שערי בנימין סב

דבריהם במשפט או עפ"י פשר בריצוי שני הצדדים או יקוב הדין וכו' ועתה זכו הבנים בחזקת אביהם כמ"ש הדב"מ הועתק בעיקרי הד"ט דאם הי' מי שישמור זכו הבנים בחזקתו ונראה שאינו חולק על זה ומזה יתיישב מה דקשה מזה דאמרינן בהוריות (דף כ"ג) משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים והקשו שם בתוס' הרא"ש דאיך משכחת משוח ומרובה בגדים בזמן אחד דקודם שנגנז שמן המשחה ל"ה מרובה בגדים ואח"כ ל"ה משוח ותירץ שם דהכה"ג חלה או נשבה ואחר משמש תחתיו כמה שנים דבכה"ג לא אמרינן ראשון חוזר לעבודתו וכן כתבו התוס' ברפ"ג דנזיר וקשה על הא דמשמרין לו המלוכה אפי' על כמה שנים לדברי הדב"מ ניחא דמיירי בלא נמצא מי שישמור שלא רצה שום אדם לקבל התמנות לזמן רק בתנאי שלא ישוב הרה"ג לעבודתו לכן אמרינן כיון דאדחי אדחי ועיין בחידושי הריטב"א ספ"ב דמכות דלדעת ר"מ חוזר ובשוגג למה שהוחזקו אבותיו כשימות הכ"ג אף דאדחי כשגלה לעיר מקלט לא אמרינן כיון דאדחי אדחי ולדעת הדב"מ ניחא דמיירי בהי' מי שישמור לכן דעתי שאין חולק ע"ז. והנה הרב מראוונא באות ח' הביא בשם זכר יהוסף להוכיח דכל דאפסיק אחר אפי' נפטר השני ואין מי שימלא מקומו אבד הראשון חזקתו וזו לא אמרה אדם מעולם ובאמת לדעת המרשד"ם המובא במג"א והרמ"מ שהביא דכתר תורה אינו בירושה דהוא הפקר לכל ישראל לק"מ דהא שם כתר תורה הוא והגם דמהלל ואילך נהגו שתהי' ירושה הוא משום כבוד זרע בית דוד והיינו בא"י אבל בבבל דהוי הראש גולה יורש מזרע בית דוד וכתר תורה מהישיבה לא הוי ירושה כלל ומלבד זה נראה דהי' דרכם מי שאינו בישיבה ועוסק בסחורה לא מינו אותו וראי' מאילפא ור' יוחנן שמינו את ר"י הגם שם ראה דאילפא הי' גדול ולכן בתחלה לא שלחו המלוכה כלל רק כששמע דאתא שלחו לשאול אותו אם יקבל להיות ראש ישיבה. ומ"ש הרב יורש דאורייתא ז"א דירושה דאורייתא ודאי ליכא בכתר תורה אבל בכל המינוים אם אפסקו חיותם אין מי שימלא מקום השני חוזר המינוי לבנו הא' לכ"ע. ומ"ש שלא היורשים העמידו אותו כן הוא שהעמדת השומר על ג"ש נעשה ע"פ הה"צ מקאדניע עד שיגדלו הנערים ואז יעמדו לדין או ע"פ פשר מרצונם. ומ"ש מענין מסייע עפ"ד הואיל יוסף הנה שם במסייע שנתמנה מהצבור שהוא ענין משימת שהוא בישראל אל כמו מלך אבל מה שאדם ממנה מעצמו פשוט דאינו רק כסוחר פועל לסייעו וכן יש גם עתה במקומות גדולים שהקהל ממנים מסייעים להשו"ב וזה נקרא מינוי ולא מה שהאדם מצוה לבנו הסמוך על שלחנו לסייעו וברצונו לדחותו ומי ימחה בידו וזה לא נשמע מעולם ופוק חזי מאי עמא דבר. ומ"ש באות י"ד לחלוק על אחרוני זמנינו בנדון חזקת הש"ץ אם מדינא או ממנהגא אמת כדבריו ומבואר בריטב"א פ' הגולין כן מענין ש"ץ דהוי ירושה דאורייתא דלא ילפינן ממלך

כלל הדברים שלענין חזקה דעתי נוטה שע"פ התורה זכו הבנים בחזקת אביהם וחלילה לשום אדם להשיג גבולם וגם הרי"ח אינו רשאי להשיג גבולם ככל אדם

תשובה. מתחלה הי' רצוני להאריך אך יתמהמה הדבר הרבה ע"כ נקטינן בקוצר מילין אחרי עיינתי בכל הפסקים והכתבים ששלחתם אלי והנה ראיתי כי הטיבו אשר דברו הרבנים המאורות הגדולים מו"ה שמואל אברהם אב"ד קאסנטין ישן והרב מו"ה אלי' פוסק אבד"ק באהליפאלי כי הדין עם היתומים ואין לה"ר יוסף חיים שום טו"מ נגדם הגם שדברי הרב הפוסק מראוונא לא ראיתי אך מה שהביא דבריו הרב מקאסנטין. והנה דברי הרב מראוונא דברי תורה המה ואין לדחותם בקש וכבר מבואר כדבריו בהרבה שו"ת הספרדים אך אעפ"כ הלכה ואין מורים כן ראשית מה שסמך על שו"ת דבר משה שהביא כן האשל אברהם בשמו דאם הניח הש"ץ בנים קטנים אמרינן כיון דאדחי אדחי כבר סתרו כל האחרונים דבריו מלבד זה שהביא הרב מקאסנטין הועתק משו"ת דב"מ שמבואר דלא כן הוא הדבר ברור כי ל"ש כיון דאדחי אדחי רק היכא דבשעת מעשה נדחה לגמרי בעת מיתת אביהם מצד שאינם ראוים לזה ולקחו אחר במקומו כגון במומר שאכל חלב ואח"כ חזר בתשובה אמרינן כיון דבשעת מעשה אדחי אדחי לגמרי אבל כאן הרי לא נדחה כלל רק לא היו ראוים עוד לזה בשעת מיתת אביהם רק כשיגדלו וראי' לזה דהרי אמרי' במס' מכות (די"ג ע"ב) ת"ר ושב אל משפחתו וכו' למשפחתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו דברי ר"י ר"מ אומר אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו אל אחוזת אבותיו כאבותיו והנה רש"י פי' למה שהחזיקו אבותיו לשררה עכ"ל הרי בפירוש דלא אמרינן כיון דאדחי אדחי הגם שרש"י מדייק רק לשררה ועדיין יש להסתפק דלמא דוקא רק לשררה הוא כן אבל לא בענין מינוי שו"ב אמנם יפה כתב הרב מקאסנטין דמדברי ברי דב"מ משמע להדיא דגם מינוי ש"ץ ושו"ב הוא שררה ושו"ב הוא עוד יותר מינוי של שררה מש"ץ כיון דחכמים מחלו להם כבודם ע"כ נקרא ג"כ מינוי של שררה וכן מסתבר ובזה נדחה ג"כ מ"ש הרב מראוונא דדוקא גבי מלך פסק הרמב"ם דמשמרין לבנו הקטן המלוכה ומהג"א הנ"ל מוכח דגם בשאר מינוים לא אמרינן כיון דאדחי אדחי. שוב ראיתי בשו"ת משיב כהלכה דהביא ג"כ ראי' זו ונהנתי אמנם ראיתי שהביא שם ראי' להיפוך דאמרינן כיון דאדחי אדחי והביא ראי' לזה מפרק נגמר הדין בא"ר עיי"ש ומקורו הוא דברי הרא"ש ונלענ"ד דלא דמי להתם דשם אין הקטן נדחה רק האבילות נדחה ולא חל עליו שעה אחת בשעת מיתה תו לא חל עליו ואמרינן כיון דאדחי האבילות מעליו אדחי לגמרי אבל לומר שהקטן נדחה מפני זה זה לא אמרינן ויפה כתב אחד מחכמי הספרדים בתשובותיו כי קיי"ל בע"ה אינם נדחין. ועוד אפי' אם נאמר כדברי