שערי בנימין סה

תכ"ד וגם י"ל דהם לא העידו כלל רק דהם באו ושאלו עדות מי יקובל ואז אמרו הכהנים דבנו כשר ועדותו יועיל ולא של עבדו וכשבאו לפני חכמים אמרו להיפוך שעבדו כשר ובנו פסול אבל עדיין לא הגידו עדותן כלל ולא הוי לא ראי' כאחד ולא הגדה. ומ"ש רו"מ לתרץ דמיירי שהי' הבן אומר בב' והאב בג' והעבד בד' אז כיון דהעבד והבן הי' מחולקין הרבה לא נפסלו כמ"ש התוס' בב' כתי עדים היכא דמכחישין זא"ז לא נפסלו ומ"מ עדות הבן והאב או האב והעבד מצטרפי כיון דבאחד אומר בב' ואחד בג' מצטרפי. הנה זה טעות דעכ"פ עדות האב למה לא נפסל לדעת הכהנים מכח העבד דהרי בינו לבין העבד ליכא הכחשה וכן לדעת החכמים למה לא נפסל האב מכח עדות בנו שנצטרף עמו ביניהם לא הוי הכחשה לכך הפשוט כמ"ש. וע"ד פלפול י"ל כיון דבאמת כתיב החודש הזה הוא לכם למשה ולאהרן וקשה למה כלל שניהם הול"ל החודש הזה לכם והנה למ"ד דמכשיר קרובים הוי הכונה לאשמעינן דקרובים כשרים אך למ"ד דקרובים פסולים ולכם הוי דקמ"ל דעדות זה תהא מסורה לכם דהיינו לראשי הדור וקשה דהול"ל לך והוי נמי נשמע כן בע"כ דקמ"ל דעכ"פ אהרן אינו פוסל את הדין ורשאי גם אהרן להיות יושב בב"ד וא"כ לפ"ד המשל"מ דגם בדיינים אמרינן נמצא אחד מהם קא"פ עדותן בטלה וה"ה בדיינים א"כ כאן דגלי קרא בעדות החודש דעכ"פ אהרן יכול להיות ג"כ יושב בב"ד ואין הוא מבטל הב"ד א"כ ה"ה בעדות הוי כן דקא"פ אינו פוסל בזה וכמו דלחד מ"ד כשרים קרובים מהך קרא דלכם כן ה"נ ואף למ"ד דקרובים פסולים עכ"פ גלי קרא דקא"פ אינו מבטל הכל בזה כן י"ל. ועוד נראה יותר ע"פ מה דגרסינן בירושלמי ספ"ק דר"ה עבד משום פסול ובנו משום קרוב ולכאורה הוא תמוה מה קמ"ל בזה הרי זה דבר פשוט דמה"ת יהי' נפסל אם לא מכח זה אך נראה ע"פ מה דגרסינן בפ' השואל גבי שאלה בבעלים דאם נשאל לו עבדו לא פליגי דיד עבד כיד רבו והוי כגופו עיי"ש א"כ מוכח דעבד הוי כגופו ועיין בתו"כ פ"ד הלכה ב' בדבורא דנדבא בק"א שם דגם בבנו י"ל דהוי כגופו טפי מאשתו וא"כ הוי ס"ד לומר כיון דעכ"פ תרי בעינן אף למ"ר דקרובים כשרים מ"מ תרי בעינן כדמוכח ממה שקבלו הכהנים אותו ובנו וא"כ מוכח דתרי בעינן ונלמד מלכם א"כ הוי ס"ד דבנו דהוי בגופו לא נחשב כתרי או עבדו כיון דהוי יד עבד כיד רבו לא נחשבו כתרי ולכך כיון דיש סברות דעבד הוי טפי גופו מבנו ויש סברא להיפוך כדמוכח בת"כ פרק הנ"ל ובדבורא דחטאת פרק י"ב לכך אמר הירושלמי דלאו מהאי טעמא אתאן עלה רק מכח פסול וקרוב ולפ"ז י"ל דנהי דלפי האמת עבדו ובנו נחשבו כתרי ולא אמרינן דהוי כגופו מ"מ לענין פסלות יתר העדים י"ל דלא מבטל כל העדות רק פסולין ושאר קרובים דאינן כגופו אבל בנו ועבדו הוי כגופו אין מבטלין ופוסלין יתר העדים כיון דחידוש הוא שיופסלו כל העדים ע"י קרוב או פסול לכך י"ל דלא הוי רק במי שאינו כגופו אבל במי דהוי כגופו הוי כחד ואינו מבטל שאר העדים וי"ל דלכך דייק הש"ס במכות (דף וי"ו) במשנה שם דמה יעשו שני אחין שראו כאחד שהרג את הנפש ולמה לא אמר באב ובנו שראו כאחד שהרג הנפש בע"כ מוכח דבכה"ג אין מבטלין הכל דלענין זה נחשבו כגופו כן י"ל דרך הערה ולא לדינא

אמר המסדר שוב מצאתי בספר קנאת סופרים תשובה ע"א (בדף כ"ד ע"ב) שכבר נשאל על זה וז"ל הנה מה שתמה עמ"ש בספרי שנות חיים מכח דעבדו הוי כגופו ועל זה תמה דהרי במשנה דר"ה שם בספ"ק יש במשנה ועבדו משוחרר הנה תמיד דרכו להשיב למה לא ראה תחלה לפרש דברי לפענ"ד במעט ראי' הי' יכול להבין דברי די"ל דמיירי דאח"כ שחררו כי סבר דאת עבדו לא יקבלו לכך שחררו והוא לא ידע דבעינן תחלתו וסופו בכשרות וכן מורה לשון הירושלמי דקאמר דעבדו משום פסול ואם הכונה שכבר הי' משוחרר למה הוי פסול ואם הכונה רק לעדות החודש מכח דבעינן מיוחסין הול"ל מכח דאינו מיוחס כיון דלכל עדות הוא כשר ומדקאמר משום פסול משמע דפסול לכל עדות ובע"כ דהכונה מכח דעבדים פסולים לעדות והוי ס"ל דבעדות החודש בעינן תחלתו וסופו בכשרות והב"ד הוי ס"ל דל"ב תחלתו וסופו בכשרות בעדות החודש לכך קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו. והן אמת דבתוס' שם לא משמע כן רק דבר נמי פסול לעדות החודש לדעת הכהנים מ"מ בכוונת הירושלמי ובגוף המשנה י"ל כמ"ש גם אף אם מ"ש דעבדו כגופו יהי' זה טעות מ"מ גוף התירוץ יהי' שם נכון דממ"נ למאן מקשה דלבטל כל העדות מכח נמצא אחד קא"פ אם לדעת הכהנים הרי הם ס"ל דקרוב כשר הרי דקיל להו עדות החודש יותר משאר עדות א"כ י"ל מכ"ש דקא"פ אינו מבטל העדות דהתורה לא אמרה דקא"פ מבטל הכל רק היכא דבעינן עדים כשרים דוקא ולא היכא דקרוב כשר ונהי דגלי קרא דבעינן מיוחסים מ"מ דוקא הם פסולין אבל מנ"ל דמבטלין את הכשרי' ואם הקושיא לדעת הב"ד דס"ל קרובי' פסולין לעדות ובעינן כשרים מ"מ לדידהו כיון דאין הפסול רק מכח בנו שפיר כתבנו די"ל דבנו הוי כגופו וכמ"ש בת"כ שהבאתי שם וי"ל דבנו אינו מבטל העדות דהוי כחד רק קרוב אחר הוא דמבטל וכמ"ש שם דהוי רק דרך פלפול

והנה הרב בעל עז"כ בחיבורו על התו"כ הקשה קו' זו על הק"א שכתב דבנו הוי כגופו יותר מאשתו דהרי בכל דוכתא אמרינן דאשתו כגופו טפי מבניו וכן מבואר ביו"ד סי' רל"ד סעיף נ"ז ותמוה על ראייתו דשם לא תליא הדבר בחיבורין אם נחשבו לבשר אחד או לא דהרי קרוב כשר להיות מן השלשה רק נוגע פסול דאם יש לו הנאה מן ההיתר הוי נוגע ופסול ולכך מצד ההנאה הוי היתר אשתו הנאה לו יותר מבתו ולזה דימהו לגופו דהוי לו הנאה יותר מבתו אבל בדבר בחיבורין אם הם כבשר אחד וגוף אחד י"ל בניו עדיפי. ובאמת קשה מ"ט לא הביא ראי' מש"ס ברכות וש"ע או"ח סי'