שערי בנימין עב

יקרתו הגיעני היום הזה ויען כי אנכי טרוד בימים הללו בטרדות שלא כסדרן וגם הענין אינו סובל אריכות אמרתי להשיבהו תיכף כן פן יצא הדבר מלבי ואשכח להשיב. ע"ד שאלתו בכפר אחד הסמוך לקהל' אשר מעולם ועד עולם שייך לקהלתו בבית החיים ובמסי הקהל ועתה רצו אנשי הכפר לקבל עליהם רב מיוחד להסיג גבול מעכ"ת

תשובה. הנה ידוע דעת הסמ"ע בחו"מ סי' י"ד סקי"א דהכפרים השייכים לבית החיים דהעיר המה שייכים להעיר שהביא כן בשם התה"ד עיי"ש אמנם כבוד אאמו"ר רבינו שבגולה ז"ל בספרו טוב טעם מהדורא ג' ח"א סי' ס"א פסק דבזמנינו הכל הולכין ע"פ נמוסי הקיר"ה אם ע"פ נמוסי הקיר"ה שייך הכפר להעיר הזאת נחשבו שייך להעיר ואי לא לא דדינא דמלכותא דינא. והנה מעכ"ת כ' דהכפר ההוא ע"פ נמוסי הקיר"ה שייך להעיר הזאת ע"כ בלי ספק שייכא לאותה העיר אשר מעכ"ת שוכן בתוכה ויש בזה משום השגת גבול למעכ"ת וידוע דעת הפוסקים הראשונים והאחרונים דאסור להסיג גבול הרב ועיין בשו"ת תועפות ראם חלק חו"מ סי' כ"ו ובשו"ת חת"ס בכמה מקומות חאו"ח וחלק חו"מ שהאריכו בזה וגם מר אבא הגאון ז"ל בספריו וגם אנכי הצעיר הארכתי בזה שחלילה וחלילה להסיג גבול הרב ולקפח פרנסתו בשום דבר. והנה מעכ"ת רוצה למנות שם את בנו לרב בודאי יפה וכהוגן הדבר דכבר מבואר הענין ברמ"א יו"ד סי' רמ"ה סר"ב בהג"ה דבנו וב"ב עד סוף כל הדורות קודמין לאחרים אפי' יש גדול מהם אם הוא רק ממלא מקום אבותיו עכ"פ במקצת ביראה ובקצת חכמה וכבר האריכו בזה האחרונים בתשובותיהם ובחת"ס או"ח סי' י"ב וי"ג ובחקרי לב חאו"ח ע"כ לדעתי בודאי ישמעו אנשי הכפר ויעשו נ"ר למעכ"ת לקבל את בנו לרב אמנם אם לא ירצו לקבל את בנו עכ"פ זאת אסור להם לקבל רב אחר ולהסיג גבול כת"ר ויותר אין להאריך וכו' דברי ידידו

סי' כד. שלום וברכה ליפי עינים וטוב רואי בהלכה הוא כבוד ידי"נ הרב החריף ובקי הנגיד וכו' כש"ת מו"ה פנחס שפירא בק' פאלטישאן

נועם מכתבו ביום ג' העבר נכון קבלתי ואם כי אין עסקי כעת בענינים כאלו עכ"ז אמרתי להשיב לכת"ר יען כי כבר הי' לו פ"פ בהלכה לפני רבינו שבגולה מר אבא הגאון רשכבה"ג ז"ל לכן חביבין עלי שמעתתא דמעכת"ה ולו הנני נותן משפט הבכורה אך בקצרה כפי נושא הענין. תוכן דברי כ"ת ליישב דברי הטור מהשגת מרן הב"י ביו"ד סי' נ"ז במה שכתב הטור ונראה שיש תקנה לודאי דרוסה ע"י דנכבשינהו דניידי וכו' והקשה הב"י הא הטור בסי' ק"ו פוסק כר"י דלא אמרינן כל דפריש רק היכא דניכר האיסור אבל היכא דלא ניכר האיסור לא אמרינן כל דפריש וכו' מטעם שמא יקח מן הקבוע וכתב מעכת"ה ליישב כ"ז ותוכן דבריו שכוונת הטור רק להשיג על הסמ"ג שסובר כשיטת ר"ת דס"ד שנתערבה הוי ס"ס א"כ קשה ג"כ מכל הזבחים דהוי ג"כ ס"ס לפי הגמ' בתמורה (דט"ז) דאר"נ אחת הוא והעמידן על חמש ובע"כ צריך לחלק בין חולין לקדשים דבקדשים שמא יבואו י' כהנים בב"א משא"כ בחולין א"כ קשה הו"ל להסמ"ג להתיר אפי' בודאי דרוסה בנתערבה מטעם דנכבשינהו דניידי וכו' כתו"ד. ואם כי דבר חכמה אמר מ"מ אין דבריו מכוונים מלבד שגם בזה אינו מיושב לשון הטור במה שכתב ונראה שיש תקנה אפי' לודאי דרוסה וכו' דבריו אלו מורים בבירור שאינו משיג על הסמ"ג כ"א דינא קמ"ל דאי כוונתו להשיג על הסמ"ג הכי הול"ל וקשה לפי דבריו וכו' אך מלבד זה היסוד אשר עליו בנה הוא יסוד רעוע במח"כ כי מה שהקשה לשטת ר"ת מהא דכל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות והלא אמרינן בתמורה (דט"ז) ר"נ אומר אחד נתנה להן והעמידם על חמש וא"כ נאסרו רק מספק וכיון שנתערבו הוי ס"ס כמו ס"ד שנתערבה וא"כ לשיטת ר"ת הו"ל למישרי מטעם ס"ס וע"ז סובב הולך כל קוטב פלפולו. דבר זה אינו דמה שנעלם מחז"ל האיך הי' הלמ"מ ונשתכחו בימי אבלו של משה דבר זה לא נחשב לספק כיון דהוי כמו ספק חסרון ידיעה כמ"ש כל הפוסקים ועיין בפר"ח יו"ד מה שהביא בשם תשובת מ"ב בכל דבר דהאידנא לא סמכינן אבדיקה דילן לא מקרי ספק חסרון ידיעה ועושין מזה ספק וס"ס וכו' אבל בעינן השערות איסורין וכיוצא בזה הדבר ברור דאף האידנא מקרי חסרון ידיעה ועושין מזה ספק וס"ס עיי"ש ולדברי מעכ"ת כל הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה והחמירו חז"ל אם יארע ספק הוי ס"ס וזה א"א להאמר כלל

והנה זה לי ימים רבים אמרתי ליישב דעת ר"ת מה שחידש דס"ד שנתערבה מותר התערובות ע"י דנכבשינהו דניידי וכל דפריש מרובא פריש והקשו עליו בתוס' נגזור פריש שמא יקח מן הקבוע ומה שתרצו לחלק בין חולין לקדשים הוא דוחק כמובן. ואמרתי דהנה דעת רוב הפוסקים דלא הוי ודאי דרוסה אלא בניכר הדרוסה מבחוץ אבל בראינו שדרסה ואין הדרוסה ניכר מבחוץ הוי רק ס"ד ועיין בס' שערי דעה ביו"ד סי' נ"ז שהאריך לברר שיטות הללו ע"נ וא"כ נוכל לייחס גם לר"ת סברא הזאת. והגה ר"ת בודאי מיירי שראינו שדרסה ואין הדרוסה ניכר מבחוץ דאלת"ה רק דמיירי בניכר הדרוסה מבחוץ א"כ תו אין כאן תערובות כלל א"ו מיירי דאינו ניכר מבחוץ א"כ למה הוצרך ר"ת להתיר בדרוסה שנתערבה מטעם כל דפריש דנכבשינהו דניידי הלא בלא"ה מותר התערובות מטעם ס"ס וצ"ל דדעת ר"ת כדעת הפוסקים הובא בש"ך יו"ד סי' ק"ו דלא סמכינן אס"ס היכא דאיכא לברורי לכן ירעו עד שיסתאבו עיי"ש בש"ך אמנם על רוב סמכינן אף היכא דאיכא לברורי וא"כ משו"ה הוצרך ר"ת להתיר ע"י נכבשינהו דניידי וא"כ ממילא מיושב קו' התוס' דנגזור פריש שמא יקח מן הקבוע דז"א דבדיעבד אף אם יקח מן הקבוע יהי' מותר דהוי ס"ס וא"ש

ומה שהעיר כ"ת ברמ"א שם סעיף י"ח ובש"ך ס"ק