שערי בנימין סח

כל היום מבוקר ועד ערב וכאשר בא ה"ר חיים שו"ב והשגיח על הסכין של הר"ג ראה כן תמה כי מצא על הסכין חלודה ושאל אותו הכי בזה הסכין שחטת כל היום וענהו כי אותו הסכין מצא בבית השחיטה ולא הי' אחרת בלתי זאת ועתה טוען ה"ר געציל ששקר ענה בו השו"כ חיים שמעון והוא לא אמר לו כלום וחשד אותו בחנם. ועתה נפשו בשאלתו מה דין של השו"ב הר"ג הנ"ל ומה דינם של השני שו"ב אשר ראו וידעו כי ה"ר געציל אין אתו יודע מאומה מהל' שחיטה ואעפ"כ הניחו לו לשחוט ושתקו

תשובה. הנה גלוי וידוע מה דאיתא בש"ע יו"ד סי' ב' סעיף ב' בהגה"ה מי ששחט והוציא טרפה מתח"י פעם אחת אם לא החזיק בכך מותר לאכול אח"כ משחיטתו דנין בזה לפי ראות עיני הדיין האדם השוחט אם כבר נכשל ורגל"ד מעבירין אותו. והנה בכאן בענין שאלתו בודאי יש רגל"ד מפני שאומרים עליו שהוא קל בשחיטה והנה הש"ך שם בס"ק י"ד החמיר לומר שאפי' בפ"א אם הוציא טרפה מתח"י אסור לאכול משחיטתו עיי"ש שמסיק שהדבר מבואר בדברי מהרי"ק ולא כפי מ"ש הרמ"א ז"ל וגם הפר"ח הולך בשיטת הש"ך ז"ל וי"ל דהא דאסור לאכול משחיטתו הוא מטעם דהו"ל חשוד לאותו דבר והחשוד לא דנין ולא מעידין ומשמחל אינו נאמן עוד על השחיטה ומסתימת לשון הש"ך והפוסקים שכתבו דמעבירין אותו משמע אפי' בפ"א ואינו נאמן לומר שוגג הייתי כמבואר בש"ע יו"ד סי' קי"ט ובתשובת הרשב"א ז"ל שהביא הש"ך שאינו נאמן לומר שוגג הייתי שא"כ לעולם יאמר כן עיי"ש ולכאורה קשה לפמ"ש דלכן אסור לאכול משחיטתו מטעם חשוד הלא דעת התוס' דבפעם אחד לא נעשה חשוד לאותו דבר ולדעת התוס' שנ"צ אפי' בפ"א נעשה חשוד לאותו דבר וא"כ תינח לדעת התוס' שנ"ץ משא"כ בשיטת התוס' דידן קשה למה מעבירין אותו בפעם ראשון וצ"ל לדברי התוס' הא דמעבירין אותו לאו משום דנעשה חשוד אך מטעם דחז"ל קנסו אותו כמ"ש כל טבחא דלא סר סכינו קמי חכם וכו' רבא אמר מעבירין לי' וזה בודאי אינו מן הדין דהא אף דנמצא סכינו יפה אפ"ה מעבירין אותו דאז לא נעשה חשוד וע"כ הוא מטעם קנס א"כ ה"ה בזה אף דלא נעשה חשוד מעבירין אותו מטעם קנס

והנה הטו"ז בסי' קי"ט סעיף א' כתב להחמיר לאסור הכלים למפרע והדבר תמוה כאשר האריכו בזה האחרונים כמ"ש בש"ך בסי' א' סק"ח דאמרינן השתא הוא דאיתרע ומקודם הי' כשר אמנם בכאן כיון שהוא לא ידע הל' שחיטה כבר כתב שם הש"ך דבלא ידע הל' שחיטה יש לאסור גם למפרע. והנה התב"ש מחמיר גם לאסור הכלים למפרע בטבח שהוציא טרפה מתח"י וממשמעות דבריו שם משמע שגרע ממי שהמיר דתו דשם איכא חזקה טפי שראינוהו עובד ה' משא"כ ממי שהוציא טרפה מתח"י. ולפ"ז דבריו תמוהין הלא קיי"ל בע"ז מחשבה מצרפה למעשה וא"כ מה זה חזקה מחמת שראינוהו עובד ה' הלא האדם יראה לעינים ויוכל להיות דמחשבתו הוא לע"ז אמנם מה שאוסר הטו"ז והתב"ש הכלים למפרע חולקים האחרונים עליהם עיין בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ט"ו שמתמי' מאוד על הפוסקים שאוסרים למפרע וכן נלפענ"ד דמשמע מדברי רש"י ז"ל בר"פ גה"נ כדברי הש"ך ז"ל דלמפרע לא אסרינן ויש לדבר בזה הרבה ואכ"מ לדבר בזה בנ"ד אמנם במה שבפ"א חשבינן לי' כמזיד רוב הפוסקים ס"ל כן אמנם י"ל דבר חדש דודאי ביצא טרפה מתח"י בדבר שאינו נודע למראה עינים שהוא טרפה י"ל דבמזיד עשה כן ורצה לגנוב דעת הבריות אמנם אם יצא טרפה בדבר הנראה וניכר לעין כל שהוא טרפה א"כ איך נוכל לומר שעשה כן במזיד האיך לא הי' חושש לנפשו ונהי שרצה לגנוב דעת המקום אבל עכ"פ לא יוכל לגנוב דעת הבריות הלא נראה לעין כל שהוא טרפה ויתודע ויהי' כמתעתע ויעבירוהו מאומנתו אלא ע"כ אומדנא דמוכח ששוגג הי' ומצאתי ראי' לזה מדברי מהרש"ל פרק גה"נ במעשה דהש"צ מכר בשר טרפה בחזקת כשרה והי' מתנצל ששוגג הי' שנתחלף לו טרפה בכשרה דצידד להקל שאין לפסלו בשום דבר ותלה עצמו בסברא הזאת ואמר יען שזה הי' בפ"א וגם מתנצל ששוגג הי' שהסירכא היתה גדולה כרוחב יד דבשלמא אם היתה סירכא קטנה היינו יכולין לומר שעשה במזיד דלא ידעי בי' אינשי ומחמת זה סבר לגנוב דעת הבריות אבל כיון שהסירכא היתה גדולה כרוחב יד דאם הי' רוצה לגנוב דעת הבריות ולמכור טרפה בחזקת כשרה הי' לו לנתק ולהפריד כל הסירכא מהצלעות שלא יהי' ניכר ונרגש דכבר ידוע מהתלמוד דסמכינן על אומדנא דמוכח אפי' במלתא דאיסורא וקצת ידים מוכיחות לאיסור אפ"ה סמכינן אאומדנא לקולא עיי"ש שהביא כמה ראיות לזה א"כ ה"ה בנ"ד כיון שהי' חלודה על הסכין שנראה לעין כל שאי אפשר לשחוט בסכין כזה בודאי י"ל ששוגג הי' וביותר יש כאן הכחשה שהוא אומר שלא שחט כלל בסכין הזה. אמנם כ"ז כתבתי בהחפזי להתלמד במק"א אמנם בנ"ד כיון דמעכת"ר כותב שאינו יודע כלל בהל' שחיטה ואין לו שום ידיעה בהשחזת הסכין אין לו תקנה רק שילך למק"א וילמוד הל' שחיטה ויקבל קבלה משוחטים ומרבנים מובהקים וגם יעשה תשובה על מה שעבר אז נראה מה לעשות לו. אמנם לבי ידאב על השו"ב דשם אשר ידעו וראו את מעשה האיש הזה ושתקו קשים הם בעיני יותר מר"ג בעצמו כי גדול המכשיל את הרבים ואיך נאמנים בעצמם על שחיטתם אחרי שראו בעצמם המכשלה שיצא מתחת הר"ג ושתקו ראוי היו להענישם בעונש קשה אך יען כי בעוה"ר הדור פרוץ יותר ואין בנו כח לעמוד דברינו על ד"ת ממש ע"כ עכ"פ ראוי להעביר אותם על חודש ימים ויעשו ג"כ תשובה כראוי ויקבלו דברי חבירות בפני כת"ר ולא ישיבו עוד לכסלה אולי יש תקוה ויכפר עונם כ"ז