שערי בנימין עד

היכא שאנסוהו לקנות דבר בלא נתינת מעות רק בשטר וכדומה אז בודאי גם הבה"ע מודה דגמר ומקנה כי בהחפץ או בהשדה יש לו בודאי רצון רק העיקר בע"כ הוא נתינת מעות. ובזה יהי' מיושב קו' הח"מ והב"ש על מ"ש בש"ע דאם אנס איש לקדש קדושיו קידושין ומשמע בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הי"ח דקנין באונס מהני ובסי' ר"ה סעיף י"ב הביא הרמ"א דברי הבה"ע להלכה דקנין באונס לא מהני עיי"ש ולפי הנ"ל מיושב דקידושין כיון דיכול להיות ע"י שטר שאין בו ש"פ מהני כדעת הירושלמי בריש קידושין או בביאה שא"צ ליתן מעות בזה גם הבה"ע מודה דקנין כזה באונס מהני כיון שא"צ ליתן מעות ובהחפץ או האשה יש לו רצון כן רציתי לומר אך ג"ז דוחק דהו"ל להש"ע לפרש דה"מ באנסוהו לקדש קידושיו קדושין היכא דקדש בשטר או בביאה אבל באנסוהו לקדש בכסף לא הוי קדושיו קידושין ועוד שהוא דבר חדש

והנה שם בסי' מ"ב הביא המחבר דעת הרמב"ם אבל האיש שאנסוהו לקדש בע"כ ה"ז מקודשת והביא שם הב"ש סק"א דעת הראב"ד דאיירי הכא דאנסוהו ואמר רוצה אני עיי"ש. ונסתפקתי בדעת הראב"ד אם הכונה שמתחלה אנסוהו ואח"כ אמר רוצה אני מדעת עצמי בלא אונס אז מהני מכח כיון דחזינן שלא אנסוהו על כך רק הוא אמר מעצמו רוצה אני מכח שנתרצה בלב שלם אבל אם אנסוהו בפירוש שיאמר רוצה אני הדר דינא כאלו לא אמר רוצה אני דמה ריוח יש במה שאומר רוצה אני אם על זה בעצמו הוא אנוס או דלמא כוונת הראב"ד אף שאנסוהו לומר רוצה אני ג"כ מהני. והנה מדאמרינן שם בב"ב (דמ"ח ע"א) לענין קרבן הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני מוכח בפירוש דהכונה דהכפי' הוא ג"כ על שיאמר רוצה אני א"כ הה"נ ולכאורה גם הסברא נותנת כן דהיכא דכופין אותו שיאמר רוצה אני ג"כ מהני דאם נימא דרוצה אני צריך לומר מעצמו בלא שום כפי' אם גם בתלוה ויהיב ואמר רוצה אני מעצמו מהני בכה"ג וכמו דקיי"ל בחו"מ באם נכתב אחריות במתנה דהוי כמכר והטעם דמסתמא לא אנסו על אחריות א"כ גם בתלוה ויהיב ואמר מעצמו רוצה אני מסתמא נתרצה בלב שלם א"כ מה לי בין תלוהו ויהיב לתלוהו לקנות או דבאנסוהו לקנות מהני אפי' הי' באונס לומר רוצה אני דבכה"ג בתלוהו ויהיב לא מהני אבל באנסוהו לקנות מהני מה שכופין אותו לומר רוצה אני ולכאורה טעמא בעי מה מהני במה שאמר ר"א כיון דזה גופא הוי באונס במה שאמר רוצה אני א"כ הוי כאלו לא אמר. ואמרתי דבר נחמד בטעמא דהאי מלתא בעזה"י דהנה מה דאמרינן בתלוהו וזבין הוי זבינא משום דאגב אונסא דזוזא גמר ונתרצה והנה עכ"פ מידי ספקא לא נפקא דדלמא לא נתרצה רק כיון דדברים שבלב קיי"ל בקידושין (דמ"ט ע"ב) לא הוי דברים לכן מהני והנה בתלוהו ויהיב קיי"ל דבטיל המתנה אף דלא מסר מודעה משום ד דבלא מעות אמרינן דלא גמר והקנה וקשה ג"כ מדוע לא מהני נימא דדברים שבלב לא הוי דברים אמנם הדבר נכון מאוד דהנה ידוע מה דפסק הרמ"א בחו"מ סי' ר"ז סעיף ד' דבמתנה דברים שבלב הוי דברים מטעם דאיכא אומדנא דמוכח דלא נתרצה בלא מעות והיכא דאיכא אומדנא דמוכח דברים שבלב הוי דברים לכן בטל המתנה ומעתה כ"ז בתלוהו ויהיב אבל בתלוהו וזבין שפיר אמרינן דמהני מטעם דאגב אונסא דזוזא גמר ונתרצה הגם שיוכל להיות שלא נתרצה הוי דברים שבלב ולא הוי דברים ואומדנא דמוכח ליכא אדרבא אומדנא דמוכח הוא להיפוך דנתרצה וא"כ שוב הוי דברים שבלב דברים וזה עצה נכונה. והנה ידוע דעת הר"ן בקידושין וכן פסק הרמ"א ביו"ד סי' רל"ב סעיף י"ד בהג"ה דהא דלא מהני דברים שבלב הוא רק כשפיו מתנגד להלב אבל אם אין בלבו נגד מה שבפיו לא הוי דברים שבלב כעין דקיי"ל באומר פת סתם ואח"כ אומר שנתכוין לחיטין מהני דלא נחשב דברים שבלב כיון שלא אמר בפירוש להיפוך ולפ"ז א"ש אם אינו אומר רוצה אני בפירוש א"כ לא הוי בפיו נגד מה שבלבו א"כ שוב לא הוי דברים שבלב ויכול אח"כ לטעון שלא נתרצה אבל באומר רוצה אני אף שיכול להיות שלא נתרצה בלבו א"כ הוי דברים שבלב ונגד מה שאמר בפיו לא הוי דברים משו"ה כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ודוק כי הדבר נחמד

וע"ד אשר הקשה כת"ר על הא דאמרינן בסנהדרין (ד"צ ע"ב) דאיתא שם א"ר יוחנן מניין לתחה"מ מה"ת שנאמר ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים וכו' אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנים לו תרומה מכאן לתחה"מ מה"ת והקשה כת"ר הלא ר"י בעצמו ס"ל במס' נדה (דס"א ע"ב) דמצות בטילות לע"ל וכו' הנה ימחול לעיין בהגהות הגאון רי"ב דמוחק הגירסא א"ר יוחנן מניין לתחה"מ מה"ת רק סתם מניין לתחה"מ מה"ת וכתב שכן הוא הגירסא בע"י ואולי מכח האי קושיא מוחק תיבת אר"י דלא תקשה דידי' אדידי' ואפ"ל דהא דאר"י מצות בטילות לע"ל היינו מצות שבגופו כגון כלאים ציצית ותפילין וכדומה אך מצות שהם חובת קרקע גם לע"ל יהי' (בנדה הגירסא א"ר יוסף המעתיק) דברי ידידו וכו'

סי' כו. שלום וברכה שמורה וערוכה לכבוד ידיד לבי הרב הגדול החריף ובקי מו"ה אליהו שענקיל בהרב הה"ג הצדיק מו"ה זאב וואלף ש שענקיל מ"מ דק' טארנא

נועם יקרתו עם ח"ת נכון השגתי ומאוד יכאב לבי על פטירת אותו צדיק מר אביו הרה"ג זצ"ל אשר אהבת עולם אהבתיו והוא גם הוא השיב אהבה עזה אל חקי כמ"ש כת"ר במכתבו תנצב"ה וימליץ טוב בעדינו לפני שוכן מרומים

מה שהקשה על הא דאמרינן במס' ב"מ (דף ע"ה ע"ב) אר"י א"ר כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא בעדים עובר משום לפ"ע לא תתן מכשול ור"ל אמר גורם קללה לעצמו שנאמר תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק ופרש"י עובר משום לפ"ע שעולה על רוחו של לוה לכפור גורם קללה לעצמו כשתבעו וזה כופר