שערי בנימין סד

בני החריף שיחי' אחר החיפוש מצא את שאהבה נפשי בספרו שנות חיים (דף פ' ע"א) ויען כי הספר אינו בנמצא כעת צויתי להעתיק לו מ"ש וז"ל שם ויועתק בסוף התשובה. מתוך הדברים הנ"ל יראה דהרגיש בתירוצו וכן בהקושיא דלא מצינו רק אשתו כגופו והביא הוא מהתוס' דבנו חשוב יותר מאשתו כגופו עיי"ש. אמנם זאת ק' דמהגמ' אין ראי' דעבד כגופו רק דיד עבד כיד רבו לענין זכי' אבל לא מצינו שיהי' גוף עבד כגוף רבו ובפרט דהגמ' דמנחות קאמר בפירוש כן גם צ"ע מאוד דהרי המשנה אמרה ועבדו משוחרר ואיך שייך לומר דהוא כגופו וצל"ע עדיין

ומה שכתב כ"ה לחדש ע"פ סברת אאמו"ר הג' ז"ל דאם באה כת אחת להעיד על אדם אחד ונמצא בין העדים קא"פ דהדין דכל העדות בטלה כל זה הוא בשאר קרובים אבל אם אחד מן העדים הוא אביו של הנדון או בנו של הנדון לא אמרינן דבטלה כל העדות וראי' לזה מדברי הראב"ד שהביא הרא"ש פ"ק דמכות דבנמצא אחד קא"פ עדותן בטלה הוא מטעם דעדות שבטלה מקצתו בטלה כולו ה"מ היכא דנקרא עליו שם עד רק הוא פסול אז אמרינן עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו אבל במי שלא נקרא כלל עד ואין עליו תורת עדות כלל לא שייך לומר עדות שבטלה מקצתו דזה לא הוי עד כלל א"כ ה"ה באם הוא בנו של הנדון ד דכגופו דמי לא הוי עד כלל לפ"ד אאמו"ר הגאון ז"ל אך מה נעשה דאם אמרינן אב ובנו או אדון ועבדו כחד גופא דמי א"כ תו ליכא כאן ב' עדים כלל

והנה לפ"ד הראב"ד הנ"ל נסתפקתי ספק חדש באם באו ב' עדים והעידו על ב' דברים כאחד המה עדות שאתה יכול להזימה ובדבר השני הוי עדות שאי אתה יכול להזימה אם נאמר בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וטעם הספק לפ"ד הראב"ד הנ"ל דעל ממונו נקרא עד פסול ובטל כל העדות כדין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והנה הנו"ב מה"ק חאה"ע סי' כ"ז הביא מה שאיתא בחו"מ סי' ל"ו הפלוגתא בדין נגיעה דהע"ש כתב הטעם דנוגע פסול לא משום דחשוד דמשקר רק משום דאדם קרוב אצל ממונו ופסול מצד גזה"כ דהתורה פסלה עדות קרובים אפי' משה ואהרן והש"ך השיג עליו והעלה דהטעם דחשוד למשקר ע"כ העלה דמהני סלוק שאז אינו נוגע ואינו משקר. והנה רש"י במס' ב"ק (דף ע"ה) כתב הטעם דבעינן עדות שאתה יכול להזימה משום דחיישינן שמא משקרי וע"י דבעינן עדות שאילה"ז יראו מלהגיד שקר א"כ כה"ג שבדבר אחד המה עדות שאתה יכול להזימה ובדבר השני המה עדות שא"א יכול להזימה א"כ בדבר שא"א יכול להזימה חיישינן דלמא משקרי אבל עכ"פ עד מקרי דלכן מהני סלוק ומש"ה עדיף מפסול קורבא וא"כ נימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה או נימא דפלגינן דיבורא דעל דבר שהם בר הזמה נתקבלה עדותן וע"ד שאינן בר הזמה בטל עדותן והוא ספק עצום. ואמרתי לפשוט ספק זה מדברי הרשב"ם במס' ב"ב (דף נ"ז) דשם במשנה אמרינן הי' שנים מעידים שאכל ג' שנים ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל וכו' וכתב הרשב"ם משלמים לו את הכל כפי דמי הקרקע שהי' רוצים להפסידו יגבה מהם משום דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה מלבד הקרקע שלו שיטול מן המוחזק עכ"ל ודבריו תמוהין מאוד ואין לו פירוש כלל דלכן משלמים לו כפי דמי הקרקע שהי' רוצים להפסידו משום דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה וכתב בס' זרע יצחק על משניות וכן בספר עיני ישראל וכן בס' פני שלמה להרב מו"ה שלמה ג"פ על ב"ב לבאר כוונת הרשב"ם דכוונתו למה שכתוב הנ"י שם וז"ל וא"ת דהו"ל כאשר עשה ותי' ב' תירוצים אחד משום דממון איתא בחזרה והו"ל כאשר זמם ותי' הב' בשם הריטב"א דמיירי בעת שבנו לא הי' המחזיק בקרקע ונ"מ בין ב' התירוצים למ"ש הרא"ש הביאו התוס' שם במשנה דמדקדק בלשון המשנה דתנא משלמין לו את הכל דהאי הכל הוא שפת יתר וכתב התויו"ט בשם הרא"ש דאתי לאשמעינן דמשלמין לו גם הפירות שהפסידו אותו אם יש להמערער עדים כמה פירות אכל וזה יתכן לתירוץ הא' שהביא הנ"י משא"כ לתירוץ הריטב"א גם ביש עדים כמה פירות אכל עכ"פ פטורים העדים מלשלם דמי הפירות משום דהו"ל כאשר עשה בשלמא בגוף הקרקע משכחת כדברי הריטב"א דבעת שבנו לא הי' בקרקע אך הפירות שכבר אכל הו"ל כאשר עשה וע"כ הרא"ש ז"ל ס"ל כתירוץ הראשון שבממון לא שייך כאשר זמם ולא כאשר עשה משום דאפשר בחזרה והרשב"ם סובר כתירוץ הריטב"א ז"ל ע"כ מדייק בלשונו וכתב "כפי דמי קרקע שהי' רוצים להפסידו יגבה מהם" משא"כ פירות לא ישלמו וכתב הטעם משום דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה ומסיים שפיר יטול מן המוחזק היינו באם אחר גמר דין נכנס להקרקע הואיל ובשעת גמר דין לא הי' בהקרקע הו"ל כאשר זמם ודוק וא"כ נפשוט הספק שלנו דהרי חזינן דכאן דבגוף הקרקע עדותן עדות דיכול לקיים הזמה בהם ובפירות דאינו יכול לקיים הזמה מחמת דהו"ל כאשר עשה עכ"פ לגוף הקרקע מהני עדותן אף דהעידו שני דברים כאחד דהיינו הקרקע שיש בהם הזמה והפירות שאין בהם הזמה אפ"ה מהני עדותן אף שהעידו שני דברים כאחד לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ולומר כיון דבטל עדותן לגבי פירות יתבטל עדותן גם גבי קרקע ודוק כי הוא נכון

והנה ז"ל אאמו"ר הגאון ז"ל בספרו שנ"ח אשר יעדתי בתוך התשובה. מה שהקשה בר"ה כ"ח גבי טובי' הרופא שראה החודש הוא ובנו ועבדו והקשה למה לא אמרינן בזה בנמצא אחד קא"פ דעדות כולם בטלה לדעת הש"ך דס"ל אם כולם למחזי נמי בטל הכל וכו' הנה באמת אין התחלה חדא דלמא מיירי שלא ראו כאחד דהרי לא נפסלו רק אם ראו כאחד ודלמא לא היתה ראייתם כאחד ואף לדעת הרמ"ה דס"ל דע"י הגדה אף בלא ראי' כאחד נפסלו מאן יימר דהעידו