שערי בנימין ו

התוס' ד"ה תרי תוך כדי דבור וכו' וז"ל. לאו מכח סברתם קאמרי הכי. דאין סברא שיועיל כלל כדי דבור גדול? דהא איכא למ"ד אפילו תוך כדי דבור גדול מהני בכל גווני אלא ד דאין נראה להם השתא לחלק בין לפרש דבריו ובין עוקר דבריו כיון דאיכא לפרש מתניתן בע"א. עכ"ל המוהרש"א

ואחרי מחילת כבוד אדונינו המוהרש"א ז"ל ואחרי נשיקות עפרות זהב לו. אומר כי בכאן לא ירד לפרש דברי התוספות כהוגן במ"ש כיון דאיכא לפרש מתניתין בע"א ובאמת א"א לפרש בע"א וכוונת דברי התוס' כך הוא. הסכת ושמע! דהרי חזינן לר' יוסי שמחלק בין אם היתה כוונתו לכך דמהני ובין אם נמלך דלא מהני. ולס"ד דמקשה דנמלך דר' יוסי היינו תוך כ"ד ע"כ. ז"ש דאם נתכוין לכך הוא ג"כ בתוך כ"ד ומוכח בפירוש כן מלשון ר' יוסי שנתן טעם הואיל וא"א לומר שני דברים כאחת. לכך אינו סותר א"ע אם מתכוין לכך. דמשמע דבעינן שיאמר תיכף זאח"ז בתוך כדי דבור ורק כאחת א"א לומר דוק ותמצא כי כן הוא

ומעתה ר' יוסי בעצמו מחלק בין עוקר דבריו למפרש דבריו. דבעוקר דבריו היינו נמלך אינו יכול לחזור בתוך כ"ד ובמפרש דבריו שמתכוין לכך מהני תוך כדי דבור ויכול לחזור. וא"כ סבר ר"י דלענין עוקר תכ"ד לא מהני בכל גווני ובמפרש דבריו מהני וזה הוא להס"ד ואח"כ אליבא דאמת דמסיק דיש חילוק בין תוך כ"ד קטן לתוך כ"ד גדול. ור"י סובר דבתוך כ"ד קטן מהני חזרה. והא דאמר ר' יוסי בתמורת עולה דנמלך לא מהני מיירי בתוך כ"ד גדול. ע"כ צריכין אנחנו למימר. דדוקא בנמלך לא מהני בתוך כ"ד גדול. אבל לפרש דבריו שנתכוין לכך. מהני אף בתוך כדי דבור גדול. דאל"כ דרק תכ"ד קטן מהני במפרש אבל לא תכ"ד גדול. א"כ אליבא דהתרצן זה מהני לר' יוסי גם בעוקר את דבריו. ומאי איכא נ"מ לר' יוסי בין עוקר דבריו למפרש את דבריו שנתכוין לכך. א"ו דהא דאמר ר' יוסי דבנמלך היינו בעוקר ל"מ תוך כדי דבור גדול. מכלל דבמפרש דבריו. תוך כדי דבור גדול מהני. וזה נכון וברור מאוד. א"כ קשה לענין מאי אמר ר' יוסי הטעם הואיל וא"א לפרש שני דברים כאחת לכך במפרש דבריו אח"כ מהני. דמשמע הא אם הוי אפשר לומר שני דברים כאחת. לא מהני במפרש דבריו אח"כ שמתכוין לזה. וקשה מדוע הלא במפרש שמתכוין לכך מהני אף בתוך כדי דבור גדול? א"ו מדתלה טעמא משום דא"א לומר שני דברים כאחת מכלל דבמפרש ג"כ תוך כדי דבור גדול לא מהני. א"כ דברי ר' יוסי סותרים זה את זה מסיפא לרישא. דבסיפא משמע דוקא נמלך דהיינו עוקר לא מהני תכ"ד גדול אבל במפרש דבריו מהני תוך כדי דבור גדול. ומרישא משמע דגם מפרש דבריו דהיינו בנתכוין לכך. ג"כ לא מהני בתוך כ"ד גדול

בשלמא לסברת המקשן דלר"י נמלך היינו עוקר לא מהני אפילו תוך כדי דבור קטן. אבל בנתכוין לכך דהיינו מפרש את דבריו. מהני בתכ"ד קטן. א"כ א"ש דזה הוא החילוק בין רישא לסיפא. דרישא במפרש שלכך נתכוין לכן מהני תכ"ד קטן. והטעם משום דא"א לומר שני דברים כאחת. לכן מהני במפרש דבריו זא"ז תיכף בתוך כ"ד קטן. אבל אליבא דהתרצן דהא דלא מהני לר' יוסי בנמלך הוא דוקא בתוך כ"ד גדול. וא"כ אי במפרש ג"כ תוך כ"ד גדול מהני קשה האיך אמר ר' יוסי הטעם משום שא"א לומר שני דברים כאחת. וכי הטעם משום שא"א לומר שני דברים כאחת יספיק להתיר גם בתוך כדי דבור גדול. דנהי דאינו יכול לומר שני דברים כאחת. מ"מ יכול לומר זא"ז תיכף בתוך כ"ד קטן. וא"כ איך יספיק טעמא עמא דר' יוסי משום שא"א לומר שני דברים כאחת שיהי' יכול לחזור גם בתוך כדי דבור גדול. א"ו דבתוך כ"ד גדול לא מהני אף לפרש דבריו רק תוך כדי דבור קטן מהני. א"כ קשה סיפא ארישא. זה הי' קשה להתוס', לכן מכח קושיא הנ"ל. הוכרח התוס' לתרץ ולחלק ולומר דבאמת בתוך כ"ד גדול אין חילוק בין עוקר את דבריו ובין מפרש את דבריו. ובשניהם לא מהני לר"י לחזור ושייך טעמא דר' יוסי משום שא"א לומר שני דברים כאחת על תוך כ"ד קטן שיכול לפרש דבריו. והיינו משום שא"א לומר וכו', משא"כ בתוך כ"ד גדול אין חילוק בין מפרש לעוקר. וזה מוכרח הוא מדאמר ר"י הטעם משום שא"א לומר וכנ"ל. מזה מוכח רק בתוך כ"ד קטן. אבל בתוך כדי דבור גדול לא מהני הטעם משום שא"א לומר וכו'. ודו"ק כי כוונתי לאמת בדברי התוס' בעזה"י. לכן הוצרך התוס' לדחוק בפירוש הסוגיא דהפירוש אם נתכוין הוא. כלומר שאומר תכ"ד שדומה לנתכוין. ונמלך היינו תוך כ"ד גדול שדומה לנמלך והוא דוחק גדול. לכן מכח קושיות התוס' העצומה שדברי ר"י סותרים א"ע מסיפא לרישא. לפי מאי דמסקינן דשני תכ"ד יש. ותירוץ התוס' לא נראה להרמב"ם. דהוא דוחק גדול בצורת פשט השמועה דחה הרמב"ם סוגיא דמרובה מהלכה עפ"י סוגיא דתמורה ונזיר וזבחים שהביא המלמ"ל והקצה"ח. דבהקדש לא מהני בלל חזרה אף בתוך כ"ד קטן לר"י וס"ס בעוקר דבריו דהיינו נמלך אין חילוק בין כ"ד קטן לגדול כלל ולא מהני חזרה משא"כ לפרש דבריו. דהיינו בנתכוין לכך מהני חזרה בתוך כ"ד קטן וא"כ דברי ר' יוסי כפשוטו דברישא לענין מפרש היינו נתכוין מהני תוך כ"ד קטן ונתן טעם יפה הואיל וא"א לומר שני דברים כאחת. אבל לענין חזרה דהיינו נמלך בסיפא לא מהני תכ"ד קטן משום דתוכ"ד לאו כדבור דמי בהקדש ולא מצי לחזור וא"ש קושיות התוס' דלא תקשי סיפא ארישא וכנ"ל. ודו"ק היטב כי הוא אמת לאמתו

וראיתי בספר מלוא הרועים ושאר האחרונים נתנו ג"כ טעמא לדברי הרמב"ם שדחה סוגי' זו דמרובה ולדעתי דרכי הוא דרך ישרה מאוד בעזה"י

העולה מכל ספרי האחרונים שתרצו דברי הרמב"ם ומה שתרצנו דברי הרמב"ם נכונים לדינא דבהקדש תכ"ד לאו כדבור דמי ולא מהני חזרה וסרה