שערי בנימין עה

הכל מקללין אותו ואומר שהוא דובר על צדיק עתק עכ"ל וכן פסקינן בש"ע חו"מ סי' ע' והקשה הלא אנן קיי"ל דאין אדם חוטא ולא לו א"כ מה"ת יכפור הלוה כיון דעיקר כוונתו לפטור מאותו חוב הלא אנן קיי"ל בש"ע חו"מ סי' ע"ה סעיף ט' האומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם הלויתני פטור וא"כ א"צ להיות כופר הכל רק יטעון איני יודע וג"כ יפטור ואעפ"כ לא יגרום קללה להמלוה לומר עליו תאלמנה שפתי שקר וכו' כיון דגם הלוה בעצמו אומר שאינו יודע ומה קללה יש להמלוה בזה. הנה יפה הקשה ואביא ראי' לדבריו דהאו"ת כתב בפי' בסי' ע' ס"ק א' דהחשש דהמלוה שלא בעדים אינו משום דיהי' הלוה כופר הכל דז"א דהרי עיקר הטעם דכ"ה פטור מן שבועה הוא מטעם חזקה דאין אדם מעיז פניו בפני בע"ח רק עיקר החשש שמא יטעון איני יודע אם הלויתני דג"כ יפטור א"כ בודאי יפה הקשה דמה גורם קללה לעצמו איכא בהא. ולכאורה רציתי לומר דירא הלוה לטעון איני יודע אם הלויתני דשמא יביא המלוה ע"א שיודע מן ההלואה דאז הו"ל הלוה מחויב שבועה וא"י לישבע ויצטרך לשלם דומיא דנסכא דר' אבא וכמבואר לקמן סי' ע"ה סעי"ב באומר מנה לי בידך שהלויתיך והלה אומר איני יודע וע"א מעיד שהלוהו הו"ל משואיל"מ א"כ ירא הלוה לטעון א"י דיצטרך לשלם אם יביא המלוה ע"א שיודע מן ההלואה ע"כ טוב יותר לו לכפור הכל א"כ שפיר יגרום המלוה קללה לעצמו תאלמנה שפתי שקר וכו' ובזה יש ליישב גוף הפלוגתא דרב יהודא א"ר אמר דהמלוה שלא בעדים עובר משום לפ"ע לא תתן מכשול ור"ל אמר דגורם קללה לעצמו ומדוע לא אמר ריא"ר הטעם דר"ל ג"כ דגורם קללה לעצמו ולפי הנ"ל י"ל משום כיון דר"י אמר כן בשם רב ורב לשיטתו אזיל דס"ל להדיא במס' שבועות (דף מ"ז ע"א) דלא אמרינן מתוך שאיל"מ ולית לי' הך דנסכא דר' אבא א"כ לדידי' לא שייך כלל הך טעמא דגורם קללה לעצמו משום דמסתמא יפטור א"ע בטענת ספק דבזה לא יגרום קללה לעצמו ע"כ סובר רק הטעם דעובר אלפ"ע. אמנם זה יש לדחות חדא כיון דמיירי דהלוואה הי' שלא בעדים א"כ האיך שייך לומר שהלוה יהי' מתיירא לטעון טענת ספק מחשש שמא יביא התובע ע"א שיעיד על ההלואה הלא ההלוואה הי' שלא בעדים ועוד לא נוכל לומר דמש"ה מיאן ריא"ר לומר הטעם דגורם קללה לעצמו כיון דל"ל דין משואיל"מ א"כ אין גורם קללה לעצמו דיוכל לטעון איני יודע אם הלויתני ויהי' ג"כ פטור דז"א כלל דרב יהודא גופא ס"ל בב"ק (דף קי"ח ע"א) מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דחייב משום ברי ושמא ברי עדיף והשתא לדידי' לא יוכל לפטור א"ע בטענת איני יודע לכן נראה משום דלכאורה ק"ל מדוע השמיט הרי"ף הך מימרא דר"ל דגורם קללה לעצמו והטור והש"ע מביאים אותו וצריך להבין מדוע ע"כ נלענ"ד דהא דקאמר ר"ל וגורם קללה לעצמו לא אליבא דידי' קאמר רק לפי שיטתו דרב יהודא עצמו קודם לכן דר"ל מלבד הטעם דעובר על לפ"ע ל"ת מכשול עוד אליבא דרב יהודא לשיטתו דסובר דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דחייב ולא יוכל הלוה לפטור א"ע בטענת איני יודע רק יהי' מוכרח להיות כופר הכל א"כ גורם קללה לעצמו אבל אליבא דידן דקיי"ל כר"ג וכר' יוחנן בב"ק שם באומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור א"כ תו לא שייך לומר דגורם קללה לעצמו משום דמסתמא יפטור הלוה א"ע בטענת איני יודע ולא יצטרך להיות כופר הכל ולא יגרום קללה להמלוה כלל לכן שפיר השמיט הרי"ף הא דר"ל כיון דר"ל רק אליבא דר"י אמר כן ואנן לא קיי"ל כן ודוק

והנה עיינתי היטב הענין זה וקשה מ"ש כאן בש"ע המלוה בלא עדים עובר משום לפ"ע ל"ת מכשול ומשמע דזה איסור גמור מדאורייתא והיינו מטעם דשמא יכפור הלוה וקשה כיון דבאמת כ"ה ג"כ צריך לישבע היסת כדקיי"ל בחו"מ סי' ע"ה. והנה לקמן קיי"ל בסי' פ"ז סעיף י"א דבכל שבועות היסת יכול הנתבע להפוך על התובע ומשמע בפשיטות אף בשהלוה או שהפקד אצלו שלא בעדים והנתבע אומר להד"ם ג"כ יוכל להפוך על התובע וא"כ גם כאן בהלוה שלא בעדים ואומר להד"ם וכ"ה דחייב לישבע שבועות היסת יוכל להפוך על התובע וקשה אמאי יוכל להפוך עליו נימא דהתובע נעשה חשוד על השבועה במה שעבר על עברה לפ"ע ל"ת מכשול ומבואר לקמן סי' צ"ב ס"ג דכל הפסול לעדות מחמת עברה בין עברה של תורה בין של דבריהם נקרא חשוד על השבועה וכן קשה מהך עובדא דההוא רעיא בב"מ (ד"ה ע"א) דקאמר שם ר"ז אם איתא לדר"ח קמייתא משתבע אשארא ומסיק דכשכנגדו קאמינא ע"ש וקשה ג"כ אמאי הא גם שכנגדו חשוד במה שמסר לו בלא סהדי ועבר אלאו לפ"ע לת"מ. ואין לומר כיון שלא הי' עדים בדבר רק שהוא אומר שהלוה או שהפקיד לו א"כ לא נעשה בזה חשוד על השבועה כמבואר לקמן סי' צ"ב ס"ה דאין אדם נעשה חשוד עפ"י הודאת עצמו שעבר איזה עבירה משום דא"א מע"ר (ועיין בס' ארעא דרבנן כלל א' אות י"ז) א"כ קשה בהא דקיי"ל לקמן בתובע לחברו מנה שהלוה לו והנתבע אומר להד"ם דצריך הנתבע עכ"פ לישבע שבועות היסת ואמאי הא התובע אינו נאמן בטענה זו דהלוה לו שלא בעדים דאאמע"ר אמנם י"ל דבמה שהלוה לו שלא בעדים לא נעשה חשוד כלל משום דסבור מצוה קעביד מה שהלוה לו וכמבואר בחו"מ סי' ל"ד סעיף ד' ובסמ"ע שם סק"ו דהיכא דסובר מצוה קעביד לא נפסל על ידו עיי"ש וצ"ע

סי' כז. להנ"ל. מה שהקשה מעכת"ה במס' שבועות פרק שבועות הפקדון (דף ל"ו ע"ב) דאי' שם רב אחא בר הונא ורב שמואל וכו' בא רבה פגע בהו רב כהנא אמר להו הזיד בשבועות הפקדון והתרו בו מהו וכו' וכתב רש"י וז"ל והתרו בו מאי חייב קרבן או מלקות או שניהם וגבי שבועות העדות אע"ג דחייב נמי מזיד כשוגג ליכא למבעיא הך בעיא משום