שערי בנימין עז

כל סוף תרווייהו בא"א קמסהדי והוי עדות אחרת ומצטרפין ה"ה כאן לענין מלקות הוי עדות אחרת ד דלדברי שניהם נשבע לשקר ומצטרפין אעפ"כ בלא התרו הי' חייב קרבן דכפירת דברים בעלמא לא הוי דלענין זה מכחישין זא"ז ואין מוציאין מהנתבע וצע"ג

ומה שהביא לי בשם מר אביו וז"ל הנה הרמב"ם הביא רישא דברייתא השמיט בהקורא פסוק אחד וכו' וסיפא דברייתא מצא צבור שקרא חציו וכו' השמיט ולא הביא וע"ז בנה מר אביו דיוק ותוכן תירוצו כיון אליבא דידן דפסקינן כר"מ דצריך לקרות כולה א"כ כשמצא צבור שקרא חצי' יכול לקרות עמהן מן בלילה ההוא ע"כ השמיט זאת הרמב"ם עכ"ל. אך מה אעשה כי אחר המחילה טעות גדול נזדקר לו באותו שעה ואגב שיטפי' לא דק בהא מלתא והחליף שטתו דהרמב"ם כי אדרבא הרמב"ם הביא הסיפא דברייתא בס"ב של הל' מגלה הלכה ב' וז"ל מצא צבור שקראו חציו לא יאמר אקרא חציו האחרון עם הצבור ואקרא חצי הראשון שזה קורא למפרע עכ"ל אך אדרבא הרמב"ם השמיט ולא הביא רישא דברייתא השמיט בה הקורא פסוק אחד וכו' זאת לא הביא הרמב"ם וטעמו נלפענ"ד פשוט דסמך על מה שהביא לעיל מני' הלכה א' קרא ושכח פסוק אחד וקרא פסוק שני לו וחזר וקרא פסוק ששכח וכו' לא יצא מפני שקרא פסוק אחד למפרע וכו' עכ"ל א"כ בכלל זה הוי ג"כ אם השמיט הסופר פסוק אחד וכו' דמ"ש? דגם זה הוי כקורא המגלה למפרע. ומה שהביא הסיפא דמצא צבור שקרא חציו היינו משום דהו"א דגדול קריאת המגלה בצבור כ"כ משום פרסומי ניסא דיהי' מותר לקרות למפרע קמ"ל דגם בכה"ג אסור משום קורא את המגלה למפרע והוא פשוט הגם כי יש לתרץ באורחא רחיקא אמנם זאת הוא האמת דהרישא השמיט הרמב"ם ולא הסיפא א"כ נסתר כל הענין ונפל כל הבנין של מר אביו הה"ג ותמי' לי שלא עיין היטב. דברי ידידו וכו'

סי' כח. נסתפקתי הא דקיי"ל דאין נשאלין לנדרים רק לצורך השבת אם בעינן דוקא שיהי' בו צורך להשואל גופא אבל אם יש בו צורך לאדם אחר בשבת אין נשאלין ע"ז בשבת או דלמא ל"ש בין שיש צורך להנשאל גופו או לאדם אחר בשבת כיון שיש בו צורך השבת נשאלין ע"ז בשבת ויש לי בזה מקום עיון. ונלענ"ד דבעינן דוקא שיהי' בו צורך להשואל גופא הוא דנשאלין אבל אם יש בו צורך לאדם אחר אין נשאלין ופשטינן לה מהא דאמרינן במס' סוכה (דף ל"ה) במשנה שם אתרוג של דמאי ב"ה מכשירין ואמרינן שם ע"ב מ"ט דב"ה כיון דאי בעי מפקיר נכסי' והוי עני וחזי לי' דמאכילין את עניים דמאי לכם קרינן בי' והקשו שם בתוס' ד"ה דאי בעי מפקיר נכסי' ל"ל האי טעמא דאי בעי מפקיר נכסי' וחזי לי' אפי' בלא האי טעמא עכ"פ איכא עני. אחר דחזי לי' אף דלא חזי לדידי' בעצמו ג"כ קרינן לכם כמו באתרוג של תרומה דנפיק בי' ישראל אע"ג דלא חזי לדידי' גופא כיון דחזי לכהן קרינן בי' לכם. ונלענ"ד ליישב קו' התוס' לפי שיטת הרשב"א דהנה הרשב"א הביא בסוגיא זו דברי הרמב"ן דאתרוג של טבל גמור כשר ויוצאין בו וכתב הרשב"א הא דפליגי ב"ש וב"ה באתרוג של דמאי אם יוצאין בו השתא בטבל גמור יוצאין מכ"ש בדמאי וצ"ל דפלוגתתם בדמאי הוא בתרומת מעשר של דמאי טמא וארישא קאי על תרומה טמאה וב"ה מכשירין דסברו דכמו דמאכילין את העניים דמאי ה"ה דמאכילין אותם תרומת מעשר של דמאי טמא עיי"ש שהרשב"א מסכים לדברי הרמב"ן וכתב דמכאן מוכח דמאכילין את העניים אפי' תרומת מעשר של דמאי דבהא נמי אקילו רבנן כמו שהקילו בדמאי עצמו ועיין בר"ן בזה אמנם לענ"ד נראה לומר דעני אסור בתרומת מעשר ומותר רק בדמאי עצמו שאינו ידוע אם נתרם ואי תקשה אמאי יוצאין באתרוג של תרומת דמאי הא לא חזי לעני יש לומר עפמ"ש הרשב"א גופא בתשובותיו וכן בס' הבתים הובא בשעה"מ הל' חמץ ומצה למה אין יוצאין באתרוג של תרומה טמאה מטעם הואיל ואי בעי מתשיל עלה ומתרץ א"כ הדרא לטיבלא ואין יוצאין בו משום טבל ואין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט ועיין בזה בשו"ת שער אפרים ותויו"ט כאן במתניתין ולפ"ז י"ל דעני אסור בתרומת דמאי ואינו מותר רק בדמאי עצמו והא דיוצאין באתרוג של תרומת מעשר דמאי היינו משום דאמרינן תרי הואיל ואי בעי מתשיל עלה הדרא לדמאי ובדמאי אמרי' הואיל ואי בעי מפקיר נכסי' והוי עני וחזי לי' כיון דדמאי עצמו מותר לעני וידוע דעת רש"י דדבר שהוא בידו אמרינן תרי הואיל אך לפי דעת הרמב"ן שהסכים עמו הרשב"א דבאתרוג של טבל גמור יוצאין א"כ הדרא קו' הרשב"א לדוכתא מדוע אין יוצאין באתרוג של תרומה טמאה נימא הואיל ואי בעי מתשיל עלה ואי דהדרא לטבל כיון דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט הלא גם באתרוג הטבל יוצאין בו אמנם מצאתי בספר החיים של כבוד מרן אבא הגאון רבינו נ"י בקונטרס לקיחה תמה דהעלה דקו' הרמב"ן מתרומה טמאה מעיקרא ליתא ותוכן סברתו דידוע דשאלת תרומה ונדרים שוין הם כמבואר בש"ס בכמה מקומות וקיי"ל אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד בד וכמו דאין נשאלין לנדרים רק בדבר שיש בו צורך השבת כמו כן אין נשאלין על תרומות ומעשרות כ"א בדבר שיש בו צורך אוכל לשבת ויו"ט ומצאתי בפירוש כן בשעה"מ פ"ג מהל' יו"ט הלכה ט' וז"ל וכן קשה במה שהקשה דיקרא לה שם ואח"כ תאפה מטעם דהואיל ואי בעי מתשיל עלה שהרי קיי"ל דאין נשאלין בשבת אם לא לצורך השבת ומשמע דה"ה ליו"ט עכ"ל וא"כ תרומה טמאה דאין בו צורך אכילה כלל ליו"ט ולשבת כיון דהיא טמאה א"כ ליתא בשאלה וכ"ז בתרומה טמאה אבל לענין דמאי שפיר אמרינן הואיל ואי בעי מתשיל עלה והוי דמאי ובדמאי אמרינן הואיל ואי בעי מפקיר נכסי' והוי עני וחזי לדידי' וכיון דחזי לדידי' הוי שפיר צורך אכילה ליו"ט ולשבת ושפיר אמרינן הואיל ואי בעי מתשיל עלה וא"כ מיושב קו' התוס' אמאי צריך לומר אי בעי