מתענה מחמת מתוך שמפר למתענה עיי"ש ולפ"ז י"ל מש"ה פלגינהו מהדדי מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים לצורך השבת דבמפירין נדרים לא תני לצורך השבת משום דמשכחת להפרה גם בשלא לצורך השבת כגון בנדרה משני דברים אחד צורך השבת ואחד אינו צורך השבת ושפיר מחמת מתוך שמפר מה שהוא לצורך השבת מפר ג"כ מה שאינו לצורך השבת וכנ"ל משא"כ בנשאלין לצורך השבת דשאלה צריכה ב"ד ופרש"י כאן במתניתין ב"ד היינו חכם וכשנשאל לצורך השבת א"צ שאלה על שאינו צורך שבת דנדר שבטל מקצתו בטל כולו ולכן שפיר תני אצל נשאלין לצורך השבת לאשמעינן דין זה דא"צ שאלה רק מה שהוא לצורך השבת וממילא א"צ שאלה על שאינו צורך השבת ולעולם גם גבי הפרה דוקא שיש בו לצורך השבת אבל אם כל הנדר שלא לצורך השבת אין מפירין בשבת ודוק כי הוא כפתור ופרח

סי' כט. שוי"ר לכבוד ידי"נ הרב החריף ובקי משנתו קב ונקי חכם וסופר שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה מאיר הכהן ראפפורט בן כבוד ידידי הרה"ג אב"ד דאמבראוו

יקרתו השגתי ושמחתי בהשקיפי ע"פ מכתבו לראות כי ירד למעמקי הש"ס והעלה בידו פנינים ואבני חפץ ולמען הראות לו כי יקרו בעיני אעבור עליהן ומה שישים ה' בפי אותו אשמור לדבר. הנה ראשית אמריו בר"ה (דכ"ח) וז"ל ומקודם אציע אשר הקשיתי קושיא נכונה לכאורה על הא דקאמר מכי מעל נפק לחולין ומשו"ה יוצא בו הלא בע"ז (דף נ"ז) מבעיא לי' אם יש דחוי אצל מצות ולא אפשטא בעיין וכיון שכן אזלינן לחומרא וקיי"ל דיש דחוי אצל מצות א"כ קשה נהי דעתה אחרי מעלו מעל בהקדש כבר נפק לחולין בכל זאת בעודו הקדש לא הוי ראוי א"כ נדחה ושוב אינו חוזר ונראה וכו' הנה הן אמנם הקושיא נכונה אך כבר נאמרה ונשנית קו' זו בספר ישועת יעקב בסי' תקפ"א ובסוף הקונטרס מהגאון רמ"ז ובאמת כבר קדמו הגאון בעל שג"א בספרו ט"א על ר"ה בק"א הנקרא אבני שהם עיי"ש בארוכה ומ"ש שם עלה לפני בהשקפה ראשונה מדי עיינתי במכתב כת"ר אך מה שרצה כת"ר לתרץ לפי הכלל המונח בידינו דכל היכא דבידו לא הוי דחוי וכאן דבידו לשאול לא הוי דחוי אין נראה לפענ"ד דלפי דבריו צריכין לאוקמא כאן דוקא בקרבן דידי' מהני שאלה אבל בקרבן דאחריני דלא מהני שאלה הוי דחוי והאיך קאמר רבא לאח"ז יצא דמללה"נ ולא ביאר דגם עכשיו משכחת דלא יצא כגון בקרבן של אחרים דהוי דחוי ועוד ל"ל לר"י לחלק בין עולה לשלמים בין שלו לשל אחרים א"ו דליתא (ועוד הרי כתב הג' רמ"ז בקונטרסו לסוף סי' תקפ"ו וז"ל ואין לומר דלא הוי דחוי כיון דבידו הוא ויצא לחולין). ומ"ש כת"ר אח"כ לדחות תי' הנ"ל ויצא ל לדון בדבר החדש לתרץ קו' התוס' בגיטין בהא דאמרו לו אל תשתה אל תשתה ומקשים והא הוי ה"ס ואמר עפ"י הצעת הנו"ב בטעם דתרומה ביד כהן ל"מ שאלה היינו כיון שכבר אתי ליד כהן שוב לא מהימנינן לי' שיש לו פתח משא"כ בעודנו בידו נאמן דהרי הוא מוחזק ועפ"ז חידש דהיכא שכבר נתחייב מלקות שוב לא מהימן לפטור עצמו ממה דרמי לי' וכו' ועפ"ז בנה מעכ"ת דיק ושפך סוללה ליישב קו' חמורות והנה טרם כל אתוכח עמו לו יהא שסברתו מוכח מסברת הנו"ב הלא נעלם מכ"ת מ"ש המחבר בש"ע חו"מ סי' ע"ג וז"ל ואם מתוך אימת המלקות מתחרט למצוא פתח לשבועתו הראשונה יתירהו לו וכו' והוא מתשובת הרא"ש הרי דמהני התרה אף שמחויב מלקות ועוד חידש יותר שמהני התרה ממלקות גופא אם הי' יודע שעונש מלקות עליו לא הוי עושה כן ואפי' אם נימא כמ"ש הטו"ז בהל' חלה סי' שכ"ג עיי"ש שהשיג על סברתו והמובחר שבראייתו אם כדברי הרא"ש שמהני פ"ח מאימת עונש כרת או מלקות איך צייר עונש כרת או מלקות בש"ח הלא נשאל על הקדישו והפ"ח ממקום זו לומר אלו הייתי יודע שמתחייב כרת או מלקות לא