שערי בנימין עא

דמשקר ולא מטעם קרוב וזה"ל והנה אני אומר כיון שכן דלגבי ממון נקרא עד פסול ובטלה כל העדות א"כ קו' הגמ' בד"נ הרוג יציל מקשה אני גבי ד"מ מלוה ולוה יצילו דבשלמא שם מתרץ הגמ' דעל עצמו אין עליו שם עד כלל ולא הוי עדות ש שבטלה מקצתו אבל גבי ממונא דנקרא עליו עד פסול וא"כ מלוה ולוה יצילו בשלמא לשטת הסמ"ע והש"ך דהטעם פסול נוגע הוא משום דמשקר א"כ אין זה עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו אבל לדעת הע"ש דנוגע אינו משקר והטעם משום פסול קורבה קשה מלוה ולוה יצילו עכ"ל הנו"ב עיי"ש ודבריו נפלאו ממני דהרי שם במכות (דף ו') פריך הגמ' אלא מעתה הרוג יציל ופרש"י לר' יוסי פריך דאמר אף בלא התרו שלא נתכוין להעיד הוא מציל את הנדון מפני קורבה ה"ה נמי יציל את הנדון שהרי גם הוא ראה והוא קרוב אצל עצמו עכ"ל א"כ עיקר קו' הש"ס לר' יוסי וא"כ מה מקשה מלוה ולוה יצילו דהרי שם במשנה אמרינן אר"י בד"א דאמרינן עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו בד"נ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר וא"כ לק"מ דמלוה ולוה יצילו הלא לר"י לא אמרינן כלל בד"מ עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו וצע"ג. ויש לדחות דכוונת הנו"ב הוי דכוונת הגמ' מלוה ולוה יצילו קאי אליבא דרבי דס"ל שם במשנה דגם בד"מ אמרינן עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו ובד"מ א"צ התראה ועדיין צ"ע

והנה בילדותי שמעתי בשם גדול אחד שהביא ראי' ע"ד החידוד דנוגע פסול רק מדרבנן ומה"ת כשר מהא דאמרינן במס' ב"ק (דמ"א ע"א) במשנה שור שנגח את האדם ומת מועד משלם את הכופר ותם פטור ופריך שם הגמ' וכי מאחר דמתם קטלינן לי' מועד היכי משכחת לה ושקלינן וטרינן שם ומסיק כגון שהוזמו בזוממי זוממין ופריך הניחא אי ליעודי תורא בעינן שפיר אלא אי ליעודי גברא בעינן מימר אמר לא הוי ידענא ומשני כגון דאמרו כל אימת דקטיל תורא גבי' הוי קאי. ומקשים העולם מדוע הקשו הש"ס על המשנה דמועד חייב כופר ותם פטור כיון דתם קטלינן מועד היכי משכחת לה ולא הקשו יותר על התורה גופא דנאמר בקרא דבין תם ובין מועד חייבין מיתה קשה מאחר דמתם קטלינן מועד היכא משכחת לה ותירץ הגדול הנ"ל דעל התורה לק"מ דגם המקשן ידע דיש לתרץ בזוממי זוממין רק דהוי ק"ל קושיות הש"ס הניחא למ"ד ליעודי תורא אלא למ"ד ליעודי גברא מאי א"ל אך אם אמרינן דנוגע כשר לעדות מן התורה א"כ על התורה לק"מ די"ל כגון שבעל השור עצמו הוא אחד מן הזוממין דאז א"א לומר אנא אהעדאת קא סמיכנא לכן מקשה הש"ס על המשנה דנוגע בעדות מדרבנן פסול ואם הי' הבעלים אחד מן הזוממין אז נהרג השור ע"פ עדות הראשונים ולא נתקבל עדותם של השור ולא הוי נוגע כלל וא"כ שפיר י"ל ליעודי גברא עכתו"ד מה ששמעתי. והרואה יראה שהוא רק לחידוד וגם הדוחק מבואר שידע המקשן מסברת התרצן ורק מזה התרצן דמיירי בזוממי זוממין ושכחו כל התירוצים הראשונים שמתרץ שם בש"ס אמנם אחרי דדלא לי חספא מצאתי מרגניתא תותי' להביא מכאן ראי' להיפוך דנוגע פסול מה"ת והיינו מכח קו' העולם הנ"ל מדוע הקשו הש"ס על המשנה ולא הקשו יותר על הקרא גופא דמאחר דמתם קטלינן לי' מועד היכא משכחת לה דהנה ידוע פלוגתת הפוסקים אי גבי נוגע בעדות אי בעינן תחלתו וסופו בכשרות (אי מהני סלוק) והש"ך בסי' ל"ז ס"ק ל"ב הביא דעות בזה א"כ גם זה תלוי בהתרי טעמים דהביא הסמ"ע והש"ך אי נוגע פסול מטעם קרוב או מטעם דמשקר דלטעם דהוי כמו קרוב א"כ כמו דקיי"ל בחו"מ סי' ל"ג הי' יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ואח"כ נעשה חתנו וכו' אינו מעיד וא"כ נוגע בעינן תחלתו וסופו בכשרות אמנם אם נאמר הטעם דחיישינן דמשקר בשביל הנאתו א"כ בנסתלק כשר וכן איתא ברמב"ן בחידושיו לב"ב אמנם שם בב"ב (דף מ"ג) הביא הרמב"ן בשם רבותיו דנוגע בעדות מחמת ממון שאני משאר פסולין דגבי ממון לא מקרי תחלתו בפסלות כיון דמטא לי' הנאה בזה לאו בר עדות הוא כלל ואח"כ כשמסתלק כשר למפרע עיי"ש ודברי הרמב"ן הללו משו"ת מהרי"ט סי' כ"ו עיי"ש בח"ר שכתב דגבי נוגע בעינן ג"כ תחלתו וסופו בכשרות וכתב שם דהא דאמרינן דאין מוכר מעיד ללוקח משום חששא דמעמידו בפני בע"ח והוי נוגע ולא נימא הטעם משום דלא הוי תחלתו וסופו בכשרות משום שמתחלה הי' השור שלו ומתרץ דשאני התם דבעת שהי' שלו לא הי' עליו שם עדות כלל משא"כ בעת שהי' עליו שם עד בעינן תחלתו וסופו בכשרות עיי"ש ולדברי הרמב"ן הנ"ל לק"מ קו' המהרי"ט משדה כמובן ועיין בנוב"ק סי' ל"ג ובשו"ת חת"ס חו"מ סי' ל"ו. ונחזור לענין הנ"ל לפ"ד הרמב"ן והפוסקים שעמו דבמעיד לענין שיש לקרוב בו הנאה מהני סילוק שנסתלק הקרוב מהנאה היינו הממון ואם הוי תחלתו וסופו בכשרות א"כ עה"ת לק"מ קו' הגמ' וכי מאחר דמתם קטלינן לי' מועד היכא משכחת לה די"ל דמשכחת לה כה"ג שאמר שהשור הרג קרובו ורצה שיתן חצי כופר ליורשיו בתם והוא מן יורשי הנהרג א"כ הוי נוגע ופסול ואין השור נהרג ג"כ מטעם דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכן הי' בפעם שני' אך בפעם ג' שהרג סילק הקרוב א"ע מהכופר וא"כ לפי דברי הרמב"ם ז"ל נאמן הוא למפרע מה שראה בעוד היותו נוגע וא"כ שפיר משכחת לה שנעשה מועד וא"כ על התורה לק"מ ואך על המשנה דתני מועד משלם את הכופר ותם פטור וא"כ שפיר מקשה הש"ס מועד היכא משכחת לה שאין לומר כנ"ל דהעיד שהי' קרובו ז"א כיון דאין כאן כופר אין כאן רק עדות על השור א"כ קטלינן לי' באמת שהוא תם ע"י עדותו א"כ קשה שפיר מועד היכא משכחת לה וממקום שהביא הרב הנ"ל להוכיח דנוגע לעדות פסול מדרבנן מזה מוכח להיפוך בדרך ישר דנוגע פסול לעדות מדאורייתא ודוק שהוא לדעתי נכון. דברי ידידו וכו'

סי' כג. להרב הה"ג מו"ה שמחה גינצבורג אב"ד סטאראזיניץ: