שערי בנימין נז

מר אביו נ"י ע"כ דבריך. טעית בזה טעות גדול ובאת להשיג על אדם גדול בדברים של מה בכך שלא ירדת לסוף דעת מרן נ"י הכי אמר כבוד מר אבי הגאון שיהי' בר זביחה כדי שיוכלו לשחוט קדשים בא"י אז צדקת בדבריך אכן דברי מר אבי ברורים ומפורשים הלא קרבנות כבר הקריבו עוד במדבר. ואם כן אם לא נצטוו על הזביחה שיוכלו עכ"פ לשחוט אח"כ בבואם לא"י א"כ הי' במדבר אינו בר זביחה והאיך הי' מותרים במדבר לשחוט קדשים לכן יוכל להיות שבמרה נצטוו על הזביחה ויהיו נקראים בר זביחה ויהיו מותרים לשחוט בקדשים תיכף במדבר וא"כ שפיר הקשה מר אבי הגאון על תירוץ הכו"פ שאינו מעלה ארוכה לקושיית הטו"ז דנהי דהזביחה עצמו לא הי' מצוה שינהגו במדבר כיון שבשר נחירה אישתרי להם עכ"פ ע"י שיהיו מצווין על הזביחה לזבוח בא"י עכ"פ יהיו מעתה נקראין בר זביחה ויהיו מותרין לשחוט בקדשים תיכף במדבר וא"כ הוי דומיא דשבת דנוהג תיכף ומדוע לא נימא בשחיטה כאשר צויתיך במרה ודו"ק ומעתה ראה גם ראה כי לא ירדת לסוף דעת אבי וטעית בדבר פשוט

וע"ד אשר הקשית על דברי מרן אבי הגאון בספרו טוטו"ד הנ"ל הל' כיבוד אב סי' רי"ג שהעלה בן הבת אינו חייב בכיבוד אבי זקינו עיי"ש והקשית מגמ' דסוטה (דף מ"ט) גבי ראב"י דאמרינן שם לאו ברך אנא ופירש"י ואין עלי לכבדך ע"ש מזה מוכח להיפוך. פליאה מני דעתך הן עיינת בתחילת דבריו ובאמצע לא עיינת כלל לראות אשר כבוד מר אבי הגאון נ"י הביא בעצמו ראי,' זו ועוד ראי' ממכות י"ב עיי"ש שסותר ראיות האלו אמנם מה שהקשית על דבריו שם שכתב וז"ל ובחידושנו במק"א כתבתי לתמוה על הש"ס דב"ב למה לא הוכיח מזה דבני בנים הרי הט כבנים מקרא דלבן עכ"ל וכתבת לתמוה הלא הי' באמת קושיית הש"ס יבמות דף ס"ב ודחי דילמא שאני התם דקנית מינאי עיי"ש עכ"ל יפה הערת ובאמת רוב טרדותיו ותשוקתו להשיב לכל שואלו דבר בפעם זאת נעלם ממנו לפי שעה כי היא קושיית הגמ'

אמנם לענין דינא נלע"ד לולא דברי אבי הגאון נ"י כי בן הבת אינו חייב בכיבוד זקינו כי כן ביאר בפירוש רבינו הגדול המהרש"א בח"א שם בסוטה מ"ט על הא דאמרינן לאו ברך אנא וז"ל אע"ג דבני בנים הם כבנים ואפי' ברא לברתא כדאמרינן בפ' הבע"י היינו לענין מצות פ"ו וה"ט משום דלשבת יצרה והאיכא אבל לענין כיבוד אב אינו כבנים עכ"ל וכן משמע לשון הירושלמי יבמות פ"י הלכה וא"ו ועיין מדרש רבה בראשית עיי"ש ודו"ק הגם שיש לפלפל בזה אך יען כי אין למדין הלכה מאגדה ע"כ אקצר. ועל מה שהקשית על דברת מרן הגאון בנוב"י קמא חאו"ח סי' י"ט שכתב וז"ל ולא עוד אלא שאני מסופק ישראל שקנה חמץ מעכו"ם בפסח אף שנתן דמים ומשכו והביאו לרשותו במזיד וידע שהוא חמץ באופן שאין כאן מקח טעות כלל אפ"ה יש לי לדון אם עובר בב"י כלל שהרי כתבו התו' סנהדרין (דף פ' ע"א) ד"ה בשור שלא נגמר דינו הוכחה דשוה"נ אינו נאסר מחיים מדאמרינן גנב שוה"נ וטבחו משלם תשלומי דו"ה דברי ר"מ וכו' והרי קאמר ר"ל כל שאינו בטביחה אינו במכירה והה"ד דכל שאינו במכירה אינו בטביחה ואם שור הנסקל נאסר מחיים א"כ אינו במכירה ואמאי חייב בטבחו וכו' עיי"ש הרי מוכח דדבר האסור בהנאה אינו במכירה ומכרו אינו מכור וא"כ לא זכה הישראל בהחמץ כלל שהרי חמץ אסור בהנאה ואין בו זכי' כלל אח"ז איסורא ממילא אינו עובר בב"י. ע"כ דברי קדשו והקשה מעל' הרי אמרינן במס' ע"ז דאסור לישראל לבטל ע"ז של עכו"ם דילמא מגבה לה וקנה את הע"ז בהגבהה והדר מבטל לה והוי ע"ז של ישראל דאינה בטלה ע"כ הרי בפירוש דאף בע"ז דאין לך איסור הנאה גדול מזה ואפ"ה יש לו בו זכי' לקנות וא"כ ה"ה חמץ דמ"ש. ע"כ תוכן קושייתו יפה הקשה ובאמת כבר הביא הקצה"ח סי' ת"ו בשם הריב"ש סי' ת"א דיש זכי' באיסורי הנאה וראייתו מגמ' דע"ז הנ"ל שהביא כבודו וכן העלה הריטב"א ריש לולב הגזול. והנה עיינתי בתשובת הריב"ש ולא מצאתי כלל מה שהביא הקצה"ח אכן ראיתי בהגהות אבני מילואים שט"ס נפל בקצה"ח וצ"ל תשובת הרשב"א וז"ל תשובת הרשב"א סי' קע"ח ואם נפשך לומר מאי אפי' דקאמינא אדרבא כיון שאסרתו התורה בהנאה א"א לו לזכות בו לכתחלה ואין אני קורא בו חמץ של ישראל לא היא דכל שרוצה לזכות בו אעפ"י שהוא אסור בהנאה זכה בו לאסור בהנאה ואסור בהנאה לעולם ולעבור בו בחמצו וכענין דאמרו בעבודה זרה שאעפ"י שהיא אסורה בהנאה וא"א לו לזכות בה מ"מ כל שדעתו לזכות בה ע"ז דישראל קרוי בו עד שיבטל עכו"ם וכו' עכ"ל הרשב"א הרי ביאר בפירוש להיפוך מדברי הנוב"י והעיר מגמ' דע"ז הנ"ל

אמנם בעיקר דין שהעלה הנוב"י ז"ל ראה זה דבר פלא מצאתי בריטב"א על ע"ז דפ"ב על הגמ' הנ"ל דאמרינן דלמא מגבה לה וכו' וכתב עלה הריטב"א וז"ל דאע"ג דכי מגבה לה איסורי הנאה היתה ישראל זוכה באיסורי הנאה וכו' מכאן לישראל הזוכה בחמץ בפסח שהוא אסור לאחר הפסח כדין חמץ גמור שהי' קודם הפסח שעבר עליו הפסח מ"ר עכ"ל הריטב"א הרי בפירוש להיפוך הדין מדברי הנוב"י אמנם לא רק על. הנוב"י תלונתו כ"א על התו' והביאו בשם ר"ת דאיה"נ. ליתא במכירה דאין לו זכי' באיסורי הנאה וקשה מגמ' דע"ז הנ"ל אמנם בחידושי תרצתי דברי ר"ת כמשפט וכחובה ומרוב טרדותי כעת לא אוכל להעתיקם והנה שמתי עין עיוני על כל דבריו ובזה הנני ידידו דו"ש כ"ה באהבה

סי' טז. הועתק שאלת השואלים ופס"ד של הרבנים דשם: ב"ה ליביטשוב

לכבוד אדמו"ר הרב הגאון האמתי בנש"ק שר וגדול בישראל וכו' כקש"ת מוה"ר אברהם בנימין קלוגר שליט"א: