שערי בנימין סג

הרב מראוונא אשר אמרינן גם בזה כיון דאדחי אדחי ה"מ היכא שבשעת מיתה לקחו תיכף אחר במקומו בלי הגבלת זמן כלל א"כ חזינן דדעתם הי' בשעת מעשה לדחות את הקטן לגמרי אמרינן בזה כיון דאדחי אדחי דחזינן שנתייאשו מן הקטן ושוב אסור אח"כ לדחות את השבי כיון דקיי"ל מעלין בקודש ולא מורידין אבל כאן הוא ענין אחר לגמרי שהה"צ מקאדניע שהוא המגיד דשם והוא התנה בפירוש עם ה"ר יוסף חיים ששכרו רק על ג' שנים עד שיגדלו הנערים הרי מורה בפירוש שלא נדחה כלל וגם אין טענה לר' יוסף חיים שאסור לדחותו מטעם מעלין בקודש ולא מורידין כיון שהתנה עמו רק לזמן קצוב. תדע שכן הוא שראיתי בהעתקה משו"ת דבר משה שהביא שם ראי' דגם בש"ץ ושו"ב ומוהל מדברי שו"ת הרשב"א סי' ש' דכתב דאם הש"ץ מת והניח בן ראוי לכך ואעפ"י שיש אחר טוב ממנו בנו קודם לכל דבר וכתב שם דאין להעביר ש"ץ מפני החשד דקיי"ל מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום א"כ ה"ה דאסור לדחותו מפני החשד. והנה כתב הסבה"מ סי' שס"ו שלא נאמר דין זה רק אם שכרו את החזן בלי תנאי ובלי כתיבת הזמן אבל אם התנו עמו תנאי על זמן הולכין בתר תנאי הרי בפירוש דאם התנה על זמן ידוע ליכא שום טו"מ לא מפני החשד ולא מפני מעלין בקודש ואין מורידין. כללו של דבר אין אני רואה שום דבר לחייב את היתומים ולהצדיק את ה"ר יוסף חיים והדין עם היתומים ואולי אפשר יש מקום עשיית שלום ביניהם בודאי טוב אך מצד הדין א"א לחייב את היתומים כלל. שוב הראה לי בני הרב שיחי' בספר דעת תורה לידידי הרה"ג מברעזאן שגם הוא בסי' א' אות פ"ב ומקודם אות פ"א דחה דברי האשל אברהם כמ"ש ולפי הנראה לא ראה שו"ת משיב כהלכה ועיי"ש בסוף הספר בשו"ת דרכי שלום סי' ז' שמדחה ג"כ דבדי האשל אברהם הנ"ל מהלכה והי' ראוי להאריך כי יש להרחיב הדיבור בזה וחכמי הספרדים האריכו למעניתם אך הציר המיוחד אץ עלי לכלות דברי כי נוסע הוא לכן מוכרח אני לקצר והעושה שלום במרומיו יעשה להם שלום כנפשם ונפש ידידם. הק' אברהם בנימין קלוגר בהגאון מהרש"ק זצ"ל

סי' יח. לכבוד ידידי הרב החריף ובקי החכם השלם כש"ת מו"ה יוסף דוד ווארשאווסקי בק' קאליש במדינת פולין

זה ימים מועטים אשר השגתי יקרת מכתבו ואף כי אינני בקו הבריאות והשלימות התאמצתי להשיב לכת"ר לטייל עמו באריכות כדי להשביע בצחצחות נפשו. ונבוא אל סדר דבריו בעזה"י

א) הנה יצא ראשונה להשיב על דברי אאמו"ר רבינו שבגולה ז"ל בהגהות "חכמת שלמה" בש"ע חו"מ סי' ל"ו שיצא לחדש דבר חדש דהא דאמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה היינו דוקא בשאר קרובים אבל אב עם בנו או אדון ועבדו לא אמרינן דבטלה כל העדות משום דאב עם בנו או אדון ועבדו כחד גופא חשיבא והביא ראי' לזה מר"ה (דף כ"ב ע"א) במשנה אר"י מעשה בטובי' הרופא שראה את החודש הוא ובנו ועבדו משוחרר וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכשבאו לב"ד קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו וכו' ולכאורה תמי' גדולה הלא נפסלו הכשרים באמצעות הפסול שנצרף עמהם א"ו מוכח דגבי אב ובנו או עבדו אין לפסול עדות הנשארים עכ"ד הקדושים. ועפ"ז ישב כת"ר קו' המנחת חינוך ד' שהקשה דלשיטת הש"ך בחו"מ סי' ל"ו דהא דאמרינן דאם הפסולין לא נתכוונו להעיד לא נפסל עדות הכשרים הוא רק באופן אם הכשרים נתכוונו להעיד אבל אם גם הכשרים לא נתכוונו להעיד נתבטל עדות הכשרים אף שהפסולים לא נתכוונו להעיד א"כ בהך מעשה דטובי' הרופא שפסלו את עבדו וקבלו אותו ואת בנו והקשה הלא נתבטל עכ"פ עדות אותו ואת בנו מצד דנמצא פסול ביניהם וע"כ צ"ל דעבדו לא הי' נתכוין להעיד ואינו פוסל הכשרים א"כ עדיין קשה איך הב"ד קבלו אותו ואת עבדו הלא בנו פוסל אותם וא"ל דבנו לא נתכוין להעיד דע"כ גם העבד לא נתכוין להעיד כנ"ל והיכא דהכשרים והפסולים לא נתכוונו להעיד בטל שפיר עדות הכשרים עיי"ש אך לפי ד"ק דמר אבא ז"ל א"ש דהא באב ובנו לא שייך כלל לומר דנתבטל שאר העדות מחמת צרופם דכחד גופא חשבינן עכ"ד. והנה בראשית השקפה אמרתי דלק"מ קו' אאמו"ר ז"ל וגם קו' המנ"ח הנ"ל הלא דעת כמה פוסקים בש"ע חו"מ דלא נפסלו קא"פ אלא כשנצטרפו בראי' וא"כ אכתי מאן יאמר דראו כאחד דלמא מיירי דלא ראו כאחד רק זה בפ"ע וזה בפ"ע ולא נפסלו ואף את"ל כדעת הרמ"ה שם בסי' ל"ו דנפסלו לעדות בתוכ"ד אף בלי ראי' מ"מ מאן יאמר לן דהעידו לפני הכהנים והב"ד דלמא הכונה כך דבאו לפני הכהנים ואמרו שיודעים להעיד עדות החודש ואמרו להם הכהנים שהאב ובנו כשרים והעבד פסול ולא יתחיל להעיד וכן להיפוך כשבאו לשאול בב"ד אמרו להם שבנו פסול והעבד כשר ולא יעיד בנו כלל רק העבד ומוכח כן דלמה העידו לפני הכהנים וכי הכהנים מקבלי עדות נינהו א"ו דבאו רק לשאלם כיצד יעשו בהגדתן ואמרו להם הכהנים שהאב ובנו יעידו והעבד פסול א"כ גם הסיפא דבאו לפני הב"ד ג"כ הכונה כן דבאו לשאול מי הוא הכשר להעיד והם השיבו דהעבד כשר ובנו פסול כן י"ל דרך פשוט. ובאמת דברי אאמו"ר הגאון ז"ל מ"ש דעבד ובנו כחד גופא חשבינן אינם מובנים לי מלבד מה דקשה דלא מצינו בשום מקום רק אשתו דהוי כגופו אבל בבנו ועבדו לא מצינו שיהי' כגופו (הגם שאמרו אב ובנו אין מונין להם אלא אחד אין הנדון דומה לזה) אך מלבד כל זה תמוה מאוד דאם אמרינן אב ובנו או עבדו כחד גופא חשובין ע"כ אין מבטלין העדות א"כ תו ליכא תרי סהדי דאם יעיד אב ובנו הרי הם כחדא או אדון עם עבדו הרי הוא כחדא. וזכורני שאאמו"ר ז"ל מדבר מזה בספריו אך לא יכולתי למצוא כי רבים המה אך