שערי בנימין סט

אמרתי להשיב בקצרה דברי ידידו דו"ש הק' אברהם בנימין קלוגר בהגאון אור עולם מהרש"ק ז"ל

סי' כא. ברית שלומי לא תופר מאת כבוד ידיד ה' וידי"נ עוז הרב הגאון החריף ובקי המפורסם מהולל בתשבחות כש"ת מו"ה יונה אשכנזי אבד"ק סנאטין

יקרת מכתבו השגתי היום בבוקר ושמחתי מאוד להקשיב משלומו הטוב החביב עלי מאוד ואם אמנם כי רבו טרדותי היום אך לכת"ר הנני נותן משפט הבכורה כי למאוד יקרו דבריו בעיני. תוכן שאלת מעכ"ת כי בעצמות המונחין על הריאה הובא בש"ך יו"ד סי' ל"ב ס"ק ט' בשם מהרי"ח נשברו סמוך ממש להגוף עד שגם מקצת מן האסותא נשבר ג"כ והורה מעכ"ת להטריף ודמה אותו למה דקיי"ל בנשבר הגף סמוך לגוף הוא טרפה ואיש אחד חולק עליו והראה לו דברי הכנה"ג שהובא בספר בל"י ובספר זכרון אברהם שמכשיר ומעכ"ת אומר כי הכנה"ג מיירי באם יש רחוק אגודל עכתו"ד

תשובה. הן אמת מתחלה עלה בדעתי כדעת מעכ"ת ויש לי ראיות לזה אך מה אעשה כי על מדוכה זו כבר ישב רבינו מר אבא הגאון זצ"ל וז"ל ע"ד השאלה בהעצמות המונחין על הגף של העוף והמה מוזכרין בדברי הש"ך יו"ד סי' ל"ב סק"ט בשם מוהרי"ח ועצם מאלו העצמות הי' אחד שבור וע"ז נסתפק אם דינו כנשבר הגף או לא דמלשון הש"ך בשם מוהרי"ח מורה דוקא שמיטת הגף שייך באותן עצמות אבל לא שבירת הגף שייך באותן עצמות אך אין מזה ראי' די"ל דמוהרי"ח ס"ל כדעת המחבר דכל שבירת הגף כשר אבל להאוסרים שבירת הגף אף באלו העצמות שייך כן

תשובה. הנה נראה דכשרה כה"ג דהרי דעת המכשירין בנשבר הגף היינו מטעם דמדמי לה לנשבר הצלע בעוף דכשרה וכמ"ש הב"י בשם הת"ה ומהאי טעמא תמה הלבוש מ"ט קיי"ל בשבירת הגף דטריפה ובנשבר הצלע קיי"ל דכשרה אך הטו"ז בסי' זה והש"ך בסי' נ"ד מחלקים בין נשבר הצלע לנשבר גוף הגף מכח דהצלע מונח במקום אחד והגף מנדנד אנה ואנה וא"כ בהני עצמות שמונחין על גוף העוף המה נמי מונחין במקום אחד ואין זזין ממקומו פשיטא דדמי ממש לנשבר הצלע וכיון דקיי"ל בנשבר הצלע דכשרה הה"ג בהני עצמות ואינו דומה לשמיטת גף דשייך בהו ג"כ דשמיטת גף אינו מטעם שינדנד אנה ואנה רק בשעה שנשמט כיון שמונח על הריאה חיישינן שנשמטה הריאה עמו בזה אף עצמות הללו בכלל כיון שמונחים על הריאה ויש בהם חשש שבשעה שנשמטה נשמטה הריאה עמהם אבל לענין שבירת הגף דקיי"ל בנשברה הצלע כשרה ומה דשבירת הגף אוסר היינו מטעם שמנדנד אנה ואנה וא"כ זה לא שייך בהני עצמות ואלו דינן כנשבר הצלע ממש ואפי' לשטת הבה"י והפר"ח דמחמירין בנשבר הצלע אחד היינו כיון שהוא בפנים בתוך הגוף סמוך לריאה אבל בהני עצמות המונחין בחוץ לחלל הכל מודים דל"ח שנכנס חוץ לגבולו רק בגוף ממש כיון שמנדנד אנה ואנה אבל בלא"ה ל"ח דדומה לספק על ספק לא על ואת"ל על שמא לא נקבו הריאה וגם דומה ממש להני אווזין שמוליכין אצל השוחט ונקשרו בכנפים שמכשירין כל האחרונים אף שנשברו סמוך לגוף כיון דאינה מנדנד אנה ואנה והוא מדעת הב"ח ובל"י ולחה"פ ושו"ת שבו"י והפמ"ג ולבושי שרד כולם בפה אחד מתירין דכשר בלי ספק כנ"ל. עכדה"ק. ומעתה יראה כת"ר דדעת רבינו הגדול ז"ל להכשיר ומ"ש מעכ"ת כי דעת הכנה"ג הוא דוקא בהי' רחוק אגודל ז"א לפענ"ד דא"כ מה קמ"ל דכשר פשיטא ופשיטא דכשר אפי' בנשבר הגף בהי' רחוק אגודל רק הי' יכול לדחות דהכנה"ג נמשך אחר דברי המחבר שמכשיר בנשבר הגף אך כיון דהבל"י מביא דברי הכנה"ג לפסק הלכה גם לדידן ש"מ דכשר ודוק. ובדברי רבינו הגדול מר אבא ז"ל נראה כי רוח ה' דיבר בו והתכוין ממש לדברי הכנה"ג דבנשמט אותן עצמות יש להטריף אך בנשבר כשר ובשאלת כת"ר בעצמות שמונחין על גוף הריאה ממש יש בזה לפלפל בתשובת מר אבא ז"ל ולהמעיין היטב בדבריו הקדושים והנני סומך על מעכ"ת ודי לחכימא ברמיזא ואמרתי רק לגלות אזנו בזה ואתו הסליחה והנני ידידו דוש"ת וכו'

סי' כב. ב"ה יום ג' כ"ג אדר תרמ"ה לפ"ק בראדי

בין גאולה לגאולה ישיגהו רווח והצלה וקרנו ירום למעלה כבוד ידי"נ הרב הגדול החריף ובקי בחדרי תורה עיניו כיונים על אפיקי הראשונים כש"ת מו"ה ישעי' לאנדמאן מק' פודהייץ

אחד"ש נועם יקרת מכתבו הגיעני בזמנו אמנם לדאבון לבי לא יכלתי לעיין ולהשיב תיכף כי לא הייתי בקו הבריאה וכהיום הוקל לי מעט בעזר השם אמרתי להשיב למעכת"ה בראשונה ולו משפט הבכורה כי מאוד יקרו דבריו בעיני כי המה ד"ת וצדקו יחדו אליבא דדינא וכמעט אין להשיב על דבריו האמורים בצדק אך למען כת"ר אשתעשע עמו

הנה ע"ד שאלתו בעיר שנפטר הרב שלהם ושלחו אחר רב להספידו ודיבר הרב המספיד עם אנשי העיר שיקבלו את חתנו לרב והוא מחזיקו אצלו וכעת בא לשם חתן הרב הנפטר לתבוע חזקת חותנו ולהיות שמה לרב ואנשי העיר עמדו נגדו ורצו לדון בזבל"א וזבל"א ורוצים אנשים משם לקבל לבורר מצדם את הרב המספיד הנ"ל אבל חתן הנפטר אומר שהרב המספיד הנ"ל הוא נוגע בדבר כי רוצה שיהי' חתנו לרב ע"כ פסול לדין אף בזבל"א וזבל"א הדין עם מי

תשובה יפה דן ויפה הורה מעכ"ת דבודאי אסור לו להיות דיין אף בזבל"א כי חשוב נוגע כמו דקיי"ל בש"ע חו"מ סי' ז' כל הפסולים להעיד מחמת קורבה או מחמת עברה פסולין לדון ומבואר שם בסעיף י"ב כל דבר שיש לדיין בו צד הנאה אינו יכול לדון עליו עכ"ל וכבר מבואר בש"ע חו"מ סי' ל"ז סכ"ו וז"ל ואלו דברים תלוין בדעת הדיין ובעוצם בינתו וכו'