שערי בנימין ה

דר"א מדיפתי אתיא כסוגי' דנזיר ונדרים ליתא דשם לא מוכח רק דתכ"ד כד"ד. אבל אם תוך כדי דבור כד"ד אף בכדי שאילת תלמיד לרב. זה לא מוכח משם. לכן מכח קושי' זו דחה הרמב"ם הסוגי' דמרובה. אמנם יפה השיג הגאון בעל הקצה"ח על המלמ"ל באמרו דתי' התוס' פשוט וברור. דבפירוש מוכח במס' נזיר כר' אחא מדיפתי. דתכ"ד הוי כדי שאילת תלמיד לרב. וז"ל הברייתא במס' גזיר (דף כ') מי שאמר הריני נזיר ושמע חברו, ושהה כדי דבור ואמר ואני הוא אסור וחברו מותר. וכמה כדי דבור כדי שאילת שלום תלמיד לרב. עכ"ל הברייתא. הרי מפורש בברייתא תוך כ"ד דר' אחא מדיפתי. ומה שהביאו ממס' נדרים לא הי' רק לראי' דתוך כ"ד כדבור דמי. וכמה השיעור של הכ"ד הביאו ראי' ממס' נזיר. ושם מפורש דתוכ"ד הוא השיעור כדי שאילת תלמיד לרב. כן תוכן דברי הקצה"ח ומסיים וז"ל. עד שתמה אני על עצמי במ"ש משנה למלך על דברי תוס' לא הבנתי עכ"ל. ועוד אני מוסיף להקשות הלא המלמ"ל בעצמו. בפ"ב מה' שבועות הלכה י"ז כתב בעצמו וז"ל. ודע דטעמא דהר"מ דפסק דלא כר' יוסי. הוא משום דסמך על הסוגי' בריש פ"ד דנזיר עלה כ' דקאמר התם סתמא דתלמודא. וכמה כדי שיאמר תלמיד לרב. וכן כתבו התוס' במרובה עלה ע"ג. ד"ה כי דפסקינן הלכתא דהוי כדי שיעור תלמיד לרב כריש לקיש. וכר' אחא דמכות. עכ"ל. הרי הוא בעצמו הביא בפירוש דמסוגי' דנזיר מוכח דשיעור כ"ד הוא כדי שאילת תלמיד לרב. ומסמיך א"ע על דברי התוס' במרובה שהביא כאן וא"כ מאי הקשה על תי' התוס' כאן. ואומר דמסוגי' דנזיר לא מוכח מידי. ודברי המשנה למלך שבכאן סותרים א"ע למ"ש בפ"ב דהל' שבועות לכאן. ותמה אני על הגאון בעל קצה"ח והשעה"מ שלא הרגישו בסתירת דברי המשנה למלך הללו

? וממילא באם תירוץ התוס' נכון וברור נפל יסוד המשלמ"ל דליכא למימר שהרמב"ם דחה סוגי' זו דמרובה מכח קושיות התוס'. ז"א דהא תירוץ התוס' עולה שפיר דר"א מדיפתי הוא בברייתא דמס' נזיר. והדרא קושיות הש"ך והמלמ"ל על הרמב"ם לדוכתא. הלא מסוגיא דמרובה מוכח דגם בהקדש תכ"ד כדבור דמי

והנה הקצה"ח העלה בזה דהך סוגיא דמרובה נדחה מסוגיא דרפ"ב דנזיר בהא דתנן שם הריני נזיר מן הגרוגרות בש"א הרי זה נזיר. דב"ש לטעמי'. דאמרינן אין שאלה בהקדש בנזירות וכו'. וכתבו התוס' שם דמיירי תכ"ד. וכיון דלא מהני שאלה לא מהני כ"ד. ומסתבר טעמא. דהא הרמב"ם פ"ב משבועות כתב דהא דחזרה תכ"ד מהני דנחשב לטועה. וא"כ כאן דל"מ שאלה ממילא לא מהני תכ"ד דהיינו הך. ולפ"ז כיון דקיי"ל בתמורה (דף י"ז). דתמורה בטעות הוי תמורה. ואין שאלה בתמורה כמ"ש הרמב"ם בפ"א מתמורה. ממילא לא מהני ג"כ חזרה תוכ"ד כמו לב"ש בהקדש. וממילא הא דאמר ר' יוסי בתמורה (דף כ"ה). דתכ"ד לא מהני אם אמר הרי זה תמורת עולה. הוא אפילו תכ"ד קטן לא מהני. דזיל בתר טעמא משום דאין שאלה בתמורה. א"כ כל תכ"ד לא מהני. וא"כ גם מסתמא ברישא דמתניתין דקתני בהקדש הרי זו עולה וכו' סובר ר"י דלא מהני תכ"ד מיירי ג"כ בה"ג דסיפא ורישא מסתמא בחדא גווני מיירי. ואנן קיי"ל דבשאר הקדש יש שאלה בהקדש. וא"כ מדוע לא מהני תכ"ד? א"ו משום חומרא דהקדש דתוך כ"ד לאו כדבור דמי. אפי' תוך כדי דבור קטן. תכ"ד לאו כד"ד. א"כ ממילא אדחי לה סוגיא דמרובה. כן תו"ד הקצה"ח. (והנה"מ כתב עליו. שדבריו דברי חכמה המה. אמנם בעיקר חדושינו שסוגיא דנזיר סותרת לסוגיא דמרובה מטעם דיש שאלה בהקדש וטעות הקדש ותכ"ד כד"ד הא בהא תליא. כבר המציא הק"י באות תוך כדי דבור והגאון תורת יקותיאל בס' שאלת הכהנים. תורה. בחדושיו לתמורה) אמנם יפה השיג עליו הגאון הנה"מ. דסוף סוף מנ"ל לרבינו הרמב"ם לדחות סוגיא דמרובה מפני סוגיא דנזיר. דנהי דסותרת זא"ז מנ"ל דהלכה כהאי סוגי' דנזיר דבשלמא אם הי' לנו איזה קושי' על הסוגי' דמרובה. לכן שפיר אידחי לה אבל בסתם קשה. ומה שסיים הנה"מ העיקר התירוץ כי דברי המלמ"ל גם כן ליתא ד דעיקר תירוץ המלמ"ל דאדחי סוגיא דמרובה מפני סוגיות אחרות. משום קושיות התוס' ר"א מדיפתי דלא כמאן. ותירוץ התוס' סתר המלמ"ל. אמנם יפה אמרו הק"י והקצה"ח דתירוץ התוס' פשוט וברור א"כ קשה מדוע אידחי סוגיא דמרובה. ופוסק דהקדש תכ"ד לאו כדבור דמי

? וכבר האריכו בזה כל האחרונים לתת טעם לדברי הרמב"ם מדוע דחה סוגיא דמרובה. עיין בשעה"מ בפרק ט"ו מהל' מע"ק ובספר מחנה אפרים ה' צדקה ובספר תוספות דרבנן ושאר האחרונים נלאיתי להציגם בפרוטרוט

לכן חלקי ד' אמרה נפשי לתת טעם לדברי הרמב"ם ז"ל. מדוע דחה סוגיא דמרובה מפני סוגי' דנזיר וזבחים ותמורה

וצריך אני להציע דברי התוס' שם במרובה (דף ע"ג ע"ב) ד"ה ונמלך וז"ל. למאי דסבר נמי השתא דר' יוסי תוך כ"ד לאו כדבור דמי. נראה דכשמתכוין לכך ואמר היום תמורת שלמים. ולמחר תמורת עולה. דאין דבריו קיימים. והוי כמו דברים שבלב. ודוקא תוך כדי דבור הוא דמהני. דלענין דלפרש דבריו מהני תכ"ד עכ"ל

ובד"ה תרי תוך כ"ד כתבו בזה"ל. השתא תוך כ"ד דתמורה איירי תוך כדי דבור גדול וכיון דתוך כדי דבור קטן אית לי' ותוך כ"ד גדול לית לי'. נראה דתוך כ"ד גדול אין מועיל כלום. אפילו לפרש דבריו. דלא הוי אלא כאומר היום תמורת עולה. ולמחר תמורת שלמים. דהוי דברים שבלב. וה"פ דברייתא אם לכך נתכוין תחלה. כלומר שאמר תוך כ"ד קטן שדומה לנתכוין תחלה לכך דבריו קיימים. ואפילו לא נתכוין גמי כיון דכדבור דמי. אבל בנמלך כלומר שאומר תוך כ"ד גדול. שדומה כמו נמלך הרי זו תמורת עולה אפילו נתכוין תחלה לשניהם. עכ"ל התוס' ועיין בזה היטב. וכתב המוהרש"א שם בדברי